176:0.1 בשעות אחר הצהריים של יום שלישי זה, בעוד ישוע והשליחים חולפים מחוץ למקדש בדרכם למחנה בגת שמנים, הפנה מתי את תשומת הלב לאופן בן נבנה המקדש ואמר: ״׳מאסטר׳, ראה את הבניינים האלה. ראה את האבנים העצומות את הקישוטים היפהפיים; האם ייתכן והבניינים האלה ייהרסו?״ בעודם ממשיכים אל עבר הר הזיתים, אמר ישוע: ״הַרְאִיתֶם אֶת כָּל האבנים ואת המקדש העצום; אָמֵן אֹמֵר אֲנִי לָכֶם כי קרבים הימים בהם לֹא תישאר פֹּה אֶבֶן עַל אֶבֶן אֲשֶׁר לֹא תִתְפָּרָק.״ ההערות הללו, בדבר הרס המקדש, עוררו את סקרנותם של השליחים שצעדו לצד ׳המאסטר׳; הם לא יכלו לעלות בדעתם שום מאורע פרט לקץ העולם אשר יביא להרס המקדש[1].[2]
176:0.2 כדי לחמוק מן ההמונים שחלפו דרך עמק הקידרון אל עבר גת שמנים, החליטו ישוע ועמיתיו לעלות קמעא על מדרונותיו המערביים של הר הזיתים ואז ללכת על שביל שמוביל למחנה הפרטי שלהם, אשר בגת שמנים, מעט מעל לחניון הציבורי. כשנפנו לרדת מן הדרך המובילה לבית עניא, הם התבוננו במקדש אשר נצבע בצבעי השקיעה היפהפיים; ובעודם חונים על ההר, עלו אורותיה של העיר והאירו את המקדש המואר; ושם, ישבו ישוע והשניים עשר תחת אורו הרך של הירח המלא. ׳המאסטר׳ שוחח עמם, ואז שאל נתנאל כך: ״אמור לנו, ׳מאסטר׳, כיצד נדע מתי יתרחשו האירועים הללו?״[3]
¶ 1. חורבן ירושלים
176:1.1 ענה ישוע לשאלתו של נתנאל ואמר: ״כן, אספר לכם על הזמנים בהם העם הזה יגדוש את כוס האון; כאשר ייעשה הצדק עם עיר אבותיכם. אני עומד לעזוב אתכם; אני הולך ׳לאב׳. לאחר שאעזוב, אל תלכו שולל אחר אנשים שינסו לרמות אתכם, שכן רבים יתיימרו לגאול ורבים ילכו אחריהם שולל. אל תדאגו כאשר תשמעו על מלחמות ועל שמועות על מלחמות, שכן כל אלה יקרו עוד בטרם יתקרב קיצה של ירושלים[4]. אל תתנו לרעב ולרעידות אדמה להטריד אתכם; אל תדאגו כאשר ימסרו אתכם לרשויות האזרחיות וירדפו אתכם בשל הבשורה[5]. בגללי, יזרקו אתכם מחוץ לבתי הכנסיות וישליכו אתכם לכלא, וכמה מכם ייהרגו. כשיביאו אתכם לפני השליטים והמושלים, יהא זה מבחן לדבקות שלכם בבשורת המלכות[6]. וכשתעמדו אל מול הדיינים, אל תחששו לפני כן ביחס למה שנדרש לכם לומר, שכן הרוח תנחה אתכם מה לומר לאויביכם. בימי המבחן הללו, תחת הנהגתם של אלה שדחו את ׳בן האדם׳, אפילו בני עמכם ישליכו אתכם לכלא ויהרגו אתכם[7]. לזמן מה, ייתכן וכולם ישנאו אתכם בגללי, אך גם ברדיפות הלו אני לא אטוש אתכם; רוחי תהיה עמכם. היו סבלניים! אל תטילו ספק בכך שבשורת מלכות זו תתעלה מעל כל אויביה ובסופו של דבר תינשא בפי כל האומות כולן.״
176:1.2 ישוע עצר בעודו מתבונן מטה אל העיר. ׳המאסטר׳ הבין שדחייתו של המושג הרוחני אודות המשיח, ההתעקשות לדבוק באופן עיוור במשימתו החומרית של הגואל המיוחל, תהיה זו שתגרום ליהודים להתנגש ישירות עם צבאותיה החזקים של רומא ושהתנגשות שכזו יכולה רק להביא לחיסולה השלם של האומה היהודית. כאשר דחו בני עמו את משימתו הרוחנית וסרבו לקבל את אור השמים אשר האיר עליהם ברוב חסד, הם סתמו במו ידם את הגולל על קיומם כעם עצמאי בעל משימה רוחנית ייחודית על-פני האדמה. אפילו מנהיגי היהודים הכירו לאחר מכן בעובדה שהרעיון המשיחיות החילונית היה זה אשר הוביל במישרין למערבולת שהביאה לבסוף להשמדתם.
176:1.3 מכיוון שירושלים הייתה עתידה לשמש כערש תנועת הבשורה, ישוע לא רצה שמוריה ומטיפיה ימותו בחורבן האיום שיבוא על העם היהודי יחד עם חורבן ירושלים; משום כך, נתן לחסידיו את ההנחיות הבאות. ישוע מאד הוטרד מן האפשרות שכמה מתלמידיו יהיו מעורבים בהתקוממויות שעתידות במהרה להתרחש ובשל כך ימותו בעת נפילתה של ירושלים.
176:1.4 ואז שאל אנדראס: ״אבל, ׳מאסטר׳, אם תחרב עיר הקודש וייחרב המקדש, ואם לא תהיה כאן כדי להנחות אותנו, מתי עלינו לעזוב את ירושלים? אמר ישוע: ״תוכלו להישאר בירושלים גם לאחר לכתי, ואפילו במשך כל תקופת הרדיפות המרות והמבחנים, אך כאשר תראו לבסוף את צבאותיה של רומא צרים על ירושלים לאחר ההתקוממות של נביאי השקר, אז תדעו שסופה קרוב; אז עליכם לנוס אל ההרים. אל ישתהה איש משוכני העיר כדי להציל דבר-מה ואל יעז איש מבחוץ להיכנס אליה[8]. צרות גדולות עתידות להתרחש[9]. אלה יהיו ימי הנקמה של הגויים. לאחר שתינטשו את העיר, תושביה הסרבנים יפלו על חרבם ויוגלו לשבות לכל העולם; כך תירמס ירושלים תחת מגפי הגויים. ובינתיים, אני מזהיר אתכם לבל תלכו שולל[10]. אם יבוא אליכם מישהו ויאמר, ׳תראו, הנה הגואל,׳ או ׳תראו, הנה הוא,׳ אל תאמינו לו. מורי כזב רבים יופיעו ורבים ילכו אחריהם שוללֲ אך לא אתם, כי את כל אלה אמרתי לכם מלכתחילה.”
176:1.5 תחת אור הירח, ישבו השליחים בדממה למשך זמן ממושך, בעוד התחזיות המדהימות הללו של ׳מאסטר׳ נחרטות בזיכרונם. ואכן, למעשה כל קבוצת המאמינים והשליחים נהגה בהתאם להנחיות הללו בדיוק ונסה מירושלים כאשר הופיעו לראשונה החיילים הרומיים. הם מצאו מקום מקלט בפלה, בצפון.
176:1.6 אפילו לאחר אזהרה מפורשת שכזו, רבים מחסידיו של ישוע פירשו את התחזיות שלו כאילו הן מתייחסות לשינויים שיחולו וודאי בירושלים כאשר יבוא המשיח מחדש ותכונן ירושלים החדשה, אשר תתרחב ותשמש כבירת העולם[11]. היהודים התעקשו להמשיך ולקשר את חורבן המקדש ״לסוף העולם.״ הם האמינו שאותה ירושלים החדשה תמלא את פלשתינה כולה; שסוף העולם יסמן את הופעתם המידית של ״שמים וארץ חדשים[12][13].״ ולכן, אין להתפלא על הערתו של פטרוס, אשר אמר: ״׳מאסטר׳, אנחנו יודעים שכל הדברים עתידים לחלוף מן העולם כאשר יופיעו השמים והארץ החדשים, אך איך נדע מתי אתה תשוב לחולל את כל אלה?״[14]
176:1.7 שמע זאת ישוע, וחשב לזמן מה. אז אמר: ״אתם ממשיכים לשגות כתמיד תקשרו את השיעור החדש לזה הישן; אתם נחושים להבין הפוך את כל מה שאלמד; אתם מתעקשים לפרש את הבשורה בהתאם למערכת האמונות הנוכחית שלכם. למרות זאת, אנסה להאיר את עיניכם.״
¶ 2. ביאתו השנייה של ׳המאסטר׳
176:2.1 בכמה הזדמנויות, אמר ישוע דברים שגרמו למאזיניו להסיק שגם אם הוא מתכוון לעזוב את העולם הזה בקרוב, הוא וודאי ישוב כדי לסיים את מלאכת מלכות השמים. ככל שחסידיו השתכנעו שהוא עתיד לעזוב אותם, ולאחר שאכן עזב את העולם, היה זה אך טבעי עבור מאמיניו להמשיך ולדבוק בהבטחותיו שישוב. הדוקטרינה אודות ביאתו השנייה של המשיח נכללה, אפוא, כבר בתורה הנוצרית המוקדמת, וכמעט כל דורות החסידים לאחר מכן האמינו באדיקות באמת זו וציפו בבטחה לבואו, אי שם בעתיד.
176:2.2 כיוון נגזר עליהם להיפרד מן ׳המאסטר׳ והמורה שלהם, התלמידים הראשונים ושליחים נאחזו עוד יותר בהבטחתו לשוב, והם לא בזבזו רגע לפני שקשרו את חורבנה הצפוי של ירושלים לביאתו השנייה. הם המשיכו לפרש כך את מילותיו על-אף שלכל אורך אותו ערב, עת לימד אותם על הר הזיתים, ׳המאסטר׳ התאמץ במיוחד למנוע שגיאה שכזו.
176:2.3 אמר ישוע בהמשך לשאלתו של פטרוס: ״מדוע אתם עדיין מצפים ׳מבן האדם׳ לעלות על כס דוד המלך ולהגשים את חלומותיהם החומריים של היהודים? האם לא אמרתי לכם שמלכותי איננה מן העולם הזה? מה שקורה כעת מתקרב לסיומו, אך תהא זו התחלה חדשה ממנה תצא בשורת המלכות לעולם כולו וגאולה זו תתפשט לכל העמים[15][16]. כאשר תתגשם במלואה המלכות, היו בטוחים ׳שהאב׳ שבשמים ישלח לכם התגלות רחבה יותר של אמת והדגמה גדולה יותר של צדק, ממש כפי שכבר העניק לעולם הזה את זה אשר הפך לנסיך החושך, ואז את אדם, אשר אחריו הגיע מלכי-צדק, ובימים אלה ׳בן האדם׳. וכך, לאחר שיעניק לי ׳אבי׳ את כל העוצמה והסמכות, אמשיך אני לעקוב אחר מעשיכם ולהנחות את מלאכת המלכות באמצעות רוחי, אשר במהרה תשטוף כל בשר. ואף כי אהיה נוכח עמכם ברוחי, אני גם מבטיח שאשוב ביום מן הימים לעולם הזה, בו חייתי בגוף והגשמתי את ההתנסות הבו-זמנית של התגלות האל לאדם והובלת האדם לאל. עוד מעט אני אהיה חייב לעזוב אתכם ולהמשיך בעבודה שהפקיד בידי ׳האב׳, אך היו אמיצים, שכן ביום מן הימים אשוב. בינתיים, תנחה ותנחם אתכם ׳רוח האמת׳ של היקום.
176:2.4 ״כעת אתם רואים אותי חלש, בגוף, אך כשאשוב, יהיה זה בעוצמה וברוח[17]. עיני הגוף רואות את ׳בן האדם׳ בגוף, אך רק עיני הרוח תוכלנה לחזות ׳בבן האדם׳ אותו הילל ׳האב׳ ואשר יופיע על-פני האדמה בשמו שלו.
176:2.5 ״אך רק במועצות פרדיס ידוע מועד הופעתו המחודשת של ׳בן האדם׳; אפילו מלאכיות השמים לא תדענה מתי זה יקרה[18]. למרות זאת, עליכם להבין כי לאחר שתופץ בשורת המלכות לעולם כולו, לגאולת כל העמים, וכאשר יגיע עידן לסיומו, ישלח ׳האב׳ אליכם מתת-עידן נוספת, או ׳שבן האדם׳ יבוא לשפוט את העידן.
176:2.6 ״בנוגע לצרות שיתרחשו על ירושלים, עליהם דברתי כעת, דעו שעוד בימיו של הדור הזה יתמלאו דברי; אך בנוגע לביאתו השנייה של ׳בן האדם׳, אל יתיימר איש בשמים או בארץ לפצות את פיו[19]. יחד עם זאת, היו חכמים לזהות את הבשלת העידן; היו ערניים לבחון את אותות הזמן[20]. אתם יודעים שהקיץ מתקרב כאשר התאנה מוציאה ענפים רכים ומצמחת עליה. וכך, כאשר יחלוף החורף הממושך במהלכו יתמקד העולם בחומר ותראו את סימניו של אביב רוחני של עידן חדש, דעו שקיץ הביקור מחדש ממשמש ובא.
176:2.7 ״אך מהי חשיבותו של שיעור זה ומה הקשר בינו לבין בואם של ׳בני האל׳? האם לא תראו שכאשר כל אחד מכם ייקרא למסור נפשו ולעבור דרך שערי המוות אתם תועמדו מיד לדין, ותתייצבו פנים אל פנים מול העובדות הנוגעות לתקופת שירות חדשה בתכניתו הנצחית של ׳האב׳ האינסופי? את מה שיידרש העולם כולו לעבור, פשוטו כמשמעו, בסיומו של עידן, יידרש כל אחד מכם לעבור באופן אישי כשתסיימו את חייכם בגוף, כאשר תעברו להתמודד עם התנאים והדרישות האינהרנטיים לההתגלות הבאה בהתקדמותה הנצחית של מלכות ׳האב׳[21].״
176:2.8 מכל הדרשות שנשא ׳המאסטר׳ באוזני שליחיו, לא הייתה אחת שבלבלה אותם יותר מזו, שניתנה בערב יום שלישי על הר הזיתים, ונגעה לשני נושאים – לחורבן ירושלים ולביאתו השנייה שלו עצמו[22]. משום כך, שררה הסכמה מועטה בלבד בין הגרסאות הכתובות שנרשמו אחר-כך בהסתמך על הזיכרון של מה שאמר ׳מאסטר׳ באותו מאורע יוצא-דופן. כתוצאה מכך, ובשל החלל שנוצר ביחס למה שנאמר באותו ערב יום שלישי, צצו מסורות רבות. בראשית המאה השנייה, נרשמה נבואה אפוקליפטית ביחס למשיח בידי אחד בשם סֵלְטָה, נספח לחצר הקיסר קליגולה[23]. זו הועתקה כלשונה לבשורה על-פי מתי (ובחלקה) לבשורות על-פי מרקוס ולוקס[24]. המשל על עשר הבתולות הופיע בכתביו אלו של סלטה. השיעור של אותו הערב נרשם בבשורה באופן המבלבל והשגוי ביותר מכל השיעורים כולם. ואילו השליח יוחנן לא התבלבל כך.
176:2.9 ללא מילים תחת מתח רגשי עצום, המשיכו שלושה עשר הגברים בדרכם אל המחנה. יהודה אישר סופית את החלטתו לנטוש את חבריו. השעה הייתה מאוחרת כאשר דוד זבדיה, יוחנן מרקוס וכמה מן התלמידים הבולטים קיבלו את פניהם של ישוע והשניים עשר במחנה, אך השליחים מיאנו לישון; הם רצו ללמוד עוד על חורבן ירושלים, על עזיבתו של ׳המאסטר׳, ועל סוף העולם.
¶ 3. דיון מאוחר יותר במחנה
176:3.1 כעשרים מהם התקבצו מסביב למדורה, ותומאס שאל: ״מכיוון שאתה עתיד לשוב ולסיים את מלאכת המלכות, מה צריכה להיות הגישה שלנו בעת היעדרותך לצורך עסקי ׳האב׳?״ ישוע התבונן בהם לאור המדורה וענה:
176:3.2 ״אפילו אתה, תומאס, לא מצליח להבין את שאמרתי. האם לא לימדתי אתכם כל הזמן הזה שהקשר שלכם למלכות הינו רוחני ואינדיבידואלי, ונוגע אך ורק להתנסות האישית ברוח הודות לאמונה-הכרה שאתם בני האל? מה עוד נדרש לי לומר? קריסתן של אומות ושל אימפריות, השמדתם של היהודים הבלתי-מאמינים, סיומו של עידן ואפילו קץ העולם לא נוגעים לאלה שמאמינים בבשורה, לאלה שהפקידו את חייהם בביטחון מלכות הנצח. אתם, שיודעים את האל ומאמינים בבשורה, כבר קיבלתם ביטחונות לחיי נצח. מכיוון שחייתם את חייכם ברוח ועבור ׳האב׳, שום דבר לא יוכל באמת להטריד אתכם. את בנאי המלכות, המוכרים כאזרחי עולמות השמים, לא מטרידות סערות הזמן ולא מדאיגות הקטסטרופות שבארץ. מה משנה לכם, מאמיניה של בשורת המלכות, אם אומות נופלות, אם העידן מגיע לסיומו, או אם הכול יקרוס וייפול? הרי אתם יודעים שחייכם הינם מתת ׳הבן׳ ובטוחים לעד ׳באב׳. לאחר שחייתם את חיי הזמן באמונה והנבתם את פירות הרוח והיושרה בדמות שירות אוהב לרעיכם, אתם יכולים לשאת עיניכם בבטחה לצעד הבא בקריירת הנצח מתוך אותה אמונה גואלת שנשאה אתכם לכל אורך ההרפתקה הראשונה שלכם כבני האל.
176:3.3 ״המאמינים בכל דור ודור חייבים להמשיך במלאכתם תוך שהם מצפים לשובו האפשרי של ׳בן האדם׳, ממש כפי שהמאמין היחיד ממשיך במלאכת חייו אפילו בידיעה שמותו הטבעי בלתי נמנע[25]. אם התבססתם כבני האל באמונה, שום דבר אחר לא משפיע על ביטחון הישרדותכם. אך בל תטעו! אמונה גואלת הינה אמונה חיה, והיא מניבה בשיעורים הולכים וגדלים את פירותיה של הרוח האלוהית אשר עוררה אותה לראשונה בלב האדם. העובדה שקיבלתם על עצמכם את היותכם בנים במלכות השמים לא תציל אתכם אם תתמידו לדחות ביודעין את אותן אמתות שנוגעות לפירות התקדמותם הרוחנית של בני האל הגשמיים. אלה מכם שעסקו איתי בעסקי ׳האב׳ על הארץ יכולים לנטוש את המלכות אפילו כעת, אם הם מגלים שאינם אוהבים את דרכו של ׳האב׳ בשירות האנושות.
176:3.4 ״שמעו אותי כיחידים וכדור מאמינים ואספר לכם משל: היה היה אדון אשר בטרם נסע לְמֵרָחוֹק אקָרָא אֶל עֲבָדָיו וַיַּפְקֵד בְּיָדָם אֶת רְכוּשׁוֹ. וייתן לָזֶה חָמֵשׁ כִּכָּרִים וְלָזֶה שְׁתַּים וְלָזֶה אֶחָת לְכָל אִישׁ לְפִי יכולתוֹ וַיְמַהֵר וייסע מִשָׁם. וַיֵּלֶךְ הָאִישׁ הַלּקֵחַ חָמֵשׁ כִּכָּרִים וַיִּסְחַר בָּהֶן וַיַּעַשׂ חָמֵשׁ כִּכָּרִים אֲחֵרוֹת. וְכֵן הַלּקֵחַ שְׁתַּיִם גַּם הוּא הרוויחַ שְׁתַּיִם אֲחֵרוֹת. וְלֹקֵח הָאַחַת הָלַךְ וַיַּחְפּור בָּאֲדָמָה ויטמון אֶת כֶּסֶף אדוניו. ואז, באופן בלתי צפוי, שב אֲדוֹנֵי הָעֲבָדִים הָהֵם וַיַּעַשׂ חֶשְׁבּוֹן עִמָּהֶם. וייגשׁ הַלּקֵחַ חֲמֵשׁ הַכִּכָּרִים וַיָּבֵא חָמֵשׁ כִּכָּרִים אֲחֵרוֹת וַיֹּאמַר, ׳אֲדֹנִי חָמֵשׁ כִּכָּרִים הִפְקַדְתָּ בְּיָדִי הִנֵּה חָמֵשׁ כִּכָּרִים אֲחֵרוֹת הרווחתי בָהֵן.׳. וַיֹּאמֶר אֵלָיו אדוניו: ׳הֱטִיבֹתָ לַעֲשׂוֹת עֶבֶד טוֹב וְנֶאֱמָן כִּי בִמְעַט נֶאֱמָן הָיִיתָ וְעַל הַרְבֵּה אַפְקִידֶךָ בּוֹא לְשִׂמְחַת אדוניךָ[26].׳ וייגשׁ גַּם לֹקֵחַ הַכִּכָּרַיִם וַיֹּאמַר, ׳אֲדֹנִי כִּכָּרַיִם הִפְקַדְתָּ בְיָדִי הִנֵּה כִּכָּרַיִם הרווחתי בָהֵן.׳ וַיֹּאמֶר אֵלָיו אדוניו: ׳הֱטִיבֹתָ לַעֲשׂוֹת עֶבֶד טוֹב וְנֶאֱמָן בַּמִּזְעָר נֶאֱמַן הָיִּיתָ וְעַל הַרְבֵּה אַפְקִידֶךָ בּוֹא לְשִׂמְחַת אדוניךָ.׳ וַיִּגַּשׁ גַּם הַלּקֵחַ אֶת הַכִּכָּר הָאַחַת וַיֹּאמַר, ׳אֲדֹנִי יְדַעְתִּיךָ כִּי אִישׁ קָשֶׁה אַתָּה קֹצֵר בַּאֲשֶׁר לֹא זָרַעְתָּ וְכֹנֵס מֵאֲשֶׁר לֹא פִזָּרְתָּ. וָאִירָא וָאֵלֵךְ וָאֶטְמֹן אֶת כִּכָּרְךָ בָּאֲדָמָה וְעַתָּה הֵא לְךָ אֲשֶׁר לָךְ.׳ וַיַּעַן אדוניו וַיֹּאמֶר אֵלָיו: ׳הָעֶבֶד הָרַע וְהֶעָצֵל אַתָּה יָדַעְתָּ כִּי קֹצֵר אָנֹכִי בַּאֲשֶׁר לֹא זָרַעְתִּי וְכֹנֵס מֵאֲשֶׁר לֹא פיזרתי. לָכֵן הָיָה עָלֶיךָ לָתֵת אֶת כַּסְפִּי לַשֻׁלְחָנִים וַאֲנִי בְּבוֹאִי הָיִיתִי לֹקֵחַ אֵת אֲשֶׁר לִי וְתַרְבִּיתוֹ.׳ נפנה האדון אל רב המשרתים ואמר: ׳עַל כֵּן שְׂאוּ מִמֶּנּוּ אֵת הַכִּכָּר וּתְנוּ אֶל הָאִישׁ אֲשֶׁר לוֹ עֶשֶׂר הַכִּכָּר.׳[27]
176:3.5 ״כִּי מִי אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ יינתן לוֹ וְיַעְדִּיף; וּמִי אֲשֶׁר אֵין לוֹ יֻקַּח מִמֶּנּוּ גַּם אֵת אֲשֶׁר לוֹ[28]. אינכם יכולים לעמוד מלכת בעסקי מלכות השמים. ׳אבי׳ דורש מכל ילדיו לגדול בחסדם ולהרבות ידע באמת[29]. אתם, שיודעים אמתות אלה, חייבים להרבות את פירות הרוח ולהפגין מסירות הולכת וגדלה לשירות הבלתי אנוכי של אחיכם המשרתים[30]. וזכרו, מַה שֶׁעֲשִׂיתֶם לְאֶחָד מֵאַחַי הַצְּעִירִים הָאֵלֶּה לִי עֲשִׂיתֶם[31].
176:3.6 ״וכך, עליכם להמשיך ולעסוק במלאכת ׳האב׳, מכאן והלאה, ולנצח. המשיכו עד שאבוא. עשו נאמנה את מה שהופקד בידיכם וכך תהיו מוכנים ליום הדין של המוות. לאחר שחייתם לתפארת ׳האב׳ ולשביעות רצונו של ׳הבן׳, תבואו בשמחה ובאושר רב בשערי השירות הנצחי של מלכות העד.״
176:3.7 אמת היא חיים; ׳רוח האמת׳ תמיד מובילה את ילדי האור אל עבר מחוזות חדשים של מציאות רוח ושירות אלוהי. לא נתנה לכם האמת על-מנת שתגבשו אותה לצורות בטוחות, לכדי מסורת. התגלות האמת שנתנה לכם חייבת להתעצם באמצעות ההתנסות האישית שלכם. וכך יוצגו בפני כל אלה שרואים את פירות הרוח שלכם יופי חדש ורווחים רוחניים אמתיים, וכתוצאה מכל אלה, הם עצמם יבקשו לפאר את ׳האב׳ שבשמים[32]. רק משרתים נאמנים, אשר מרחיבים את ידיעת האמת ובכך מפתחים את יכולתם להכיר באופן אלוהי במציאויות הרוח, יכולים לקוות ״לבוא לשמחת אדוניהם[33].״ כמה מצער יהיה לראות דורות של מאמינים, לכאורה, בישוע, מעידים על האמת האלוהית שהופקדה בידם: ״הנה, ׳מאסטר׳, הנה האמת שהפקדת בידינו לפני מאה או אלף שנה. לא איבדנו ממנה כזית; שימרנו בנאמנות את כל מה שלימדת אותנו; הנה האמת שנתת בידינו.״ אך פנייה כזו, מתוך עצלות רוחנית, לא תצדיק אל מול ׳המאסטר׳ את מעשיו של זה שלא הניב פירות אמת. ׳המאסטר׳ ידרוש מכם דין וחשבון בהתאם לאמת שהופקדה בידכם.
176:3.8 בעולם הבא תידרשו לתת דין וחשבון על המתנות שקיבלתם ועל המעשים שעשיתם בעולם הזה. בין אם הכישרונות המולדים שלכם מעטים ובין אם רבים, תידרשו לעמוד לדין של צדק ורחמים. אם הכישרונות מנוצלים רק למטרות אנוכיות ולא הוקדשה כל מחשבה על החובה הגבוהה יותר, של הגדלת תנובת פירות הרוח כפי שאלה מתבטאים ביתר שירות לאדם וביתר סגידה לאל, המשרתים האנוכיים הללו יידרשו לקבל את ההשלכות של בחירותיהם המוּדעוֹת.
176:3.9 כמה דומה המשרת שקיבל ככר אחת לכל בני האדם האנוכיים, שמטילים במישרין על אדונם את האשמה לעצלותם. כמה נוטה האדם להאשים את האחר, ולעתים קרובות את אלה שהכי פחות ראויים לכך, כאשר הוא ניצב אל מול הכישלונות מעשיו ידיו.
176:3.10 אמר ישוע באותו הלילה כאשר פרשו למנוחת הליל: ״חִנָּם לְקַחְתֶּם; ולכן חִנָּם תִּתֵּנוּ את אמת השמים, ועת תתנו אמת זו היא תתעצם ותגלה את אורה המתעצם של הגאולה, ממש בעת שתעניקו אותה[34].״
¶ 4. שובו של מיכאל
176:4.1 מכל מה שלימד ׳המאסטר׳, השיעור שיותר מכולם חולל אי הבנה הוא הבטחתו לשוב אישית ביום מן הימים לעולם הזה. אין זה מוזר שמיכאל יהיה מעוניין לשוב יום אחד לפלנטה בה חווה את משימת המתת השביעית והאחרונה שלו כאדם מן המניין בעולם. אך טבעי הוא שנאמין כי ישוע מנצרת, אשר שולט כעת על יקום עצום, יהיה מעוניין לשוב, לא רק פעם אחת, אלא פעמים רבות, לעולם בו חיי חיים ייחודיים כל כך ובו קיבל לבסוף מן ׳האב׳ עוצמה וסמכות בלתי מוגבלים ביקום. לעולם תהא אורנטיה אחת משבע הפלנטות הילידות בהן רכש לעצמו מיכאל את הריבונות על היקום.
176:4.2 ישוע אכן הכריז באוזני אנשים רבים ובהזדמנויות רבות על כוונתו לשוב לעולם הזה. כאשר הבינו חסידיו ׳המאסטר׳ איננו מתכוון לפעול כגואל גשמי, וכאשר האזינו לתחזיותיו בנוגע לחורבן ירושלים וקריסתו של העם היהודי, מטבע הדברים החלו לקשר את שיבתו המובטחת למאורעות פורענות אלה. אך כאשר הרסו הרומאים את חומות ירושלים, החריבו את המקדש והפיצו את היהודים תושבי יהודה לגלות, ועדיין ׳המאסטר׳ לא התגלה בכל עוצמתו והדרו, החלו חסידיו לגבש את האמונה שבסופו של כרכה את ביאתו השנייה של המשיח לסוף עידן ואולי אפילו לקץ העולם.
176:4.3 ישוע הבטיח לעשות שני דברים לאחר שיעפיל ׳לאב׳ ולאחר שכל כוחות השמיים והארץ יופקדו בידיו[35]. ראשית, הבטיח לשלוח לעולם במקומו מורה אחר, את ׳רוח האמת׳; ואת זאת עשה בפנטקוסט[36][37]. שנית, הוא אכן הבטיח לחסידיו שישוב ביום מן הימים באופן אישי לעולם הזה[38]. אך הוא לא אמר כיצד, היכן ומתי יבקר שוב בפלנטה בה ערך את משימת המתת שלו בגוף. בהזדמנות אחת, רמז שכפי שעיני הגוף ראו אותו כאשר חי בגוף, עם שובו (לפחות באחת מן הפעמים), ניתן יהיה לחזות בו רק בעיני האמונה הרוחנית.
176:4.4 רבים מאתנו נוטים להאמין שבעידנים שיבואו ישוב ישוע לאורנטיה פעמים רבות. איננו מצוידים בהבטחה ספציפית שלו לערוך ביקורים רבים, אך נדמה כי מאוד סביר שהאחד אשר בין תאריו ביקום ניתן למנות את התואר ׳הנסיך הפלנטרי של אורנטיה׳ ישוב פעמים רבות לבקר את העולם שהקנה לו תואר ייחודי כל כך.
176:4.5 אנחנו בטוחים באמונתנו שמיכאל יבוא שוב אישית לאורנטיה, אך אין לנו כל מושג מתי או באיזה אופן יבחר לעשות כן. האם יהא ביקורו השני בכדור הארץ קשור ליום הדין של סיום העידן הנוכחי, בליווי ביקורו של ׳בן של סמכות׳, או ללא הופעתו של בן שכזה? האם יבוא בהקשר לסיומו של עידן עתידי כלשהו באורנטיה? האם יבוא ללא כל הודעה מוקדמת וכמאורע שאינו קשור לדבר אחר? איננו יודעים. בדבר אחד אנו בטוחים, והוא שכשישוב, סביר שכל העולם יידע על כך, שכן וודאי ישוב כשליטו העליון של יקום ולא כתינוק מבית לחם שאיש אינו יודע על קיומו. אך אם כל העיניים תראינה אותו, ואם רק עיניים רוחניות תוכלנה להבחין בנוכחותו, כי אז נדרש להמתין זמן רב עד לביקור זה.
176:4.6 לפיכך, ראוי לכם לנתק כל קשר בין שיבתו של ׳המאסטר׳ באופן אישי לכדור הארץ לבין כל מאורע או עידן כלשהו. בדבר אחד בלבד אנו בטוחים: הוא הבטיח לשוב. אין לנו מושג מתי ימלא את הבטחתו או בהקשר למה. ככל שאנו יודעים, הוא יכול להופיע בכדור הארץ בכל יום נתון, או שיופיע רק בחלוף עידנים על-פני עידנים אותם ישפטו כנדרש חבריו הנמנים על ׳סגל הבנים של פרדיס׳.
176:4.7 ביקורו השני של מיכאל הוא אכן מאורע בעל חשיבות סנטימנטלית עצומה הן לאמצעיונים והן לבני האדם; אך פרט לכך, אין לו חשיבות מידית לאמצעיונים. עבור בני האדם, אין לו חשיבות מעשית גדולה יותר מאשר למוות הטבעי הנפוץ, אשר מניע באופן פתאומי כל כך את בן התמותה לתוך סדרת המאורעות ביקום שמובילים במישרין לפגוש את נוכחותו של ישוע עצמו, הריבון השליט של היקום שלנו. ילדי האור עתידים כולם לראות אותו, ואין זה חשוב כל כך אם אנחנו נלך אליו או שהוא במקרה יבוא אלינו. היו אתם מוכנים לקבל את פניו על-פני האדמה ממש כשם שהוא מוכן לקבל את פניכם בשמים. אנחנו ממתינים בבטחה להופעתו ברוב הדר, אך אין לנו כל מושג כיצד, מתי או בהקשר למה עתיד הוא להופיע.
¶ הפניות
- ↑ מנבא חורבן בית המקדש: מתי 24:1-2; מר 13:1-2; לו 21:5-6.
- ↑ מבולבל עם סוף העולם: מתי 24:3b.
- ↑ ישוע והשליחים מדברים: מתי 24:3a; מר 13:3-4; לו 21:7.
- ↑ חורבן ירושלים: מתי 24:4-14; מר 13:5-13; לו 21:8-17.
- ↑ רדיפה וסכנה: מתי 10:17-20; לו 12:11-12.
- ↑ בשורת המלכות: מתי 4:23; מתי 9:35; מתי 24:14; מר 1:14-15.
- ↑ נבגד על ידי קרובי משפחה: מתי 10:21-22.
- ↑ רוץ על חייך!: מתי 24:15-18; מר 13:14-16; לו 21:20-21.
- ↑ צרה גדולה: מתי 24:21a; מר 13:19a; לו 21:22-24.
- ↑ היזהרו משיח שקר: מתי 24:23-25; מר 13:21-23.
- ↑ השליחים מבלבלים אירועים: מתי 24:3.
- ↑ ירושלים החדשה: יוחנן 3:12; יוחנן 21:2.
- ↑ שמים חדשים וארץ חדשה: יש 65:17; יש 66:22; פט ב׳ 3:13; יוחנן 21:1.
- ↑ כל הדברים יחלפו: מתי 24:35; מר 13:31; לו 21:33.
- ↑ ממלכה לא מהעולם הזה: יוח 18:36.
- ↑ הבשורה ללכת לכל העולם: מתי 24:14; מתי 28:19-20a; מר 13:10; מר 16:15; לו 24:47; יוח 17:18; השל 1:8b.
- ↑ בא שני עם כוח: מתי 16:27; מתי 24:30b; מתי 25:31; מר 13:26; מר 14:62; לו 21:27.
- ↑ רק אלוהים יודע מתי: מתי 24:36; מר 13:32.
- ↑ מסע ירושלים: מתי 24:34; מר 13:30; לו 21:32.
- ↑ תהיה חכם בהבשלת הגיל: מתי 24:32-33; מר 13:28-29; לו 21:29-31.
- ↑ מה ההבדל עבורך?: מתי 24:42-44.
- ↑ בלבול אזהרות: מתי 24:15-44; מר 13:14-37; לו 21:20-36.
- ↑ תוספות מאת סלטה: מר 13:14-37; לו 21:20-36.
- ↑ משל לעשר בתולות: מתי 25:1-13.
- ↑ שובו של בן האדם: מתי 16:27; מתי 24:30b; מתי 25:31; מר 13:26; מר 14:62; לו 21:27.
- ↑ משל לכישרונות: מתי 25:14-18.
- ↑ משל לכשרונות, המשך.: מתי 25:19-28.
- ↑ סיום משל כישרונות: מתי 25:29. מי שיש לו, יותר ינתן; מי שלא, הכל יילקח: מתי 13:12; מתי 25:29; מר 4:25; לו 8:18; לו 19:26.
- ↑ לגדול בחסד: פט ב׳ 3:18.
- ↑ פרי הרוח: הג 5:22-23; הא 5:9.
- ↑ מה שאתה משרת לאדם, אתה משרת אותי: מתי 25:40.
- ↑ הכנס שמחת האדון: מתי 25:21b, 23b.
- ↑ הנה אמת שנתת: מתי 25:24-26.
- ↑ קיבל בחופשיות, תן בחופשיות אמת: מתי 10:8b.
- ↑ כל הכוח בשמים ובארץ: מתי 28:18.
- ↑ מורה אחר, רוח האמת: יח 11:19; יח 18:31; יח 36:26-27; יוא 2:28-29; לו 24:49; יוח 7:39; יוח 14:16-18,23,26; יוח 15:4,26; יוח 16:7-8,13-14; יוח 17:21-23; השל 1:5,8a; השל 2:1-4,16-18; השל 2:33; הק ב׳ 13:5; הג 2:20; הג 4:6; הא 1:13; הא 4:30; יו א׳ 4:12-15.
- ↑ יום חג השבועות: השל 2:1-40.
- ↑ שובו האישית של ישו: יוח 14:3,28.