1 ויהי בבאו בשבת אל־בית אחד מראשי הפרושים לאכל לחם והמה ארבים לו׃ [1] [2] [3]
2 והנה איש אחד לפניו אשר גופו צבה ממים׃ [4]
3 ויען ישוע ויאמר אל־החכמים ואל־הפרושים לאמר המתר לרפא בשבת אם־לא ויחרישו׃ [5]
4 ויאחז־בו וירפאהו וישלחהו׃ [6]
5 ויען ויאמר אליהם מי בכם האיש אשר חמרו או שורו יפול אל־הבאר ולא־ימהר להעלותו ביום השבת׃ [7]
6 ולא ידעו להשיב דבר׃
7 וישא משלו אל־הקרואים בראותו את־אשר בחרו להם לשבת בראש ויאמר אליהם׃ [8]
8 כי־יקרא אתך איש אל־החתנה אל־תסב בראש פן־יקרא שמה איש נכבד ממך׃
9 ובא הקרא לך ולו ואמר אליך פנה מקום לזה ואז תקום בכלמה לשבת במקום האחרון׃
10 וכי תקרא לך והסב במקום האחרון למען יבא הקרא לך ואמר אליך אהובי עלה למעלה מזה והיה־לך כבוד לפני המסבים עמך׃
11 כי כל־המרומם עצמו ישפל והמשפיל את עצמו ירומם׃ [9]
12 וגם אל־האיש אשר קרא לו אמר כי תעשה סעודת צהרים או סעודת ערב אל־תקרא לאהביך ולאחיך ולקרוביך ולשכניך העשירים פן־יקראוך גם־המה והיה לך לשלום׃ [10]
13 אבל כי־תעשה משתה קרא העניים והנדכאים והפסחים והעורים׃ [11]
14 ואשריך באשר אין־להם לשלם־לך כי ישלם לך בתחית הצדיקים׃ [12]
15 וישמע אחד מן־המסבים את־הדבר הזה ויאמר אליו אשרי האכל לחם במלכות האלהים׃ [13]
16 והוא אמר אליו איש אחד עשה סעודה גדולה ויקרא לרבים׃ [14] [15]
17 וישלח את־עבדו לעת הסעודה אל־הקרואים לאמר באו כי־הכל מוכן׃
18 ויחלו כלם יחדו להתנצל ויאמר אליו הראשון שדה קניתי והלא אצא לראתו אבקש ממך נקני׃
19 ואחר אמר חמשת צמדי־בקר קניתי ואני הלך לבחן אותם אבקש ממך נקני׃
20 ואחר אמר אשה לקחתי ובגלל הדבר הזה לא אוכל לבוא׃
21 ויבא העבד ויגד את־הדברים האלה לאדניו ויקצף בעל הבית ויאמר אל־עבדו מהר צא אל־רחבות העיר ואל־חוצותיה והבא הנה את־העניים ואת־הנדכאים ואת־העורים ואת־הפסחים׃ [16]
22 ויאמר העבד אדני כאשר צוית כן נעשה ויש־עוד מקום׃
23 ויאמר האדון אל־העבד צא אל־הדרכים ואל־הגדרות ופצר בהם לבוא למען ימלא ביתי׃
24 כי אני אמר לכם אין אחד מן־האנשים הקרואים ההם אשר יטעם סעודתי׃
25 והמון עם־רב הלכים אתו ויפן ויאמר אליהם׃ [17] [18]
26 איש כי־יבוא אלי ולא ישנא את־אביו ואת־אמו ואת־אשתו ואת־בניו ואת־אחיו ואת־אחיתיו ואף גם־את־נפשו לא יוכל להיות תלמידי׃ [19]
27 ואשר לא ישא את־צלובו ובא אחרי לא יוכל להיות תלמידי׃ [20]
28 כי מי מכם החפץ לבנות מגדל לא ישב ראשונה ויחשב את־ההוצאות אם־השג תשיג ידו להשלימו׃ [21]
29 פן־ייסד ולא־יוכל לכלתו והיה כל־ראיו יקומו ולעגו־לו לאמר׃
30 האיש הזה החל לבנות ולא יכל לכלות׃
31 או מי־הוא המלך הקם להתגרות מלחמה במלך אחר ולא ישב בראשונה ויתיעץ אם־יוכל לערך בעשרת אלפים לקראת הבא עליו בעשרים אלף׃ [22]
32 ואם־לא יוכל ושלח אליו מלאכים בעודנו מרחוק לבקש שלום׃
33 וכן כל־איש מכם אשר לא־יעזב כל־קניניו לא יוכל להיות תלמידי׃ [23] [24]
34 טוב המלח ואם המלח היה תפל במה יתקן׃ [25]
35 גם לאדמה גם לדמן לא יצלח החוצה ישליכהו מי אשר אזנים לו לשמע ישמע׃