1 והנחשׁ היה ערום מכל חית השׂדה אשׁר עשׂה יהוה אלהים ויאמר אל־האשׁה אף כי־אמר אלהים לא תאכלו מכל עץ הגן׃ [1] [2] [3]
2 ותאמר האשׁה אל־הנחשׁ מפרי עץ־הגן נאכל׃ [4] [5]
3 ומפרי העץ אשׁר בתוך־הגן אמר אלהים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו פן־תמתון׃
4 ויאמר הנחשׁ אל־האשׁה לא־מות תמתון׃
5 כי ידע אלהים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלהים ידעי טוב ורע׃
6 ותרא האשׁה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה־הוא לעינים ונחמד העץ להשׂכיל ותקח מפריו ותאכל ותתן גם־לאישׁה עמה ויאכל׃ [6] [7] [8]
7 ותפקחנה עיני שׁניהם וידעו כי עירמם הם ויתפרו עלה תאנה ויעשׂו להם חגרת׃
8 וישׁמעו את־קול יהוה אלהים מתהלך בגן לרוח היום ויתחבא האדם ואשׁתו מפני יהוה אלהים בתוך עץ הגן׃ [9] [10] [11] [12]
9 ויקרא יהוה אלהים אל־האדם ויאמר לו איכה׃
10 ויאמר את־קלך שׁמעתי בגן ואירא כי־עירם אנכי ואחבא׃
11 ויאמר מי הגיד לך כי עירם אתה המן־העץ אשׁר צויתיך לבלתי אכל־ממנו אכלת׃
12 ויאמר האדם האשׁה אשׁר נתתה עמדי הוא נתנה־לי מן־העץ ואכל׃ [13]
13 ויאמר יהוה אלהים לאשׁה מה־זאת עשׂית ותאמר האשׁה הנחשׁ השׁיאני ואכל׃
14 ויאמר יהוה אלהים אל־הנחשׁ כי עשׂית זאת ארור אתה מכל־הבהמה ומכל חית השׂדה על־גחנך תלך ועפר תאכל כל־ימי חייך׃ [14]
15 ואיבה אשׁית בינך ובין האשׁה ובין זרעך ובין זרעה הוא ישׁופך ראשׁ ואתה תשׁופנו עקב׃ [15]
16 אל־האשׁה אמר הרבה ארבה עצבונך והרנך בעצב תלדי בנים ואל־אישׁך תשׁוקתך והוא ימשׁל־בך׃ [16]
17 ולאדם אמר כי־שׁמעת לקול אשׁתך ותאכל מן־העץ אשׁר צויתיך לאמר לא תאכל ממנו ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה כל ימי חייך׃ [17]
18 וקוץ ודרדר תצמיח לך ואכלת את־עשׂב השׂדה׃
19 בזעת אפיך תאכל לחם עד שׁובך אל־האדמה כי ממנה לקחת כי־עפר אתה ואל־עפר תשׁוב׃ [18] [19]
20 ויקרא האדם שׁם אשׁתו חוה כי הוא היתה אם כל־חי׃ [20]
21 ויעשׂ יהוה אלהים לאדם ולאשׁתו כתנות עור וילבשׁם׃
22 ויאמר יהוה אלהים הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע ועתה פן־ישׁלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעלם׃ [21] [22] [23]
23 וישׁלחהו יהוה אלהים מגן־עדן לעבד את־האדמה אשׁר לקח משׁם׃ [24] [25]
24 ויגרשׁ את־האדם וישׁכן מקדם לגן־עדן את־הכרבים ואת להט החרב המתהפכת לשׁמר את־דרך עץ החיים׃ [26]