1 ויהי בימים ההם ויצא צו מאת קיסר אוגוסטוס למנות את־כל־ישבי תבל׃ [1]
2 והמפקד הזה היה הראשון בהיות קוריניוס שליט בסוריא׃
3 וילכו כלם להתפקד איש לעירו׃
4 ויעל גם־יוסף מן־הגליל מעיר נצרת אל־יהודה לעיר דוד הנקראת בית־לחם כי־היה מבית דוד וממשפחתו׃ [2] [3] [4] [5] [6]
5 להתפקד עם־מרים המארשה לו והיא הרה׃
6 ויהי בהיותם שם וימלאו ימיה ללדת׃ [7] [8]
7 ותלד את־בנה הבכור ותחתלהו ותשכיבהו באבוס כי לא־היה להם מקום במלון׃ [9]
8 ורעים היו בארץ ההיא לנים בשדה ושמרים את־משמרות הלילה על־עדרם׃ [10]
9 והנה מלאך יהוה נצב עליהם וכבוד יהוה הופיע עליהם מסביב וייראו יראה גדולה׃
10 ויאמר אליהם המלאך אל־תיראו כי הנני מבשר אתכם שמחה גדולה אשר תהיה לכל־העם׃
11 כי היום ילד לכם מושיע אשר הוא המשיח האדון בעיר דוד׃
12 וזה לכם האות אשר תמצאון ילד מחתל ושכב באבוס׃
13 ופתאם היה אצל המלאך המון צבא השמים והם משבחים את־האלהים ואמרים׃
14 כבוד במרומים לאלהים ובארץ שלום באנשי רצונו׃ [11] [12]
15 ויהי כאשר עלו מעליהם המלאכים השמימה ויאמרו הרעים איש אל־רעהו נעברה־נא עד בית־לחם ונראה המעשה הזה אשר הודיענו יהוה׃
16 וימהרו ויבאו וימצאו את־מרים ואת־יוסף ואת־הילד והוא שכב באבוס׃
17 ויראו וישמיעו את־הדבר הנאמר אליהם על־הנער הזה׃
18 וכל־השמעים תמהו על הדברים אשר־דברו אליהם הרעים׃
19 ומרים שמרה את־הדברים האלה ותחשבם בלבה׃
20 וישובו הרעים והם מהללים ומשבחים את־האלהים על־כל אשר שמעו וראו כפי־אשר נאמר אליהם׃
21 ויהי במלאת לנער שמנה ימים וימול ויקרא שמו ישוע כשם אשר קרא־לו המלאך בטרם הרה בבטן׃ [13] [14]
22 וימלאו ימי טהרם כתורת משה ויעלהו ירושלים להעמידו לפני יהוה׃ [15]
23 ככתוב בתורת יהוה כל־זכר פטר רחם יקרא קדש ליהוה׃
24 ולהקריב קרבן כמצות תורת יהוה שתי תרים או שני בני יונה׃
25 והנה איש בירושלים ושמו שמעון והוא איש צדיק וחסיד מחכה לנחמת ישראל ורוח הקדש היתה עליו׃ [16]
26 ולו נגלה ברוח הקדש כי לא יראה־מות עד אם־ראה את־משיח יהוה׃ [17]
27 ויבא ברוח אל־המקדש ויהי כאשר הביאו הוריו את־הנער ישוע לעשות לו כחקת התורה׃ [18]
28 ויקחהו על־זרעותיו ויברך את־האלהים ויאמר׃ [19]
29 עתה תפטר את־עבדך כדברך אדני בשלום׃ [20]
30 כי־ראו עיני את־ישועתך׃
31 אשר הכינות לפני כל־העמים׃
32 אור להאיר עיני הגוים ותפארת ישראל עמך׃ [21]
33 ואביו ואמו תמהים על־הדברים הנאמרים עליו׃ [22] [23]
34 ויברך אותם שמעון ויאמר אל־מרים אמו הנה־זה מוסד למכשול ולתקומה לרבים בישראל ולאות מריבה׃
35 ובנפשך תחתר חרב למען אשר־תגלינה מחשבות לבב רבים׃
36 ואשה נביאה היתה שם חנה בת־פנואל משבט אשר והיא באה בימים וישבה עם־בעלה שבע שנים אחרי בתוליה׃ [24]
37 והיא אלמנה כארבע ושמנים שנה ולא משה מן־המקדש ותעבד את־אלהים בצום ובתחנונים לילה ויום׃
38 ותקם בשעה ההיא ותגש להדות ליהוה ותדבר עליו באזני כל־המחכים לגאלה בירושלים׃
39 ויכלו את־הכל כתורת יהוה וישובו הגלילה אל־נצרת עירם׃ [25]
40 ויגדל הנער ויחזק (ברוח) וימלא חכמה וחסד אלהים עמו׃ [26]
41 ועלו הוריו ירושלים מדי שנה בשנה לחג את־חג הפסח׃
42 ויהי בהיותו בן־שתים עשרה שנה ויעלו (ירושלים) כמשפט החג׃ [27]
43 וימלאו הימים וישובו ויותר הנער ישוע בירושלים והוריו לא ידעו׃ [28]
44 ויאמרו עם־חבל הארחים הוא וילכו כדרך יום ויבקשהו בין הקרובים והמידעים׃ [29]
45 ולא מצאהו וישבו ירושלים לבקשו׃ [30]
46 ויהי מקץ שלשת ימים וימצאהו במקדש והוא ישב בתוך המורים ושמע אליהם ושאל אתם׃ [31]
47 וכל־השמעים אתו תמהו על־שכלו ועל־תשובתיו׃ [32]
48 ויהי כראותם אתו וישתוממו ותאמר אליו אמו בני למה ככה עשית לנו הנה אביך ואנכי בעצבת־לב בקשנוך׃ [33]
49 ויאמר אליהם למה זה בקשתם אתי הלא ידעתם כי אהיה באשר לאבי׃ [34]
50 והם לא הבינו את־הדבר אשר דבר אליהם׃ [35]
51 וירד אתם ויבא אל־נצרת ויכנע להם ואמו שמרה בלבה את כל־הדברים האלה׃
52 וישוע הלך וגדל בחכמה ובקומה ובחן לפני אלהים ואדם׃ [36]