1 אחי חפץ לבבי ותפילתי לאלהים בעד ישראל אשר יושעו׃
2 כי מעיד אני עליהם שמקנאים לאלהים אבל לא־בדעת׃
3 כי את־צדקת אלהים לא ידעו ויבקשו להקים את־צדקתם ולצדקת אלהים לא נכנעו׃
4 כי המשיח סוף התורה לצדקה לכל־המאמין בו׃
5 כי־משה כתב על־דבר הצדקה מתוך התורה אשר יעשה אתם האדם וחי בהם׃
6 והצדקה אשר מתוך האמונה אמרת אל־תאמר בלבבך מי־יעלה השמימה להוריד את־המשיח׃
7 או מי ירד לתהום להעלות את־המשיח מן־המתים׃
8 אבל מה־תאמר קרוב אליך הדבר בפיך ובלבבך הוא דבר האמונה אשר אנחנו מבשרים׃
9 כי אם־בפיך תודה שישוע הוא האדון ותאמין בלבבך שהאלהים העירו מן־המתים תושע׃ [1]
10 כי בלבבו יאמין האדם והיתה לו לצדקה ובפיהו יודה והיתה־לו לישועה׃ [2]
11 כי הכתוב אמר כל־המאמין בו לא יבוש׃
12 ואין הפרש בין היהודי ליוני כי אדון אחד לכלם והוא עשיר לכל־קראיו׃ [3]
13 כי־כל אשר־יקרא בשם יהוה ימלט׃ [4]
14 ועתה איך יקראו אל־אשר לא־האמינו בו ואיך יאמינו במי שלא שמעו את־שמעו ואיך ישמעו ואין מגיד׃
15 ואיך יגידו כי אם־שלוחים ככתוב מה־נאוו רגלי מבשר שלום מבשר טוב׃
16 אבל לא־כלם שמעו לקול הבשורה כי ישעיהו אמר יהוה מי האמין לשמעתנו׃
17 אם־כן האמונה באה מתוך השמועה והשמועה על־ידי דבר־המשיח׃
18 ואמר הכי לא שמעו אמנם בכל־הארץ יצא קום ובקצה תבל מליהם׃
19 ואמר הכי ישראל לא ידע הנה־כבר משה אמר אני אקניאכם בלא־עם בגוי נבל אכעיסכם׃
20 וישעיהו מלאו לבו לאמר נמצאתי ללא בקשני נדרשתי ללוא שאלו׃
21 ועל־ישראל הוא אמר פרשתי ידי כל־היום אל־עם סורר ומרה׃