1 ובכן אמר אני הזנח האלהים את־עמו חלילה כי גם־אנכי ישראלי מזרע אברהם למטה בנימין׃
2 לא־זנח האלהים את־עמו אשר ידעו מקדם הלא תדעו את־אשר הכתוב אמר באליהו והוא צעק אל־האלהים על־ישראל לאמר׃
3 יהוה את־נביאיך הרגו ואת־מזבחתיך הרסו ואותר אני לבדי ויבקשו את־נפשי׃
4 ומה־ענה אתו דבר אלהים השארתי לי שבעת אלפים איש אשר לא־כרעו לבעל׃
5 וכן גם־בימינו נשארה שארית כבחירת החסד׃
6 ואם על־ידי החסד לא היתה מתוך המעשים כי אם־כן החסד איננו־עוד חסד (ואם־היתה מתוך המעשים איננו־עוד חסד כי אם־כן המעשה יחדל להיות מעשה)׃
7 ועתה מה־הוא את אשר־בקש ישראל לא השיג רק הנבחרים הם השיגו והאחרים השמינו לבבם׃
8 ככתוב נתן להם האלהים רוח תרדמה עינים לא לראות ואזנים לא לשמע עד־היום הזה׃ [1]
9 ודוד אמר יהי שלחנם לפח ולרשת ולמוקש ולשלומים להם׃
10 תחשכנה עיניהם מראות ומתניהם תמיד המעד׃
11 ועתה אני אמר הנכשלו למען יפלו חלילה כי בפשעם באה הישועה לגוים למען הקניאם׃
12 ואם־פשעם היה לעשר העולם ונזקם לעשר הגוים מלאם על־אחת כמה וכמה׃
13 ואליכם הגוים אני מדבר וכפי היותי שליח לגוים את־שרותי אכבד׃
14 אולי אוכל להקניא את בני־עמי ולהושיע מקצתם׃
15 כי אם־דחיתם רצוי לעולם מה־אפוא תהיה אספתם הלא חיים מן־המתים׃
16 ואם־התרומה קדש העסה קדש כמוה ואם־השרש קדש הענפים קדש כמוהו׃
17 וכי נקפו מקצת הענפים ואתה זית היער הרכבת תחתיהם ונתחברת לשרש הזית ולדשנו׃
18 אל־תתפאר על־הענפים ואם־תתפאר דע שאתה לא תשא את־השרש כי אם־השרש נשא אותך׃
19 וכי תאמר הלא נקפו הענפים למען ארכב אני׃
20 כן הדבר המה נקפו על־אשר לא האמינו ואתה הנך קים על־ידי האמונה אל־תתגאה כי אם־ירא׃ [2]
21 כי הנה האלהים לא־חס על־הענפים הנולדים מן־העץ ואולי לא־יחוס גם־עליך׃
22 לכן ראה־נא טובת אלהים וזעמו זעמו על־הנפלים ועליך טובתו אם־תעמד בטובתו ואם־אין גם־אתה תכרת׃
23 וגם־המה אם־לא יעמדו במרים ירכבו כי־יכל האלהים לשוב להרכיבם׃
24 הן אתה נגזרת מעץ אשר בטבעו זית יער והרכבת שלא כטבע בזית טוב על־אחת כמה וכמה שירכבו אלה כטבעם בזית אשר יצאו ממנו׃
25 כי לא־אכחד מכם אחי את־הסוד הזה פן־תהיו חכמים בעיניכם שישראל בא לידי טמטום הלב למקצתו עד כי־יכנס מלא הגוים׃
26 וכן כל־ישראל יושע ככתוב ובא לציון גואל וישיב פשע מיעקב׃
27 וזאת בריתי אשר אכרת אתם כי אסלח לעונם׃
28 הן בדבר הבשורה איבים הם בגללכם ובדבר הבחירה חביבים הם בגלל האבות׃
29 כי לא־ינחם האלהים על־מתנותיו ולא על־קריאתו׃
30 כי כאשר גם־אתם מלפנים ממרים הייתם את־פי אלהים ועתה הוחנתם במרים של־אלה׃
31 כן גם־אלה עתה ממרים למען יחנו גם־הם על־ידי חנינתכם׃
32 כי־האלהים הסגיר את־כלם למרי למען יחן את־כלם׃
33 מה־עמק עשר חכמת אלהים ועשר דעתו משפטיו מי יחקר ודרכיו מי ימצא׃ [3] [4]
34 כי מי־תכן את־רוח יהוה ואיש עצתו יודיענו׃ [5]
35 או מי הקדים אתו בדבר וישלם לו׃
36 הלא ממנו הכל ועל־ידו הכל ואליו הכל ולו הכבוד לעולמים אמן׃ [6]