1 ויהי בקרב אליו כל־המוכסים והחטאים לשמע אותו׃ [1] [2]
2 וילונו הפרושים והסופרים לאמר האיש הזה מקבל את־החטאים ואכל אתם׃
3 וישא את־המשל הזה ויאמר אליהם׃ [3] [4]
4 מי בכם האיש אשר־לו מאה כבשים ואבד לו אחד מהם ולא יטוש את־התשעים ותשעה במדבר והלך אחרי האבד עד כי־ימצאהו׃
5 והיה כמצאו אתו ישימנו על־כתפיו בשמחה׃
6 ובא אל־ביתו וקרא לאהביו ולשכניו יחד לאמר שמחו אתי כי מצאתי את־שיי האבד׃
7 אמר אני לכם כן שמחה תהיה בשמים על־חוטא אחד אשר שב יותר מעל־תשעים ותשעה צדיקים אשר לא־יצטרכו לתשובה׃ [5]
8 או מי האשה אשר־לה עשרה דרכמונים ואבד לה דרכמון אחד ולא־תדליק נר ותטאטא את־הבית ותחפש היטב עד כי־תמצאהו׃ [6] [7]
9 והיה כמצאה אותו תקרא לרעותיה ולשכנותיה לאמר שמחנה אתי כי מצאתי את הדרכמון אשר אבד לי׃
10 כן אני אמר לכם תהיה שמחה לפני מלאכי אלהים על־חוטא אחד אשר־שב מחטאתו׃
11 ויאמר איש אחד היו לו שני בנים׃ [8] [9]
12 ויאמר הצעיר אל־אביו אבי תנה־לי את־חלק הנכסים אשר יפל לי ויחלק להם את־הנחלה׃
13 ויהי מקץ ימים ויאסף הבן הצעיר את־הכל וילך אל־ארץ רחוקה ויהי זולל וסבא ויפזר שם את־רכשו׃ [10]
14 ואחרי כלותו את־הכל היה רעב חזק בארץ ההיא ויחל להיות חסר־לחם׃
15 וילך וידבק באחד מבני המדינה בארץ ההיא וישלח אותו אל־שדותיו לרעות חזירים׃
16 ויתאו למלא בטנו מהחרובים אשר יאכלו החזירים ואין נתן לו׃
17 וישב אל־לבו ויאמר מה־רבו שכירי אבי אשר יש להם לאכל דים והותר ואני אבד ברעב׃ [11]
18 אקומה־נא ואלכה אל־אבי ואמר אליו אבי חטאתי גם לשמים גם לפניך׃
19 ונקלתי מהקרא עוד בנך שימני כאחד שכיריך׃
20 ויקם ויבא אל־אביו עודנו מרחוק ואביו ראהו ויהמו מעיו וירץ ויפל על־צואריו וישקהו׃ [12]
21 ויאמר אליו הבן אבי חטאתי גם לשמים גם לפניך ואני נקלתי מהקרא עוד בנך׃
22 ויאמר האב אל־עבדיו הביאו את־השמלה היפה והלבישהו ותנו טבעת על־ידו ונעלים ברגליו׃
23 והביאו עגל המרבק וטבחו אתו ונאכלה ונשמח׃ [13]
24 כי זה־בני היה מת ויחי ואבד וימצא ויחלו לשמח׃
25 ובנו הגדול בשדה ויהי בשובו כאשר קרב אל־הבית וישמע קול זמרה ומחלות׃ [14]
26 ויקרא אל־אחד הנערים וישאל לדעת מה־הדבר׃
27 ויאמר אליו כי־בא אחיך ויטבח אביך עגל המרבק על־אשר שב אליו בשלום׃
28 ויחר לו וימאן לבוא הביתה ויצא אביו וידבר על־לבו׃ [15]
29 ויען ויאמר אל־אביו הנה זה שנים רבות אנכי עבד אתך ומימי לא עברתי את־מצותך ואתה מימי לא־נתת לי גדי למען אשיש עם־רעי׃
30 ועתה בא בנך־זה אשר בלע את־נחלתך עם־הזנות ותזבח־לו את־עגל המרבק׃
31 ויאמר אליו בני אתה תמיד עמדי וכל אשר־לי לך הוא׃ [16]
32 אבל אחיך הנה ראוי לשוש ולשמח עליו כי היה מת ויחי ואבד וימצא׃