1 כי דומה מלכות השמים לאיש בעל־בית אשר השכים בבקר ויצא לשכר פעלים לכרמו׃ [1] [2]
2 ויפסק עם הפעלים דינר ליום וישלחם אל־כרמו׃
3 ויצא בשעה השלישית וירא אחרים עמדים בטלים בשוק׃
4 ויאמר להם לכו גם־אתם אל־כרמי ואני אתן לכם כמשפט וילכו׃
5 ויצא גם בשעה הששית גם בתשיעית ויעש כדבר הזה׃
6 ויצא בשעת עשתי עשרה וימצא אחרים עמדים ויאמר אליהם למה אתם עמדים פה בטלים כל־היום׃
7 ויאמרו לו כי לא־שכר אותנו איש ויאמר אליהם לכו גם־אתם אל־הכרם ושכרכם יתן לכם׃
8 ויהי בערב ויאמר בעל הכרם אל־פקידו קרא את־הפעלים ותן להם את־שכרם החל באחרונים וכלה בראשונים׃ [3]
9 ויבאו הנשכרים בשעת אחת עשרה ויקחו איש איש דינר אחד׃
10 ובבא הראשונים דמו בנפשם כי יקחו יותר ויקחו גם־הם איש איש דינר אחד׃
11 ויהי בקחתם וילונו על־בעל הבית לאמר׃
12 אלה האחרונים לא עשו כי אם־שעה אחת ואתה השוית אתם לנו אשר סבלנו את־טרח היום וחמו׃
13 ויען ויאמר אל־אחד מהם רעי לא הוניתי אתך הלא דינר פסקת עמי׃ [4]
14 קח את־שלך ולך ואני רצוני שאתן לזה האחרון כמוך׃
15 הלא אוכל לעשות בשלי כרצוני האם־תרע עינך על־אשר טוב אני׃
16 כן יהיו האחרונים ראשונים והראשונים יהיו אחרונים (כי־רבים הם הקרואים ומעטים הנבחרים)׃ [5]
17 ויהי כעלות ישוע ירושלים ויקח אליו את־שנים העשר לבדם ויאמר להם בדרך׃ [6]
18 הננו עלים ירושלימה ובן־האדם ימסר לראשי הכהנים ולסופרים והרשיעהו למות׃
19 ומסרו אותו לגוים להתל בו ולהכות אותו בשוטים ולצלב אותו וביום השלישי יקום׃ [7] [8]
20 אז נגשה אליו אם בני זבדי עם־בניה ותשתחו לו לבקש ממנו דבר׃ [9] [10] [11]
21 ויאמר אליה מה־בקשתך ותאמר אליו אמר־נא וישבו שני־בני האלה אחד לימינך ואחד לשמאלך במלכותך׃
22 ויען ישוע ויאמר לא ידעתם את אשר שאלתם היכל תוכלו לשתות את־הכוס אשר אני עתיד לשתותו ולהטבל טבילה אשר אני נטבל ויאמרו אליו נוכל׃ [12]
23 ויאמר אליהם הן את־כוסי תשתו (וטבילה אשר אני נטבל תטבלו) ושבת לימיני ולשמאלי אין בידי לתתה בלתי לאשר הוכן להם מאת אבי׃
24 ויהי כאשר שמעו־זאת העשרה ויכעסו אל־שני האחים׃ [13] [14]
25 וישוע קרא להם ויאמר אתם ידעתם כי־שרי הגוים רדים בהם והגדולים שלטים עליהם׃
26 ואתם אל־יהי כן ביניכם כי החפץ להיות גדול בקרבכם יהי לכם למשרת׃ [15] [16]
27 והחפץ להיות לראש בקרבכם יהי לכם עבד׃
28 כאשר בן־האדם לא בא למען אשר־ישרתוהו כי אם־לשרת ולתת את־נפשו כפר תחת רבים׃ [17]
29 ויהי כצאתם מיריחו וילך אחריו המון עם־רב׃ [18]
30 והנה שני־עורים ישבים על־יד הדרך וישמעו כי ישוע עבר ויצעקו לאמר חננו־נא אדנינו בן־דוד׃ [19] [20] [21]
31 ויגער־בם העם להחשתם והם צעקו עוד ויאמרו אדנינו חננו־נא בן־דוד׃
32 ויעמד ישוע ויקרא להם ויאמר מה־תרצו שאעשה לכם׃ [22]
33 ויאמרו אליו אדנינו אשר תפקחנה עינינו׃
34 ורחמי ישוע נכמרו ויגע בעיניהם ופתאם נפקחו עיניהם וילכו אחריו׃