1 ויבאו אל־עבר הים אל־ארץ הגדרים׃ [1] [2]
2 הוא יצא מן־האניה והנה־איש אשר־רוח טמאה בו בא לקראתו מבין הקברים׃ [3]
3 ומושבו בקברים וגם בעבתים לא־יכל איש לאסרו׃
4 כי־פעמים הרבה אסרוהו בכבלים ובעבתים וינתק את־העבתים וישבר את־הכבלים ואיש לא עצר כח לכבשו׃ [4]
5 והוא תמיד לילה ויומם בהרים ובקברים צעק ופצע את־עצמו באבנים׃ [5]
6 ויהי כראתו את־ישוע מרחוק וירץ וישתחו לו׃ [6]
7 ויזעק קול גדול ויאמר מה־לי ולך ישוע בן־אל עליון הנני משביעך באלהים אשר לא תענני׃ [7]
8 כי הוא אמר אליו צא רוח הטמאה מן־האדם הזה׃ [8]
9 וישאל אתו מה־שמך ויען ויאמר לגיון שמי כי־רבים אנחנו׃
10 ויתחנן אליו מאד לבלתי שלחם אל־מחוץ לארץ׃
11 ועדר חזירים רבים היה שם רעה במורד ההרים׃ [9]
12 ויתחננו־לו כל־השדים לאמר שלחנו אל־החזירים ונבאה אל־תוכם׃
13 וינח להם ויצאו רוחות הטמאה ויבאו בחזירים וישתער העדר מן־המורד אל־הים והם כאלפים במספר ויטבעו בים׃
14 וינוסו רעי החזירים ויגידו את־הדבר בעיר ובשדות ויצאו לראות את־אשר־נהיתה׃
15 ויבאו אל־ישוע ויראו את־אחוז השדים אשר הלגיון בו והוא יושב מלבש בגדים וטוב־שכל וייראו׃ [10]
16 ויגידו להם הראים את־אשר נעשה לאחוז השדים ואת־דבר החזירים׃ [11]
17 ויתחננו לו לסור מגבוליהם׃
18 ויהי ברדתו אל־האניה ויתחנן אליו האיש אשר היה אחוז שדים לתתו לשבת עמו׃ [12]
19 ולא הניח לו ויאמר אליו שוב לביתך אל־משפחתך והגד להם את־הגדלות אשר־עשה לך יהוה ויחנ׃
20 וילך ויקרא בעשר הערים את־הגדולות אשר־עשה לו ישוע ויתמהו כלם׃
21 וישב ישוע לעבר באניה אל־עבר הים ויקהל אליו המון רב והוא על־שפת הים׃ [13]
22 והנה־בא אחד מראשי הכנסת ושמו יאיר וירא אתו ויפל לרגליו׃
23 ויתחנן אליו מאד לאמר בתי הקטנה חלתה עד־למות אנא בוא־נא ושים ידיך עליה למען תושע ותחיה׃ [14]
24 וילך אתו וילכו אחריו המון רב וידחקהו׃
25 ואשה היתה בזוב דמיה שתים עשרה שנה׃ [15] [16]
26 והיא נענה הרבה תחת ידי רפאים רבים והוציאה את־כל אשר־לה ולא להועיל כי אם כבדה מחלתה מאד׃
27 ויהי כשמעה את־שמע ישוע ותבוא בתוך המון העם מאחריו ותגע בבגדו׃
28 כי אמרה אך אגע בבגדיו ואושעה׃
29 וייבש מקור דמיה פתאם ותבן בבשרה כי נרפא נגעה׃
30 וברגע ידע ישוע בנפשו כי גבורה יצאה ממנו ויפן בתוך העם ויאמר מי נגע בבגדי׃ [17]
31 ויאמרו אליו תלמידיו הנך ראה את־ההמון דוחק אתך ואמרת מי־נגע בי׃
32 ויבט סביב לראות את־אשר עשתה זאת׃
33 והאשה יראה וחרדה כי ידעה את־אשר נעשה לה ותבא ותפל לפניו ותגד־לו את כל האמת׃
34 ויאמר אליה בתי אמונתך הושיעה לך לכי לשלום וחיית מנגעך׃ [18]
35 עודנו מדבר והנה אנשים באים מבית־ראש הכנסת ויאמרו בתך מתה למה תטריח־עוד את המורה׃ [19]
36 וכשמע ישוע את־הדבר אשר דברו ויאמר אל־ראש הכנסת אל־תירא רק האמינה׃ [20]
37 ולא נתן איש ללכת אתו זולתי פטרוס ויעקב ויוחנן אחי יעקב׃
38 ויבא בית־ראש הכנסת וירא מהומת הבכים והמיללים בקול גדול׃
39 ויבא ויאמר אליהם מה־תהמו ותבכו הנערה לא מתה אך־ישנה היא׃
40 וישחקו לו והוא הוציא את־כלם ויקח את־אבי הנערה ואת־אמה והאנשים אשר אתו ויבא אל־החדר אשר־שם שכבת הנערה׃
41 ויאחז ביד הנערה ויאמר אליה טליתא קומי פרושו ילדה אני אמר לך קומי נא׃
42 ומיד קמה הילדה ותתהלך והיא בת־שתים עשרה שנה וישמו שמה גדולה׃
43 ויזהר אותם מאד לאמר אל־יודע הדבר לאיש ויצו לתת לה לאכול׃ [21]