1 משׂא דבר־יהוה אל־ישׂראל ביד מלאכי׃
2 אהבתי אתכם אמר יהוה ואמרתם במה אהבתנו הלוא־אח עשׂו ליעקב נאם־יהוה ואהב את־יעקב׃
3 ואת־עשׂו שׂנאתי ואשׂים את־הריו שׁממה ואת־נחלתו לתנות מדבר׃
4 כי־תאמר אדום רשׁשׁנו ונשׁוב ונבנה חרבות כה אמר יהוה צבאות המה יבנו ואני אהרוס וקראו להם גבול רשׁעה והעם אשׁר־זעם יהוה עד־עולם׃
5 ועיניכם תראינה ואתם תאמרו יגדל יהוה מעל לגבול ישׂראל׃
6 בן יכבד אב ועבד אדניו ואם־אב אני איה כבודי ואם־אדונים אני איה מוראי אמר יהוה צבאות לכם הכהנים בוזי שׁמי ואמרתם במה בזינו את־שׁמך׃ [1]
7 מגישׁים על־מזבחי לחם מגאל ואמרתם במה גאלנוך באמרכם שׁלחן יהוה נבזה הוא׃
8 וכי־תגשׁון עור לזבח אין רע וכי תגישׁו פסח וחלה אין רע הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישׂא פניך אמר יהוה צבאות׃ [2]
9 ועתה חלו־נא פני־אל ויחננו מידכם היתה זאת הישׂא מכם פנים אמר יהוה צבאות׃
10 מי גם־בכם ויסגר דלתים ולא־תאירו מזבחי חנם אין־לי חפץ בכם אמר יהוה צבאות ומנחה לא־ארצה מידכם׃
11 כי ממזרח־שׁמשׁ ועד־מבואו גדול שׁמי בגוים ובכל־מקום מקטר מגשׁ לשׁמי ומנחה טהורה כי־גדול שׁמי בגוים אמר יהוה צבאות׃
12 ואתם מחללים אותו באמרכם שׁלחן אדני מגאל הוא וניבו נבזה אכלו׃
13 ואמרתם הנה מתלאה והפחתם אותו אמר יהוה צבאות והבאתם גזול ואת־הפסח ואת־החולה והבאתם את־המנחה הארצה אותה מידכם אמר יהוה׃
14 וארור נוכל וישׁ בעדרו זכר ונדר וזבח משׁחת לאדני כי מלך גדול אני אמר יהוה צבאות ושׁמי נורא בגוים׃ [3]