1 וישׁבתו שׁלשׁת האנשׁים האלה מענות את־איוב כי הוא צדיק בעיניו׃
2 ויחר אף אליהוא בן־ברכאל הבוזי ממשׁפחת רם באיוב חרה אפו על־צדקו נפשׁו מאלהים׃ [1]
3 ובשׁלשׁת רעיו חרה אפו על אשׁר לא־מצאו מענה וירשׁיעו את־איוב׃
4 ואליהו חכה את־איוב בדברים כי זקנים־המה ממנו לימים׃
5 וירא אליהוא כי אין מענה בפי שׁלשׁת האנשׁים ויחר אפו׃
6 ויען אליהוא בן־ברכאל הבוזי ויאמר צעיר אני לימים ואתם ישׁישׁים על־כן זחלתי ואירא מחות דעי אתכם׃
7 אמרתי ימים ידברו ורב שׁנים ידיעו חכמה׃
8 אכן רוח־היא באנושׁ ונשׁמת שׁדי תבינם׃ [2] [3]
9 לא־רבים יחכמו וזקנים יבינו משׁפט׃
10 לכן אמרתי שׁמעה־לי אחוה דעי אף־אני׃
11 הן הוחלתי לדבריכם אזין עד־תבונתיכם עד־תחקרון מלין׃
12 ועדיכם אתבונן והנה אין לאיוב מוכיח עונה אמריו מכם׃
13 פן־תאמרו מצאנו חכמה אל ידפנו לא־אישׁ׃
14 ולא־ערך אלי מלין ובאמריכם לא אשׁיבנו׃
15 חתו לא־ענו עוד העתיקו מהם מלים׃
16 והוחלתי כי־לא ידברו כי עמדו לא־ענו עוד׃
17 אענה אף־אני חלקי אחוה דעי אף־אני׃
18 כי מלתי מלים הציקתני רוח בטני׃
19 הנה־בטני כיין לא־יפתח כאבות חדשׁים יבקע׃
20 אדברה וירוח־לי אפתח שׂפתי ואענה׃
21 אל־נא אשׂא פני־אישׁ ואל־אדם לא אכנה׃
22 כי לא ידעתי אכנה כמעט ישׂאני עשׂני׃