1 הוי רעים מאבדים ומפצים את־צאן מרעיתי נאם־יהוה׃
2 לכן כה־אמר יהוה אלהי ישׂראל על־הרעים הרעים את־עמי אתם הפצתם את־צאני ותדחום ולא פקדתם אתם הנני פקד עליכם את־רע מעלליכם נאם־יהוה׃
3 ואני אקבץ את־שׁארית צאני מכל הארצות אשׁר־הדחתי אתם שׁם והשׁבתי אתהן על־נוהן ופרו ורבו׃
4 והקמתי עליהם רעים ורעום ולא־ייראו עוד ולא־יחתו ולא יפקדו נאם־יהוה׃ [1]
5 הנה ימים באים נאם־יהוה והקמתי לדוד צמח צדיק ומלך מלך והשׂכיל ועשׂה משׁפט וצדקה בארץ׃ [2]
6 בימיו תושׁע יהודה וישׂראל ישׁכן לבטח וזה־שׁמו אשׁר־יקראו יהוה צדקנו׃ [3]
7 לכן הנה־ימים באים נאם־יהוה ולא־יאמרו עוד חי־יהוה אשׁר העלה את־בני ישׂראל מארץ מצרים׃
8 כי אם־חי־יהוה אשׁר העלה ואשׁר הביא את־זרע בית ישׂראל מארץ צפונה ומכל הארצות אשׁר הדחתים שׁם וישׁבו על־אדמתם׃
9 לנבאים נשׁבר לבי בקרבי רחפו כל־עצמותי הייתי כאישׁ שׁכור וכגבר עברו יין מפני יהוה ומפני דברי קדשׁו׃
10 כי מנאפים מלאה הארץ כי־מפני אלה אבלה הארץ יבשׁו נאות מדבר ותהי מרוצתם רעה וגבורתם לא־כן׃
11 כי־גם־נביא גם־כהן חנפו גם־בביתי מצאתי רעתם נאם־יהוה׃
12 לכן יהיה דרכם להם כחלקלקות באפלה ידחו ונפלו בה כי־אביא עליהם רעה שׁנת פקדתם נאם־יהוה׃
13 ובנביאי שׁמרון ראיתי תפלה הנבאו בבעל ויתעו את־עמי את־ישׂראל׃
14 ובנבאי ירושׁלם ראיתי שׁערורה נאוף והלך בשׁקר וחזקו ידי מרעים לבלתי־שׁבו אישׁ מרעתו היו־לי כלם כסדם וישׁביה כעמרה׃
15 לכן כה־אמר יהוה צבאות על־הנבאים הנני מאכיל אותם לענה והשׁקתים מי־ראשׁ כי מאת נביאי ירושׁלם יצאה חנפה לכל־הארץ׃
16 כה־אמר יהוה צבאות אל־תשׁמעו על־דברי הנבאים הנבאים לכם מהבלים המה אתכם חזון לבם ידברו לא מפי יהוה׃
17 אמרים אמור למנאצי דבר יהוה שׁלום יהיה לכם וכל הלך בשׁררות לבו אמרו לא־תבוא עליכם רעה׃
18 כי מי עמד בסוד יהוה וירא וישׁמע את־דברו מי־הקשׁיב דברי וישׁמע׃
19 הנה סערת יהוה חמה יצאה וסער מתחולל על ראשׁ רשׁעים יחול׃
20 לא ישׁוב אף־יהוה עד־עשׂתו ועד־הקימו מזמות לבו באחרית הימים תתבוננו בה בינה׃
21 לא־שׁלחתי את־הנבאים והם רצו לא־דברתי אליהם והם נבאו׃
22 ואם־עמדו בסודי וישׁמעו דברי את־עמי וישׁבום מדרכם הרע ומרע מעלליהם׃
23 האלהי מקרב אני נאם־יהוה ולא אלהי מרחק׃ [4] [5]
24 אם־יסתר אישׁ במסתרים ואני לא־אראנו נאם־יהוה הלוא את־השׁמים ואת־הארץ אני מלא נאם־יהוה׃ [6]
25 שׁמעתי את אשׁר־אמרו הנבאים הנבאים בשׁמי שׁקר לאמר חלמתי חלמתי׃ [7]
26 עד־מתי הישׁ בלב הנבאים נבאי השׁקר ונביאי תרמת לבם׃
27 החשׁבים להשׁכיח את־עמי שׁמי בחלומתם אשׁר יספרו אישׁ לרעהו כאשׁר שׁכחו אבותם את־שׁמי בבעל׃
28 הנביא אשׁר־אתו חלום יספר חלום ואשׁר דברי אתו ידבר דברי אמת מה־לתבן את־הבר נאם־יהוה׃
29 הלוא כה דברי כאשׁ נאם־יהוה וכפטישׁ יפצץ סלע׃
30 לכן הנני על־הנבאים נאם־יהוה מגנבי דברי אישׁ מאת רעהו׃
31 הנני על־הנביאם נאם־יהוה הלקחים לשׁונם וינאמו נאם׃
32 הנני על־נבאי חלמות שׁקר נאם־יהוה ויספרום ויתעו את־עמי בשׁקריהם ובפחזותם ואנכי לא־שׁלחתים ולא צויתים והועיל לא־יועילו לעם־הזה נאם־יהוה׃
33 וכי־ישׁאלך העם הזה או־הנביא או־כהן לאמר מה־משׂא יהוה ואמרת אליהם את־מה־משׂא ונטשׁתי אתכם נאם־יהוה׃
34 והנביא והכהן והעם אשׁר יאמר משׂא יהוה ופקדתי על־האישׁ ההוא ועל־ביתו׃
35 כה תאמרו אישׁ על־רעהו ואישׁ אל־אחיו מה־ענה יהוה ומה־דבר יהוה׃
36 ומשׂא יהוה לא תזכרו־עוד כי המשׂא יהיה לאישׁ דברו והפכתם את־דברי אלהים חיים יהוה צבאות אלהינו׃
37 כה תאמר אל־הנביא מה־ענך יהוה ומה־דבר יהוה׃
38 ואם־משׂא יהוה תאמרו לכן כה אמר יהוה יען אמרכם את־הדבר הזה משׂא יהוה ואשׁלח אליכם לאמר לא תאמרו משׂא יהוה׃
39 לכן הנני ונשׁיתי אתכם נשׁא ונטשׁתי אתכם ואת־העיר אשׁר נתתי לכם ולאבותיכם מעל פני׃
40 ונתתי עליכם חרפת עולם וכלמות עולם אשׁר לא תשׁכח׃