1 ויהי אחרי עברם באמפפוליס ובאפלוניא ויבאו אל־תסלוניקי ושם בית כנסת ליהודים׃
2 ופולוס נכנס אליהם כמשפטו ושלש שבתות התוכח עמהם מן־המקראות׃ [1]
3 פתוח והוכח להם כי־צריך היה שיענה המשיח ויקום מן־המתים והוא המשיח ישוע אשר אני מגיד לכם׃
4 ויאמינו מקצתם ויספחו על־פולוס וסילא וגם־יראי אלהים מן־היונים לרב וגם־נשים חשובות לא־מעט׃ [2]
5 ויקנאו הסוררים שביהודים ויקחו להם אנשי בליעל מן השוק ויקבצו המון ויהמו את־העיר ויסבו על־בית יסון ויבקשו להוציאם אל־העם׃
6 ולא־מצאו אותם ויסחבו את־יסון ואנשים מן־האחים לפני ראשי העיר ויצעקו לאמר הנה המדיחים את־כל־ישבי תבל באו גם־הלום׃ [3]
7 ויסון אסף אתם אל־ביתו והם כלם אינם עשים את־דתי קיסר באמרם יש־מלך אחר והוא ישוע׃
8 ויחרידו את־העם ואת־ראשי העיר אשר שמעו את־זאת׃
9 ויקחו ערבון מידי יסון ומידי הנשארים וישלחום׃
10 והאחים מהרו להוליך את־פולוס ואת־סילא לילה לברואה ויבאו שמה וילכו לבית־הכנסת ליהודים׃
11 והם היו נדיבי רוח מאנשי תסלוניקי ויקבלו את־הדבר בכל־לב ויחקרו בכתובים יום יום לדעת אם־כדברם כן הוא׃
12 ויאמינו רבים מהם וגם מן־הנשים היוניות היקרות ומן־האנשים לא־מעט׃
13 ויהי כאשר שמעו היהודים אשר מתסלוניקי כי־גם־בברואה פולוס משמיע את־דבר אלהים ויבאו ויעררו את־העם גם־שמה׃
14 וימהרו האחים וישלחו את־פולוס ללכת עד־הים וסילא וטימותיוס נשארו שם׃
15 והמלוים את־פולוס הוליכהו עד־אתינס ושם צוה אתם להגיד לסילא וטימותיוס כי יבאו אליו במהרה וילכו׃
16 ויהי כאשר חכה להם פולוס באתינס וירא והנה העיר מלאה אלילים ותתחמץ רוחו בקרבו׃
17 על־כן דבר בבית הכנסת עם־היהודים ועם־יראי אלהים ובשוק יום יום עם־הנקרים אליו׃
18 וגם־מקצת הפילוסופים מתלמידי בית אפיקורוס ומתלמידי בית האסטוא התגרו בו ויש אשר אמרו מה־יאמר המפטפט הלז ואחרים אמרים כמדמה שהוא מגיד אלהי נכר כי־בשר אתם את־ישוע ואת התחיה׃
19 ויאחזוהו ויביאהו אל־גבעת המשפט הנקראה בשם אריופגוס ויאמרו הנוכל לדעת מה התורה החדשה הזאת אשר אתה מלמד׃
20 כי־דברים זרים אתה מביא באזנינו וחפצים אנחנו לדעת מה הם׃
21 כי האתיניים כלם וגם הנכרים הגרים שם לא פנו כי אם־לספר חדשות או לשמע׃
22 ויעמד פולוס בתוך הועד של השפטים ויאמר אנשי אתינס הנני ראה בכל כי יראי אלוהות אתם מאד׃ [4] [5]
23 כי אני עבר ומתבונן אל־עבדות אלהיכם והנה מזבח אחד כתוב עליו לאל הנעלם ועתה את־אשר עבדתם ואינכם ידעים אתו אני מגיד לכם׃
24 האל אשר עשה את־העולם וכל אשר־בו לא ישכן בהיכלות מעשה ידים כי הוא אדון השמים והארץ׃ [6] [7]
25 גם־לא ישרתוהו ידי בני־אדם כאלו יצטרך לדבר כי הוא הנתן לכל חיים ונשמה וכל־דבר׃ [8]
26 ויושב כל־עממי בני־אדם מדם אחד על־כל־פני האדמה ויצב זמנים קבועים וגבולות מושבם׃ [9]
27 למען יבקשו את־האלהים אולי ימששהו וימצאהו אף כי־איננו רחוק מכל־אחד ממנו׃ [10]
28 כי־בו אנחנו חיים ומתנועעים וקימים כאשר גם במשורריכם יש אמרים כי־ילידיו אנחנו׃ [11] [12] [13]
29 והנה בהיותנו ילידי האלהים לא־נכון לנו לחשב שהאלהות דומה לזהב או לכסף או לאבן מעשה חרש ומחשבת בני אדם׃
30 לכן עתה אחרי עבר אלהים על־דרות הסכלות מצוה הוא את־כל־בני האדם בכל־אפסי־ארץ לשוב אליו׃
31 יען אשר קבע־יום לשפט תבל בצדק על־ידי איש אשר הפקידו ויתן אות להאמין לכלם בהקימו אתו מן־המתים׃
32 וכאשר שמעו תחית מתים אלה הלעיגו לו ואלה אמרו לדבר הזה נשמעך זמן אחר׃
33 ובכן יצא פולוס מתוכם׃
34 ומקצתם דבקו בו ויאמינו ובהם דיונוסיוס מן־השפטים של־אריופגוס ואשה אחת דמריס שמה ועוד אחרים עמהם׃