1 ויהי בימים ההם בהקבץ עם רב ואין להם מה־יאכלו ויקרא ישוע אל־תלמידיו ויאמר אליהם׃ [1]
2 נכמרו רחמי על־העם כי־זה שלשת ימים עמדו עמי ואין להם לחם לאכל׃
3 והיה בשלחי אותם רעבים לבתיהם יתעלפו בדרך כי־יש בהם אשר באו ממרחק׃
4 ויענו תלמידיו ויאמרו אליו מאין יוכל איש להשביע את־אלה לחם פה במדבר׃
5 וישאל אותם ויאמר כמה ככרות־לחם יש לכם ויאמרו שבע׃
6 ויצו את־העם לשבת לארץ ויקח את־שבע ככרות הלחם ויברך ויפרס ויתן לתלמידיו לשום לפניהם וישימו לפני העם׃
7 ולהם מעט דגים קטנים ויברך ויאמר לשום לפניהם גם־את־אלה׃
8 ויאכלו וישבעו וישאו מן־הפתותים הנותרים שבעה דודים׃
9 והאכלים כארבעת אלפים וישלחם׃
10 וירד באניה עם־תלמידיו ויבא אל־גלילות דלמנותא׃
11 ויצאו הפרושים ויחלו להתוכח עמו וישאלו מאתו אות מן־השמים למען נסתו׃ [2] [3]
12 ויאנח ברוחו ויאמר מה־הדור הזה מבקש־לו אות אמן אמר אני לכם אם־ינתן אות לדור הזה׃ [4]
13 ויעל מעליהם וישב וירד באניה ויעבר אל־עבר הים׃
14 והם שכחו לקחת בידם לחם ולא־היה להם באניה בלתי אם־ככר־לחם אחת׃
15 ויזהר אותם לאמר ראו השמרו לכם משאר הפרושים ומשאר הורדוס׃ [5]
16 ויחשבו כה וכה ויאמרו איש אל־רעהו על כי־לחם אין אתנו׃
17 וידע ישוע ויאמר להם מה־תחשבו על כי־לחם אין לכם העוד לא תשכילו ולא תבינו ולבכם עודנו קשה׃
18 עינים לכם ולא תראו ואזנים לכם ולא תשמעו ולא תזכרו׃ [6]
19 כאשר פרסתי את־חמשת ככרות הלחם לחמשת אלפי איש כמה סלים מלאי פתותים נשאתם ויאמרו אליו שנים עשר׃
20 ובשבע לארבעת אלפי איש כמה דודים מלאי פתותים נשאתם ויאמרו אליו שבעה׃
21 ויאמר אליהם איך לא תבינו׃
22 ויבא אל־בית צידה ויביאו אליו איש עור ויתחננו לו לגעת בו׃
23 ויאחז ביד העור ויוליכהו אל־מחוץ לכפר וירק בעיניו וישם ידיו עליו וישאלהו ויאמר אליו הראה אתה׃ [7]
24 ויבט ויאמר אראה את־בני האדם כי מתהלכים כאילנות אני ראה׃
25 ויוסף וישם שנית ידיו על־עיניו ותפקחנה עיניו וירפא וירא הכל היטב עד־למרחוק׃
26 וישלחהו אל־ביתו ויאמר אל־תבא אל־תוך הכפר (ואל־תדבר לאיש בכפר)׃ [8]
27 ויצא ישוע ותלמידיו ללכת אל־כפרי קיסריה של־פיליפוס ויהי בדרך וישאל את־תלמידיו ויאמר אליהם מה־אמרים לי בני אדם מי־אני׃ [9] [10]
28 ויענו ויאמרו יוחנן המטביל ויש אמרים אליהו ואחרים אמרים אחד מן־הנביאים׃ [11]
29 וישאל אתם לאמר ואתם מה־תאמרו לי מי־אני ויען פטרוס ויאמר אליו אתה הוא המשיח׃ [12] [13] [14]
30 ויעד בם לבלתי דבר־עליו לאיש׃ [15] [16]
31 ויחל להורתם שצריך בן־האדם לענות הרבה והזקנים וראשי הכהנים והסופרים ימאסהו ויהרג ומקצה שלשת ימים קום יקום׃ [17]
32 והוא דבר את־הדבר הזה באזני כלם ויקחהו פטרוס ויחל לגער־בו׃ [18]
33 ויפן אחריו ויבט אל־תלמידיו ויגער בפטרוס ויאמר סור מעל פני השטן כי אין לבך לדברי האלהים כי אם־לדברי האדם׃ [19]
34 ויקרא אל־העם ואל־תלמידיו ויאמר אליהם החפץ ללכת אחרי יכחש בנפשו וישא את־צלובו וילך אחרי׃ [20] [21] [22]
35 כי כל־אשר יחפץ להציל את־נפשו יאבדנה וכל אשר תאבד נפשו למעני ולמען הבשורה הוא יצילנה׃ [23]
36 כי מה־יסכן לאדם שיקנה את־כל־העולם ונשחתה נפשו׃ [24]
37 או מה־יתן איש פדיון נפשו׃
38 כי האיש אשר־הייתי אני ודברי לו לחרפה בדור הנאף והחוטא הזה אף־הוא יהיה לחרפה לבן־האדם בבואו בכבוד אביו עם־המלאכים הקדושים׃ [25]