1 ויהי כאשר עבר יום השבת ותקנינה מרים המגדלית ומרים אם יעקב ושלמית סמים ללכת ולסוך אתו בהם׃ [1] [2]
2 ובאחד בשבת בבקר השכם באו אל־הקבר כעלות השמש׃
3 ותאמרנה אשה אל־אחותה מי יגל־לנו את־האבן מעל פתח הקבר׃ [3]
4 ובהביטן ראו והנה נגללה האבן כי היתה גדלה מאד׃
5 ותבאנה אל־תוך הקבר ותראינה בחור אחד ישב מימין והוא עטה שמלה לבנה ותשתוממנה׃ [4]
6 ויאמר אליהן אל־תשתוממנה את־ישוע הנצרי הנצלב אתן מבקשות הוא קם איננו פה הנה־זה המקום אשר השכיבהו בו׃ [5]
7 ואתן לכנה והגדתן לתלמידיו ולפטרוס כי הולך הוא לפניכם הגלילה ושם תראהו כאשר אמר לכם׃ [6]
8 ותמהרנה לצאת ותנוסינה מן־הקבר כי אחזתן רעדה ותמהון ולא־הגידו דבר לאיש כי יראו׃ [7]
9 והוא כאשר קם מן־המתים באחד בשבת נראה בראשנה אל־מרים המגדלית אשר גרש ממנה שבעה שדים׃
10 ותלך ותגד לאנשים אשר היו עמו והם מתאבלים ובכים׃
11 וכאשר שמעו כי חי ונראה אליה לא האמינו לה׃
12 ואחרי־כן נראה בדמות אחרת לשנים מהם בדרך בהיתם יוצאים השדה׃ [8]
13 והם הלכו ויגידו לאחרים וגם־להם לא האמינו׃ [9]
14 ובאחרנה נראה לעשתי העשר בהיותם מסבים לאכל ויחרף חסרון אמונתם וקשי לבבם אשר לא־האמינו לראיו והוא נעור מן־המתים׃ [10] [11]
15 ויאמר אליהם לכו אל־כל־העולם וקראו את־הבשורה לכל־הבריאה׃ [12]
16 המאמין ונטבל הוא יושע ואשר לא־יאמין יאשם׃ [13]
17 ואלה האתות אשר ילוו אל־המאמינים יגרשו שדים בשמי ובלשנות חדשות ידברו׃
18 נחשים ישאו בידיהם וישתו סם־המות ולא יזיקם על־חולים ישימו את־ידיהם וייטב להם׃
19 ויהי אחרי אשר־דבר אתם האדון וינשא השמימה וישב לימין האלהים׃ [14]
20 והמה יצאו ויקראו בכל־המקמות ויד האדון היה עמהם ויחזק את־הדבר באתות הבאות אחריו אמן׃