1 ואנשים נביאים ומלמדים היו בקהילה אשר באנטיוכיא בר־נבא ושמעון הנקרא ניגר ולוקיוס הקוריני ומנחם אשר גדל עם־הורדוס שר־הרבע ושאול׃
2 ויהי בשרתם בשם יהוה ובצומם ויאמר רוח הקדש הבדילו לי את בר־נבא ואת־שאול למלאכה אשר קראתים לה׃
3 ויצומו ויתפללו ויסמכו את־ידיהם עליהם וישלחום׃
4 והמה השלוחים על־ידי רוח הקדש ירדו אל־סלוקיא ומשם באו באניה אל־קיפרוס׃
5 ויבאו אל־עיר סלמיס ויגידו את־דבר האלהים בבתי הכנסיות אשר ליהודים ויהי להם גם־יוחנן למשרת׃
6 ויעברו בכל־האי עד־פפוס וימצאו איש מכשף אחד נביא־שקר איש יהודי ושמו בר־ישוע׃
7 אשר היה עם־סרגיוס פולוס שר המדינה איש נבון והוא קרא אליו את־בר־נבא ואת־שאול ויתאו לשמע את־דבר האלהים׃
8 ויעמד לנגדם אלימא המכשף כי־זה פרוש שמו ויבקש להטות את־השר מן־האמונה׃
9 ושאול הנקרא גם־פולוס מלא רוח הקדש ויסתכל בו׃
10 ויאמר אתה המלא כל־מרמה וכל־עולה בן־בליעל ושונא כל־צדק הלא תחדל לסלף את־דרכי יהוה הישרים׃
11 ועתה הנה יד־יהוה בך והיית עור ולא תראה את־השמש עד־עת מועד ותפל עליו פתאם אפלה וחשכה ויפן הנה והנה ויבקש איש להוליכו בידו׃
12 והשר כאשר ראה את־אשר נעשה האמין וישתומם על־תורת האדון׃
13 ויצאו פולוס והאנשים אשר אתו מפפוס וירדו באניה ויבאו אל־פרגי אשר בפמפוליא ושם נפרד יוחנן מעליהם וישב ירושלים׃
14 והמה נסעו מפרגי ויבאו אל־אנטיוכיא אשר בפיסדיא ויבאו אל־בית הכנסת ביום השבת וישבו׃
15 ויהי אחר קריאת התורה והנביאים וישלחו אליהם ראשי הכנסת לאמר אנשים אחים אם־יש לכם דבר־מוסר לעם דברו׃
16 ויקם פולוס וינף ידו ויאמר אנשי ישראל ויראי אלהים שמעו׃
17 אלהי העם הזה אלהי ישראל בחר באבותינו וירומם את־העם בהיותם גרים בארץ מצרים ובזרוע רמה הוציאם משם׃
18 וישא אתם ויכלכלם במדבר כארבעים שנה׃
19 וישמד שבעה גוים בארץ כנען ויחלק את־ארצם להם לנחלה׃
20 ואחרי־כן נתן להם שפטים כארבע מאות וחמשים שנה עד־ימי שמואל הנביא׃
21 וישאלו מלך ויתן להם אלהים את־שאול בן־קיש איש משבט בנימן ארבעים שנה׃
22 וכהסירו אותו ויקם את־דוד למלך עליהם אשר גם־העיד עליו לאמר מצאתי דוד את־בן־ישי איש כלבבי והוא יעשה את־כל־חפצי׃
23 ומזרעו הקים האלהים כפי ההבטחה גואל לישראל את־ישוע׃
24 אשר לפני בואו קדם יוחנן לקרא את־טבילת התשובה אל־כל־עם ישראל׃ [1]
25 ויהי ככלות יוחנן את־מרוצתו ויאמר למי תחשבוני לא אני הוא כי הנה הוא־בא אחרי ואני נקלתי מהתיר את־נעלי רגליו׃
26 אנשים אחים בני משפחת אברהם ויראי אלהים אשר בקרבכם לכם שלוח דבר הישועה הזאת׃ [2] [3]
27 כי־ישבי ירושלים וראשיהם יען אשר לא הכירהו מלאו במשפטם אשר שפטהו את־דברי הנביאים הנקראים בכל־שבת׃
28 ואף כי־לא מצאו־בו משפט־מות שאלו מאת פילטוס להמיתו׃
29 וכאשר השלימו את־כל־הדברים הכתובים עליו הורידו אותו מן־העץ ויניחהו בקבר׃
30 אבל האלהים הקימו מן־המתים׃
31 וירא ימים רבים אל־העלים אתו מן־הגליל ירושלימה והמה עתה עדיו אל־העם׃
32 וגם אנחנו מבשרים אתכם את־בשורת ההבטחה אשר היתה לאבותינו כי אתה קים האלהים לבנינו בהקימו את־ישוע׃
33 ככתוב במזמור השני בני אתה אני היום ילדתיך׃ [4]
34 ועל־הקימו אתו מן־המתים לבלתי שוב עוד לשחת כה אמר אתן לכם חסדי דוד הנאמנים׃
35 על־כן אמר גם־במקום אחר לא־תתן חסידך לראות שחת׃
36 כי דוד בדורו שרת את־עצת האלהים ויגוע ויאסף אל־אבותיו וירא את־השחת׃
37 ואשר האלהים הקים אותו הוא לא־ראה השחת׃
38 לכן אנשים אחים יודע לכם כי על־ידי־זה תקרא לכם סליחת החטאים׃
39 וכל־המאמין יצדק בו לכל אשר לא־יכלתם להצטדק ממנו בתורת משה׃ [5]
40 לכן השמרו לכם פן־יבוא עליכם הנאמר בנביאים׃
41 ראו בגדים והתמהו ושמו כי־פעל פעל אני בימיכם פעל אשר לא תאמינו כי־יספר לכם׃
42 ויהי בצאתם (מבית הכנסת) ויבקשו מהם לדבר אליהם את־הדברים האלה בשבת הבאה׃
43 ובהפרד הקהל איש מרעהו רבים מן־היהודים ומגרי הצדק הלכו אחרי פולוס ובר־נבא והמה דברו על־לבם ויזהירום לעמד בחסד האלהים׃ [6]
44 ובשבת השנית נקהלה כמעט כל־העיר לשמע את־דבר יהוה׃
45 ויהי כראות היהודים את־המון העם וימלאו קנאה ויכחישו את־דברי פולוס הכחש וגדף׃
46 אז יענו פולוס ובר־נבא בפניהם לאמר בדין היה להשמיע אתכם את־דבר האלהים בראשונה ועתה אחרי אשר־מאסתם אותו ודנתם על עצמכם שאינכם זכאים לחיי עולם לכן הננו פנים אל־הגוים׃ [7]
47 כי כן אמר לנו יהוה נתתיך לאור גוים להיות ישועתי עד־קצה הארץ׃ [8]
48 וישמעו הגוים וישמחו ויהללו את־דבר יהוה ויאמינו כל אשר היו מזמנים לחיי עולם׃
49 ויפרץ דבר־יהוה בכל־המקום׃
50 והיהודים הסיתו את־הנשים החסידות והיקרות ואת־אצילי העיר ויעוררו רדיפה על־פולוס ובר־נבא ויגרשום מגבולם׃
51 והמה נערו עליהם את־העפר מעל רגליהם וילכו לאיקניון׃
52 והתלמידים מלאו שמחה ורוח הקדש׃