1 על־כן בעזב כעת ראשית דבר המשיח נעבר אל־השלמות ולא נשוב לשית יסודי התשובה ממעשי מות והאמונה באלהים׃
2 ותורת הטבילות וסמיכת ידים ותחית המתים ומשפט עולם׃
3 ואת־זאת נעשה אם־יתן האל׃
4 כי כל אשר־נגה עליהם האור וטעמו ממתנת השמים ונתן להם חלקם ברוח הקדש׃
5 וטעמו את־דבר־אלהים הטוב וכחות העולם הבא והם נסוגו אחור׃
6 נמנעו מהתחדש עוד לתשובה כי חזרו לצלב להם את־בן־האלהים ויתנוהו למשל׃
7 כי האדמה השותה את־הגשם הירד עליה למכביר ומוציאה עשב טוב לעבדיה תשא ברכה מאת האלהים׃
8 ואשר תוציא קוץ ודרדר נמאסה היא וקרובה למארה וסופה להשרף׃
9 אמנם ידידי מבטחים אנחנו כי טבות מאלה בכם וקרבות לישועה אף כי־דברנו כזאת׃
10 כי האלהים לא־יעות צדק לשכח את־מעשיכם ואת־(עמל) אהבתכם אשר הראיתם למען שמו ששרתם את־הקדשים ועודכם משרתים׃
11 וחפצנו שכל־אחד מכם ישקד להיות נכון לבו בתקוה עד־הקץ׃ [1]
12 שלא תעצלו כי אם־תלכו בעקבות יורשי ההבטחות באמונה וארך נפש׃ [2]
13 כי בהבטיח אלהים את־אברהם נשבע בנפשו יען אשר־אין גדול ממנו להשבע בו׃
14 ויאמר כי־ברך אברכך והרבה ארבה אותך׃
15 ויהי בהאריך נפשו וינחל את־ההבטחה׃
16 בני האדם ישבעו בגדול מהם והשבועה להם קץ כל־מחלקת בקיום הדבר׃
17 על־כן כאשר רצה האלהים להראות ביותר את־ירשי ההבטחה שלא־תשתנה עצתו ערב אתה בשבועה׃ [3]
18 למען בשני דברים בלתי משתנים אשר חלילה לאלהים משקר בם יהיה לנו אשר נסנו אליו מבטח־עז לאחז בתקוה הנתונה לפנינו׃
19 אשר־היא לנפשנו כעגן נכון וחזק ומגיע אל־מבית לפרכת׃
20 אשר־בא שמה בעדנו ישוע העבר לפנינו ויהי־כהן גדול לעולם על־דברתי מלכי־צדק׃ [4]