1 ויהי בדברם אל־העם ויקומו עליהם הכהנים ונגיד המקדש והצדוקים׃
2 כי־חרה להם על־אשר למדו את־העם והגידו את־תחית המתים בישוע׃
3 וישלחו ידם בהם ויניחום במשמר למחרת היום ההוא כי היה ערב׃
4 ורבים מהשמעים את־הדבר האמינו ויהי מספרם כחמשת אלפים איש׃
5 ויהי ממחרת ויקהלו שריהם ראשיהם וזקניהם וסופריהם ירושלים׃
6 וחנן הכהן הגדול וקיפא ויוחנן ואלכסנדרוס וכל אשר ממשפחת הכהן הגדול׃
7 ויעמידו אתם בתוך וישאלום לאמר באי־זה כח ובאי־זה שם עשיתם זאת׃
8 וימלא פטרוס רוח הקדש ויאמר אליהם שמעוני ראשי העם וזקני ישראל׃
9 אם־אנחנו נחקר היום על־הטובה אשר עשינו לאיש חולה ושאלתם במה זה נושע׃
10 יודע לכלכם ולכל־עם ישראל כי־בשם ישוע המשיח הנצרי אשר צלבתם ואשר האלהים הקימו מן־המתים בשמו עמד האיש הזה בריא לפניכם׃ [1]
11 והוא האבן אשר מאסתם אתם הבונים ותהי לראש פנה׃
12 ואין הישועה באחר כי לא נתן תחת השמים שם אחר לבני אדם אשר־בו נושע׃ [2]
13 ויהי כאשר ראו את־אמץ לב פטרוס ויוחנן והבינו כי הדיוטות המה ולא בעלי־חכמה ויתמהו והם הכירו כי היו הולכים עם־ישוע׃ [3]
14 אבל בראותם את האיש הנרפא עמד אצלם לא מצאו לדבר נגדם דבר׃
15 ויצוו אתם לצאת חוצה מסנהדרין ויתיעצו יחדו׃
16 ויאמרו מה־נעשה לאנשים האלה הנה אות גלוי נעשה על־ידיהם וגם־מפרסם לכל־ישבי ירושלים ולא נוכל לכחש בו׃
17 אך למען לא־ירבה הדבר בעם ויפרץ נגערה־בם לבלתי דבר עוד לכל־אדם בשם הזה׃
18 ויקראו אתם ויצוום אשר לא־ידברו דבר ולא ילמדו בשם ישוע׃
19 ויענו פטרוס ויוחנן ויאמרו אליהם הנכון הוא לפני האלהים שמע לכם יתר משמע לאלהים שפטו אתם׃
20 כי לא נוכל אנחנו לחדל לדבר את אשר ראינו ושמענו׃ [4]
21 ויוסיפו לגער־בם ויפטרו אתם באשר לא־מצאו דבר לענוש אתם מפני העם כי כלם מהללים את־האלהים על־הנעשה׃
22 כי בן־ארבעים שנה ומעלה היה האיש ההוא אשר נעשה־עמו אות הרפואה הזאת׃
23 ואחרי הפטרם באו אל־אחיהם ויספרו להם את אשר אמרו אליהם ראשי הכהנים והזקנים׃
24 ויהי כאשר שמעו את־זאת וישאו את־קולם בלב אחד לאלהים ויאמרו אדני אתה האל העשה את־השמים ואת־הארץ ואת־הים ואת־כל אשר־בם׃ [5]
25 אשר אמרת בפי עבדך דוד (אבינו ברוח הקדש) למה רגשו גוים ולאמים יהגו ריק׃ [6] [7]
26 יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על־יהוה ועל־משיחו׃
27 כי אמנם נוסדו (בעיר הזאת) הורדוס ופנטיוס פילטוס עם־הגוים ולאמי ישראל על־ישוע עבדך הקדוש אשר משחת׃
28 לעשות את אשר ידך ועצתך מקדם גזרה להיות׃
29 ועתה אדני ראה את־גערתם ותן לעבדיך לדבר את־דברך בכל־אמץ לבם׃
30 בנטתך את־ידך למרפא ולתת אתות ומופתים בשם ישוע עבדך הקדוש׃
31 ויהי כאשר התפללו וינע המקום אשר היו נקהלים שם וימלאו כלם רוח הקדש וידברו את־דבר האלהים באמץ לבב׃ [8]
32 וקהל המאמינים היה להם לב אחד ונפש אחת ואין איש מהם אומר על־אשר בידו לי הוא כי הכל היה להם לנחלת כלם׃ [9]
33 ובגבורה רבה יעידו השליחים על־תקומת האדון ישוע וחסד גדול היה על כלם׃ [10]
34 כי לא־היה בהם חסר דבר כי כל־בעלי שדות ובתים מכרו אתם ויביאו את־כסף מחירם׃
35 וישימהו לרגלי השליחים ויתן לכל־איש ואיש די מחסרו׃
36 ויוסף אשר כנוהו השליחים בשם בר־נבא פרושו בן־הנחמה איש לבית לוי אשר נולד בארץ קיפרוס׃
37 גם־לו היה שדה וימכרהו ויבא את־הכסף וישימהו לרגלי השליחים׃