1 ויקהלו אליו הפרושים ואנשים מן־הסופרים אשר באו מירושלים׃ [1] [2]
2 ויהי כראותם מתלמידיו אכלים לחם בידים טמאות כלומר בלא נטילה ויוכיחו אתם׃
3 כי הפרושים וכל־היהודים לא יאכלו עד־אשר נטלו את־ידיהם עד־הפרק באחזם במה־שמסרו הזקנים׃
4 ואת אשר מן־השוק אינם אכלים בלא טבילה ועוד דברים רבים אשר קבלו לשמר כמו טבילת כסות וכדים ויורות (ומטות)׃
5 וישאלו אותו הפרושים והסופרים מדוע תלמידיך אינם נהגים כפי מסרת הזקנים כי־אכלים לחם בלא נטילת ידים׃
6 ויען ויאמר אליהם היטב נבא ישעיהו עליכם החנפים ככתוב העם הזה בשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני׃
7 ותהו יראתם אתי מצות אנשים מלמדים׃
8 כי עזבתם את־מצות אלהים להחזיק במסרת בני־אדם (טבילות כדים וכסות וכאלה רבות אתם עשים)׃
9 ויאמר אליהם יפה בטלתם את־מצות האלהים כדי שתשמרו את־המסרת שלכם׃
10 כי־משה אמר כבד את־אביך ואת־אמך ומקלל אביו ואמו מות יומת׃
11 ואתם אמרים איש כי־יאמר לאביו ולאמו קרבן פרושו מתנה לאלהים מה־שאתה נהנה לי׃
12 ולא תניחו לו לעשות עוד מאומה לאביו ולאמו׃
13 ותפרו את־דבר האלהים על־ידי קבלתכם אשר קבלתם והרבה כאלה אתם עשים׃
14 ויקרא אל־כל־העם ויאמר אליהם שמעו אלי כלכם והבינו׃ [3]
15 אין דבר מחוץ לאדם אשר יוכל לטמא אותו בבאו אל־קרבו כי אם־הדברים היוצאים ממנו המה יטמאו את־האדם׃
16 כל־אשר אזנים לו לשמע ישמע׃
17 ויהי כאשר שב הביתה מן־ההמון וישאלהו תלמידיו על־דבר המשל׃
18 ויאמר אליהם האף־אתם חסרי בינה הלא תשכילו כי כל־הבא אל־תוך האדם מחוצה לו לא יטמאנו׃
19 כי לא־יבוא בלבו כי אם־בכרשו ויצא אל־בית הכסא המנקה כל־הנאכל׃
20 ויאמר היצא מן־האדם הוא מטמא את־האדם׃
21 כי מקרב האדם מלבו יצאות המחשבות הרעות נאף וזנה ורצוח׃
22 וגנוב ואהבת בצע ורשעה ורמיה וזוללות ועין רעה וגדוף וזדון וסכלות׃ [4]
23 כל־הרעות האלה מקרב האדם הן יוצאות ומטמאות אתו׃
24 ויקם משם וילך לו אל־גבולות צור וצידון ובבואו הביתה לא אבה שיודע לאיש ולא יכל להסתר׃ [5] [6]
25 כי אשה אשר רוח טמאה נכנסה בבתה הקטנה שמעה את־שמעו ותבא ותפל לרגליו׃ [7] [8]
26 והאשה יונית וארץ מולדתה פניקיא אשר לסוריא ותבקש ממנו לגרש את־השד מבתה׃ [9]
27 ויאמר אליה ישוע הניחי לבנים לשבע בראשונה כי לא־טוב לקחת לחם הבנים ולהשליכו לצעירי הכלבים׃ [10]
28 ותען ותאמר אליו כן אדני אבל גם־צעירי הכלבים יאכלו תחת השלחן מפרורי לחם הבנים׃
29 ויאמר אליה בגלל דברך זה לכי־לך יצא השד מבתך׃ [11]
30 ותבא אל־ביתה ותמצא את־הילדה משכבת על־המטה והשד יצא ממנה׃
31 וישב ויצא מגבול צור וצידון ויבא אל־ים הגליל בתוך גבול עשר הערים׃
32 ויביאו אליו איש אשר היה חרש ואלם ויתחננו לו לשום עליו את־ידו׃
33 ויקח אתו לבדו מקרב ההמון וישם את־אצבעותיו באזניו וירק ויגע על־לשנו׃
34 ויבט השמימה ויאנח ויאמר אליו אפתח ופרושו התפתח׃
35 וברגע נפתחו אזניו ויתר אסור לשונו וידבר בשפה ברורה׃
36 ויצו עליהם שלא־יגידו לאיש וכאשר יזהירם כן ירבו להשמיע׃ [12]
37 וישתוממו עד־מאד ויאמרו את־הכל עשה יפה גם־החרשים הוא עשה לשמעים גם־האלמים למדברים׃