1 ויהי כאשר קרבו לירושלים ויבאו בית־פגי אל־הר הזיתים וישלח ישוע שנים מן־התלמידים׃ [1]
2 ויאמר אליהם לכו אל־הכפר אשר ממולכם שם תמצאו אתון אסורה ועיר עמה התירו אתם והביאו אלי׃
3 וכי־יאמר איש אליכם דבר ואמרתם האדון צריך להם ומיד ישלחם׃
4 וכל־זאת היתה למלאת מה־שנאמר ביד הנביא לאמר׃ [2]
5 אמרו לבת־ציון הנה מלכך יבוא לך עני ורכב על־חמור ועל־עיר בן־אתנות׃
6 וילכו התלמידים ויעשו כאשר צוה אתם ישוע׃ [3]
7 ויביאו את־האתון ואת־העיר וישימו עליהם את־בגדיהם ויושיבהו עליהם׃ [4]
8 ורב ההמון פרשו את־בגדיהם על־הדרך ואחרים כרתו סעיפי עצים וישטחום על־הדרך׃ [5]
9 והמון העם ההלכים לפניו ואחריו קראו לאמר הושע־נא לבן־דוד ברוך הבא בשם יהוה הושע־נא במרומים׃ [6]
10 ויהי בבאו ירושלים ותהם כל־העיר ויאמרו מי זה׃ [7]
11 ויאמרו המן העם זה הוא הנביא ישוע מנצרת אשר בגליל׃ [8]
12 ויבא ישוע אל־מקדש האלהים ויגרש משם את כל־המוכרים והקונים במקדש ויהפך את־שלחנות השלחנים ואת־משבות מכרי היונים׃ [9] [10] [11]
13 ויאמר אליהם הן כתוב כי ביתי בית תפלה יקרא ואתם שמתם אתו למערת פריצים׃
14 ויגשו אליו עורים ופסחים במקדש וירפאם׃
15 ויהי כראות ראשי הכהנים והסופרים את הנפלאות אשר עשה ואת הילדים הצעקים במקדש ואמרים הושע־נא לבן־דוד ויחר להם׃ [12]
16 ויאמרו אליו השמע אתה את־אשר אמרים אלה ויאמר ישוע אליהם שמע אנכי הכי לא קראתם מפי עוללים ויונקים יסדת עז׃
17 ויעזבם ויצא אל־מחוץ לעיר אל־בית־היני וילן שם׃
18 ובבקר שב אל־העיר והוא רעב׃
19 וירא תאנה אחת על־הדרך ויקרב אליה ולא־מצא בה מאומה בלתי העלים ויאמר אליה מעתה לא־יהיה ממך פרי עד־עולם ותיבש התאנה פתאם׃
20 ויראו התלמידים ויתמהו ויאמרו איך יבשה התאנה פתאם׃
21 ויען ישוע ויאמר אליהם אמן אמר אני לכם אם־תהיה בכם אמונה ולא חלק לבכם כמעשה התאנה הזאת תעשו ואף תאמרו אל־ההר הזה הנשא ונעתקת אל־תוך הים והיה כן׃ [13] [14]
22 וכל אשר תשאלו בתפלה ואתם מאמינים יבא לכם׃ [15]
23 ויבא אל־המקדש וילמד שם וראשי הכהנים וזקני העם נגשו אליו ויאמרו באי־זו רשות אתה עשה אלה ומי נתן לך הרשות הזאת׃ [16]
24 ויען ישוע ויאמר אליהם גם־אני אשאלה אתכם דבר אחד אשר אם־תגידו אתו לי גם־אני אגיד לכם באי־זו רשות אני עשה אלה׃ [17]
25 טבילת יוחנן מאין היתה המשמים אם־מבני אדם ויחשבו בלבבם לאמר׃ [18]
26 אם־נאמר משמים ואמר אלינו מדוע אפוא לא האמנתם בו ואם־נאמר מבני אדם יראים אנחנו את־המון העם כי־כלם חשבים את־יוחנן לנביא׃
27 ויענו את־ישוע ויאמרו לא ידענו ויאמר אליהם גם־אני לא אמר לכם מה רשותי כי אעשה אלה׃
28 אבל מה־דעתכם איש היה ולו שני בנים ויגש אל־הראשון ויאמר בני לך היום ועבד בכרמי׃ [19]
29 ויען ויאמר לא חפצתי ואחרי־כן נחם וילך׃
30 ויגש אל־השני וידבר כזאת גם־אליו ויען ויאמר הנני אדני ולא הלך׃
31 מי משניהם עשה את־רצון אביו ויאמרו אליו הראשון ויאמר להם ישוע אמן אמר אני לכם המוכסים והזונות יקדמו אתכם לבוא אל־מלכות האלהים׃ [20] [21]
32 כי יוחנן בא אליכם בדרך צדקה ולא האמנתם לו והמוכסים והזונות הם האמינו לו ואתם ראיתם ולא נחמתם אחרי־כן להאמין לו׃
33 שמעו משל אחר איש בעל־בית היה אשר נטע כרם ויעש גדר סביב לו ויחצב יקב ויבן מגדל בתוכו ויתנהו אל־כרמים וילך בדרך מרחוק׃ [22]
34 ויהי בהגיע עת הבציר וישלח עבדיו אל־הכרמים לקחת את־פריו׃
35 ויחזיקו הכרמים בעבדיו את־זה הכו ואת־זה הרגו ואת־זה סקלו׃
36 ויוסף שלח עבדים אחרים רבים מן־הראשונים וגם־להם עשו כן׃
37 ובאחרונה שלח אליהם את־בנו כי אמר מפני בני יגורו׃
38 ויהי כראות הכרמים את־הבן ויאמרו איש אל־אחיו זה הוא היורש לכו ונהרגהו ונאחזה בנחלתו׃
39 ויחזיקו בו וידחפוהו אל־מחוץ לכרם ויהרגו אתו׃
40 ועתה כי־יבוא בעל הכרם מה־יעשה לכרמים ההם׃
41 ויאמרו אליו ירע לרעים ויאבדם ואת־הכרם יתן לכרמים אחרים אשר ישיבו לו את־פריו בעתו׃ [23]
42 ויאמר אליהם ישוע הכי לא־קראתם בכתובים אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה מאת יהוה היתה זאת היא נפלאת בעינינו׃ [24]
43 על־כן אני אמר לכם כי־תקח מכם מלכות האלהים ותסב לגוי אשר יעשה את־פריה׃
44 (והנפל אל־האבן ההיא ישבר ואשר תפל עליו תשחקהו ׃)
45 ויהי כשמע ראשי הכהנים והפרושים את־משליו ויבינו כי עליהם דבר׃ [25]
46 ויבקשו לתפשו וייראו מפני רב־העם כי לנביא חשבהו׃