1 אז באו אל־ישוע הסופרים והפרושים אשר מירושלים׃ [1] [2]
2 ויאמרו מדוע תלמידיך עברים את קבלת הזקנים כי אינם נטלים ידיהם לסעודה׃
3 ויען ויאמר אליהם מדוע גם־אתם עברים את־מצות אלהים למען קבלתכם׃
4 כי האלהים צוה לאמר כבד את־אביך ואת־אמך ומקלל אביו ואמו מות יומת׃
5 ואתם אמרים האמר לאביו ולאמו קרבן מה־שאתה נהנה לי אינו חיב בכבוד אביו ואמו׃
6 ותפרו את־דבר האלהים למען קבלתכם׃
7 חנפים היטב נבא עליכם ישעיהו לאמר׃
8 נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבם רחק ממני׃
9 ותהי יראתם אתי מצות אנשים מלמדה׃
10 ויקרא אל־העם ויאמר להם שמעו והבינו׃ [3]
11 לא הנכנס אל־הפה יטמא את־האדם כי אם־היוצא מן־הפה הוא מטמא את־האדם׃
12 ויגשו אליו תלמידיו ויאמרו הידעת כי הפרושים שמעו את־הדבר הזה ויכשלו־בו׃
13 ויען ויאמר כל־מטע אשר לא נטע אבי שבשמים עקור יעקר׃ [4]
14 הניחו אותם מדריכים עורים המה לעורים וכי־ידריך עור את־העור ונפלו שניהם אל־השחת׃ [5] [6]
15 ויען פטרוס ויאמר אליו באר לנו את־המשל הזה׃
16 ויאמר ישוע עדנה גם־אתם לא תשכילו׃
17 העוד לא תדעו כי כל־הבא אל־הפה יורד אל־הכרש וישפך משם למוצאות׃
18 אבל היוצא מן־הפה יוצא מן־הלב והוא מטמא את־האדם׃
19 כי מן־הלב יוצאות מחשבות רע רציחות נאופים זנונים גנבות עדות שקר וגדופים׃
20 אלה הם המטמאים את־האדם אבל אכילה בלא נטילת ידים לא תטמא את־האדם׃
21 ויצא ישוע משם ויסר אל־גלילות צור וצידון׃ [7]
22 והנה אשה כנענית יצאת מן־הגבולות ההם ותצעק אליו לאמר חנני אדני בן־דוד כי בתי מענה מאד על־ידי שד׃ [8] [9] [10] [11]
23 ולא־ענה אתה דבר ויגשו תלמידיו ויבקשו ממנו לאמר שלחה כי־צעקת היא אחרינו׃
24 ויען ויאמר לא שלחתי בלתי אל־הצאן האבדות אשר לבית ישראל׃ [12]
25 והיא באה ותשתחו לו ותאמר אדני עזרני׃
26 ויען ויאמר לא־טוב לקחת את־לחם הבנים ולהשליכו לפני צעירי הכלבים׃ [13]
27 ותאמר כן אדני אפס כי־גם־צעירי הכלבים יאכלו מן־הפרורים הנפלים מעל־שלחן אדניהם׃
28 ויען ישוע ויאמר אליה אשה רבה אמונתך יהי־לך כרצונך ותרפא בתה מן־השעה ההיא׃ [14]
29 ויעבר ישוע משם ויבא אל־ים הגליל ויעל ההרה וישב שם׃
30 ויבאו אליו המון עם רב ועמהם פסחים עורים אלמים קטעים ורבים כהמה ויפילום לרגלי ישוע וירפאם׃
31 ויתמהו העם בראותם את־האלמים מדברים והקטעים בריאים והפסחים מהלכים והעורים ראים וישבחו את־אלהי ישראל׃
32 ויקרא ישוע אל־תלמידיו ויאמר נכמרו רחמי על־העם כי־זה עמדם עמדי שלשת ימים ואין להם מה־לאכל ואינני חפץ לשלחם רעבים פן־יתעלפו בדרך׃ [15]
33 ויאמרו אליו התלמידים מאין לנו במדבר די־לחם להשביע את־המון רב כזה׃
34 ויאמר ישוע אליהם כמה ככרות לחם לכם ויאמרו שבע ומעט דגים קטנים׃
35 ויצו את־המון העם וישבו לארץ׃
36 ויקח את־שבע ככרות הלחם ואת הדגים ויברך ויפרס ויתן אל־התלמידים והתלמידים נתנו לעם׃
37 ויאכלו כלם וישבעו וישאו מן־הפתותים הנותרים שבעה דודים מלאים׃
38 והאכלים ארבעת אלפים איש מלבד הנשים והטף׃
39 וישלח את־העם וירד באניה ויבא אל־גבול מגדן׃