1 ואת־החלוש באמונה אותו קבלו ולא לדין את־המחשבות׃
2 יש מאמין שמתר לאכל כל־דבר והחלוש לא יאכל כי אם־ירק׃
3 האכל אל־יבז את־אשר לא יאכל ואשר לא יאכל אל־ידין את־האכל כי־קבל אתו האלהים׃
4 מי אתה כי תדין עבד שאינו שלך הן לאדניו הוא אם יקום ואם יפל אבל יוקם כי־יכל האלהים להקימו׃
5 יש מבדיל בין־יום ליום ויש אשר כל־הימים דמים בעיניו יהי כל־איש נכון בדעתו׃
6 השמר את־היום לקדשו שמר אתו לאדון ואשר איננו שמר לאדון איננו שמר האכל אכל לשם האדון כי מודה הוא לאלהים ואשר איננו אכל לשם האדון איננו אכל ומודה הוא לאלהים׃
7 כי אין־איש ממנו חי לנפשו ואין איש מת לנפשו׃ [1]
8 כי אם־נחיה נחיה לאדון ואם נמות נמות לאדון לכן בין חיים ובין מתים לאדון הננו׃
9 כי בעבור זאת מת המשיח (ויקם) ויחי למען יהיה אדון גם על־המתים גם על־החיים׃
10 ואתה מה־לך כי תדין את־אחיך ומה־לך כי תבוז לאחיך הלא כלנו עתידים לעמד לפני כסא דין אלהים׃
11 כי כתוב חי־אני נאם־יהוה כי לי תכרע כל־ברך וכל־לשון תודה לאלהים׃
12 הנה כל־אחד ממנו על־נפשו יתן חשבון לאלהים׃
13 לכן אל־נדין עוד איש את־רעהו כי אם־זה יהי דינכם שלא־יתן איש לפני אחיו מכשול או מוקש׃
14 אני ידעתי וברור לי הדבר באדון ישוע כי־אין טמא בפני עצמו ורק־טמא הוא למי שיחשבנו לו לטמא׃
15 ואם־יעצב אחיך על־דבר מאכל אינך הלך דרך אחוה אל־נא תאבד באכלך את־אשר בעדו מת המשיח׃
16 לכן הזהרו פן־יהיה טובכם לגדופים׃
17 כי־מלכות האלהים איננה אכילה ושתיה כי־צדקה היא ושלום ושמחה ברוח הקדש׃ [2] [3]
18 והעבד באלה את־המשיח רצוי הוא לאלהים ובחון לאנשים׃
19 ועתה נרדפה־נא דרכי שלום ואשר נכונן בו איש את־רעהו׃
20 אל־תהרוס את־מעשה האלהים על־דבר מאכל הן הכל טהור ורע הוא לאדם אשר יאכלנו למכשל׃
21 טוב שלא־תאכל בשר ולא־תשתה יין ולא־תעשה דבר אשר יתנגף־בו אחיך והיה לו למכשל ולפוקה׃
22 אם יש לך אמונה תהי־לך לבדך לפני האלהים אשרי העשה הכשר בעיניו ואין לבו נקפו׃ [4]
23 ואשר ספק לו באכלו נאשם כי לא עשה מאמונה וכל־הנעשה שלא מאמונה חטא הוא׃