1 ויסף ישוע דבר אליהם במשלים ויען ויאמר׃ [1] [2]
2 דומה מלכות השמים למלך בשר ודם אשר־עשה חתנה לבנו׃ [3] [4]
3 וישלח את־עבדיו לקרא הקרואים אל־החתנה ולא אבו לבוא׃
4 ויסף שלח עבדים אחרים לאמר אמרו אל־הקרואים הנה ערכתי את־סעודתי שורי ומריאי טבוחים והכל מוכן באו אל־החתנה׃
5 והם לא־שתו לבם לזאת וילכו להם זה אל־שדהו וזה אל־מסחרו׃ [5]
6 והנשארים תפשו את־עבדיו ויתעללו בם ויהרגום׃
7 ויקצף המלך וישלח צבאותיו ויאבד את־המרצחים ההם ואת־עירם שרף באש׃
8 אז אמר אל־עבדיו הן החתנה מוכנה והקרואים לא היו ראוים לה׃ [6]
9 לכן לכו־נא לראשי הדרכים וכל־איש אשר תמצאו קראו אל־החתנה׃
10 ויצאו העבדים ההם אל־הדרכים ויאספו את־כל אשר מצאו גם־רעים גם־טובים וימלא בית־החתנה מסבים׃
11 ויהי כבוא המלך לראות את־המסבים וירא בהם איש אשר איננו לבוש בגדי חתנה׃ [7]
12 ויאמר אליו רעי איך באת הנה ואין עליך בגדי חתנה ויאלם׃
13 ויאמר המלך למשרתים אסרו ידיו ורגליו ונשאתם והשלכתם אותו אל־החשך החיצון שם תהיה היללה וחרק השנים׃
14 כי רבים הם הקרואים ומעטים הנבחרים׃
15 וילכו הפרושים ויתיעצו איך יכשילהו בדבר פיו׃ [8]
16 וישלחו אליו את־תלמידיהם ועמהם אנשי הורדוס לאמר רבי ידענו כי־איש אמת אתה ואת־דרך אלהים תורה באמת ולא תגור מפני איש כי אינך מכיר פני אדם׃ [9] [10]
17 לכן הגידה־נא לנו מה־דעתך המתר לתת־מס לקיסר אם־לא׃ [11]
18 וישוע ידע את־רעתם ויאמר החנפים מה־תנסוני׃
19 הראוני את־מטבע המס ויביאו לו דינר׃
20 ויאמר אליהם הצורה הזאת והמכתב אשר עליו של־מי הם׃
21 ויאמרו אליו של־קיסר ויאמר אליהם לכן תנו לקיסר את אשר לקיסר ולאלהים את אשר לאלהים׃ [12]
22 וישמעו ויתמהו ויניחהו וילכו׃ [13]
23 ביום ההוא נגשו אליו צדוקים והם האמרים אין תחית המתים וישאלו אתו לאמר׃ [14] [15]
24 רבי הן משה אמר איש כי־ימות ובנים אין־לו ויבם אחיו את־אשתו והקים זרע לאחיו׃ [16]
25 ואתנו היו שבעה אחים והראשון נשא אשה וימת וזרע אין לו ויעזב את־אשתו לאחיו׃
26 וכמו־כן גם השני וכן גם השלישי עד השבעה׃
27 ואחרי כלם מתה גם־האשה׃
28 ועתה בתחית המתים למי מן־השבעה תהיה לאשה כי לכלם היתה׃
29 ויען ישוע ויאמר להם טעים אתם באשר אינכם יודעים את־הכתובים ולא את־גבורת האלהים׃ [17]
30 כי בתחית המתים לא־ישאו נשים ולא תנשאנה כי יהיו כמלאכי אלהים בשמים׃ [18] [19]
31 ועל־דבר תחית המתים הלא קראתם את־הנאמר לכם מפי האלהים לאמר׃
32 אנכי אלהי אברהם ואלהי יצחק ואלהי יעקב והוא איננו אלהי המתים כי אם־אלהי החיים׃
33 וישמע המון העם וישתוממו על־תורתו׃
34 והפרושים כשמעם כי סכר פי הצדוקים ויועדו יחדו׃ [20] [21]
35 וישאלהו חכם אחד מהם לנסותו לאמר׃ [22] [23]
36 רבי אי־זו היא מצוה גדולה בתורה׃ [24] [25]
37 ויאמר ישוע אליו ואהבת את יהוה אלהיך בכל־לבבך ובכל־נפשך ובכל־מדעך׃ [26] [27]
38 זאת היא המצוה הגדולה והראשונה׃
39 והשנית דומה לה ואהבת לרעך כמוך׃ [28]
40 בשתי המצות האלה תלויה כל־התורה והנביאים׃
41 ויהי בהקהל הפרושים וישאלם ישוע לאמר׃ [29]
42 מה־תאמרו למשיח בן־מי הוא ויאמרו אליו בן־דוד׃ [30]
43 ויאמר אליהם ואיך קרא־לו דוד ברוח אדון באמרו׃ [31]
44 נאם יהוה לאדני שב לימיני עד־אשית איביך הדם לרגליך׃
45 ועתה אם־דוד קרא לו אדון איך הוא בנו׃
46 ולא־יכל איש לענות אתו דבר ולא־ערב עוד איש את־לבו מן־היום ההוא לשאל אותו׃