1 אחרי אשר רבים הואילו לחבר ספור המעשים אשר נאמנו בשלמות בתוכנו׃
2 כאשר מסרום לנו הראים אתם בעיניהם מתחלה ואשר היו משרתי הדבר׃
3 חשבתי לטוב גם־אני החקר אחר כל־הדברים היטב מראשיתם לכתבם כסדרם אליך האדיר תאופילוס׃
4 למען תדע אמת האמרים אשר למדת׃
5 כהן היה בימי הורדוס מלך ארץ יהודה זכריה שמו ממשמרת אביה ולו אשה מבנות אהרן ושמה אלישבע׃ [1] [2] [3]
6 ושניהם צדיקים לפני האלהים והלכי תם בכל־מצות יהוה ובחקתיו׃
7 ולהם אין ולד כי אלישבע עקרה ושניהם באו בימים׃
8 ויהי היום בכהנו לפני אלהים בסדר משמרו׃ [4]
9 להקטיר קטרת לפי גורלו כמשפט עבודת הכהנים ויבא אל־היכל יהוה׃
10 וכל־קהל העם מתפללים בחוץ בשעת הקטרת׃
11 והנה מלאך יהוה נראה אליו עמד מימין מזבח הקטרת׃ [5] [6] [7]
12 וירא זכריה ויבהל ואימה נפלה עליו׃
13 ויאמר אליו המלאך אל־תירא זכריהו כי נשמעה תפלתך ואלישבע אשתך תלד לך בן וקראת שמו יוחנן׃ [8]
14 והיה־לך לשמחה וגיל ורבים ישמחו בהולדו׃ [9]
15 כי־גדול יהיה לפני יהוה ויין ושכר לא ישתה ורוח הקדש ימלא מבטן אמו׃ [10]
16 ורבים מבני ישראל ישיב אל־יהוה אלהיהם׃
17 והוא ילך לפניו ברוח אליהו ובגבורתו להשיב לב אבות על־בנים ואת הסוררים בתבונת הצדיקים להעמיד עם מוכן ליהוה׃ [11]
18 ויאמר זכריה אל־המלאך במה אדע את־הדבר הזה כי־אני זקנתי ואשתי באה בימים׃ [12]
19 ויען המלאך ויאמר אליו אני גבריאל העומד לפני האלהים ושלוח אנכי לדבר אליך ולבשרך את־הבשורה הזאת׃
20 והנך נאלם ולא תוכל לדבר עד־היום אשר יקום הדבר הזה תחת כי־לא האמנת לדברי והם ימלאו במועדם׃
21 והעם הוחילו לזכריה ויתמהו כי־התמהמה בהיכל׃
22 ויהי בצאתו לא יכל לדבר אליהם וידעו כי־מראה ראה בהיכל וירמז להם ועודנו נאלם׃
23 ויהי כאשר מלאו ימי עבדתו וישב אל־ביתו׃
24 ויהי אחר הימים האלה ותהר אלישבע אשתו ותתחבא חמשה חדשים ותאמר׃ [13] [14]
25 ככה עשה לי יהוה בימי פקדו אותי לאסף את־חרפתי מבני אדם׃
26 ויהי בחדש הששי וישלח אלהים את־גבריאל המלאך גלילה אל־עיר אחת ושמה נצרת׃ [15] [16] [17] [18]
27 אל־בתולה מארשה לאיש אשר־שמו יוסף מבית דוד ושם הבתולה מרים׃ [19]
28 ויבא המלאך החדרה ויאמר אליה שלום לך אשת־חן יהוה עמך (ברוכה את בנשים)׃ [20]
29 והיא (בראותה) נבהלה לדברו ותאמר בלבה מה הברכה הזאת׃
30 ויאמר לה המלאך אל־תיראי מרים כי־מצאת חן לפני האלהים׃ [21]
31 והנך הרה וילדת בן וקראת את־שמו ישוע׃ [22]
32 והוא גדול יהיה ובן־עליון יקרא ויהוה אלהים יתן־לו את־כסא דוד אביו׃ [23] [24]
33 ומלך על־בית יעקב לעולם ועד ולמלכותו אין קץ׃ [25]
34 ותאמר מרים אל־המלאך איך יהיה הדבר הזה ואני אינני ידעת איש׃
35 ויען המלאך ויאמר אליה רוח הקדש תבוא עליך וגבורת עליון תצל עליך על־כן קדוש יאמר לילוד בן־האלהים׃ [26]
36 והנה אלישבע קרובתך אשר קראו־לה עקרה גם־היא הרה ללדת בן בזקנתה וזה לה החדש הששי׃
37 כי לא־יפלא מאלהים כל־דבר׃ [27]
38 ותאמר מרים הנני שפחת יהוה יהי־לי כדברך ויצא מאתה המלאך׃
39 ותקם מרים בימים ההם ותמהר ללכת ההרה אל־עיר יהודה׃ [28]
40 ותבא בית זכריה ותברך את־אלישבע׃
41 ויהי כשמע אלישבע את־ברכת מרים וירקד הילד במעיה ותמלא אלישבע רוח הקדש׃
42 ותקרא בקול גדול ותאמר ברוכה את בנשים וברוך פרי בטנך׃
43 ומה־לי כי־אם אדני באה אלי׃
44 כי קול ברכתך בא באזני והנה רקד בשמחה הילד במעי׃
45 ואשרי המאמינה כי המלא ימלא אשר דבר־לה מאת יהוה׃
46 ותאמר מרים רוממה נפשי את־יהוה׃
47 ותגל רוחי באלהי ישעי׃
48 אשר ראה בעני אמתו כי הנה מעתה יאשרוני כל־הדרות׃
49 כי גדלות עשה לי שדי וקדוש שמו׃
50 וחסדו לדור דורים על יראיו׃
51 גבורות עשה בזרעו פזר גאים במזמות לבם׃
52 הרס נדיבים מכסאותם וירם שפלים׃ [29]
53 רעבים מלא־טוב ועשירים שלח ריקם׃ [30]
54 תמך בישראל עבדו לזכר את־רחמיו׃
55 כאשר דבר אל־אבותינו לאברהם ולזרעו עד־עולם׃
56 ותשב מרים עמה כשלשה חדשים ותשב לביתה׃ [31]
57 וימלאו ימי אלישבע ללדת ותלד בן׃ [32] [33]
58 וישמעו שכניה וקרוביה כי־הגדיל יהוה את־חסדו עמה וישמחו אתה׃
59 ויהי ביום השמיני ויבאו למול את־הילד ויקראו את־שמו זכריה על־שם אביו׃ [34]
60 ותען אמו ותאמר לא כי יוחנן יקרא לו׃
61 ויאמרו אליה אין־איש במשפחתך אשר שמו כשם הזה׃
62 וירמזו אל־אביו לדעת מה השם אשר יקרא לו׃
63 וישאל לוח ויכתב עליו לאמר יוחנן שמו ויתמהו כלם׃
64 ויפתח פיו ולשונו פתאם וידבר ויברך את־האלהים׃
65 ותפל אימה על־כל־שכניהם ויספר כל־הדברים האלה בכל־הרי יהודה׃
66 וישימו כל־השמעים אל־לבם לאמר מה־אפוא יהיה הילד הזה ויד־יהוה היתה עמו׃
67 וימלא זכריה אביו רוח הקדש וינבא לאמר׃ [35]
68 ברוך יהוה אלהי ישראל כי פקד את־עמו וישלח לו פדות׃ [36]
69 ויצמח לנו קרן ישועה בבית דוד עבדו׃ [37]
70 כאשר דבר בפי־נביאיו הקדושים אשר מעולם׃
71 ישועה מאיבינו ומיד כל־שנאינו׃
72 לעשות חסד עם־אבותינו ולזכר את־ברית קדשו׃
73 את־השבועה אשר נשבע לאברהם אבינו׃
74 להצילנו מיד איבינו ולתתנו לעבדו בלי־פחד׃
75 בתמים ובצדקה לפניו כל־ימי חיינו׃
76 ואתה הילד נביא עליון יקרא לך כי לפני יהוה תלך לפנות את־דרכיו׃
77 ולהורות דרך הישועה לעמו בסליחת חטאתיהם׃
78 בחסד אלהינו וברחמיו אשר בהם יפקדנו הנגה ממרום׃ [38]
79 להאיר לישבי חשך וצלמות ולהכין את־רגלינו אל־דרך השלום׃ [39]
80 ויגדל הילד ויחזק ברוח ויהי במדברות עד־יום הראתו אל־ישראל׃ [40]