1 ויהי מימים ויבא שנית אל־כפר נחום וישמעו כי־הוא בבית׃ [1]
2 ויאספו רבים מהרה עד־אפס מקום לעמד אף־לפני הפתח וידבר אליהם את־הדבר׃
3 ויבאו אליו אנשים נשאים איש נכה אברים וישאהו בארבעה׃ [2]
4 ולא יכלו לגשת אליו מפני העם ויסירו את־הגג במקום אשר היה שם ויחתרו חתירה ויורידו את־המשכב אשר שכב עליה נכה האברים׃
5 ויהי כראות ישוע את־אמונתם ויאמר אל־נכה האברים בני נסלחו־לך חטאתיך׃
6 ושם אנשים מן־הסופרים ישבים ויאמרו בלבם׃ [3]
7 מה־לזה כי ידבר גדופים כאלה מי יכל לסלח לחטאים כי אם האלהים לבדו׃
8 וידע ישוע ברוחו כי־כן חשבים בלבבם ויאמר אליהם מדוע תחשבו כאלה בלבבכם׃ [4]
9 מה הנקל האמר אל־נכה האברים נסלחו־לך חטאתיך אם־אמור קום שא את משכבך והתהלך׃
10 ולמען תדעון כי בן־האדם יש־לו השלטן לסלח לחטאים בארץ ויאמר אל־נכה האברים׃ [5]
11 לך אני אמר קום שא את־משכבך ולך אל־ביתך׃
12 ויקם פתאם וישא את־משכבו ויצא לעיני כלם עד כי־תמהו כלם וישבחו את־האלהים לאמר מעולם לא־ראינו כזאת׃
13 וישב ויצא אל־יד הים ויבאו אליו כל־העם וילמדם׃
14 ויהי בעברו וירא את־לוי בן־חלפי ישב בבית המכס ויאמר אליו לכה אחרי ויקם וילך אחריו׃ [6]
15 ויהי כאשר הסב בביתו ויסבו מוכסים וחטאים רבים עם־ישוע ועם־תלמידיו כי רבים היו ההלכים אחריו׃ [7] [8]
16 והסופרים והפרושים ראו אתו אכל עם־המוכסים והחטאים ויאמרו אל־תלמידיו מה־לרבכם כי אכל ושתה הוא עם־המוכסים והחטאים׃ [9]
17 וישמע ישוע ויאמר החזקים אינם צריכים לרפא כי אם־החלים לא באתי לקרא הצדיקים כי אם־החטאים (לתשובה)׃ [10] [11]
18 ותלמידי יוחנן ותלמידי הפרושים היו מרבים לצום ויבאו ויאמרו אליו מדוע תלמידי יוחנן ותלמידי הפרושים צמים ותלמידיך אינם צמים׃ [12] [13]
19 ויאמר אליהם ישוע איך יוכלו בני החפה לצום בעוד החתן עמהם כל־ימי היות החתן עמהם לא יוכלו לצום׃
20 הנה ימים באים ולקח מאתם החתן ואז יצומו בימים ההם׃
21 אין־אדם תפר טלאי בד חדש על־שמלה בלה כי אם־כן ינתק מלויו החדש מן־הבלה ויתרחב הקרע׃ [14]
22 ואין אדם נתן יין חדש בנאדות בלים כי אם־כן יבקע היין החדש את־הנאדות והיין ישפך והנאדות יאבדו אבל יין חדש ינתן בנאדות חדשים׃
23 ויהי כעברו בשבת בין השדות ויחלו תלמידיו לקטף מלילת בלכתם׃ [15]
24 ויאמרו אליו הפרושים ראה מה־המה עשים בשבת את אשר־לא יעשה׃
25 ויאמר אליהם הכי לא קראתם את־אשר עשה דוד בהיתו חסר ורעב הוא ואנשיו׃ [16]
26 אשר בא אל־בית אלהים בימי אביתר הכהן הגדול ויאכל את־לחם הפנים אשר לא נתן לאכלה כי אם־לכהנים ויתן גם־לאנשים אשר אתו׃
27 ויאמר אליהם השבת נתנה בעבור האדם ולא האדם בעבור השבת׃
28 לכן אדון בן־האדם גם לשבת׃