8:0.1 בעבר הנצח, בשעה שהמחשבה האינסופית והמוחלטת ה"ראשונה" של האב האוניברסאלי מוצאת דבר-ביטוי אלוהי כה ראוי וכה מושלם בבן הנצחי, או אז מופיעה התשוקה העליונה, הן באל-המחשבה והן באל-הדבר, להופעתו של סוכן אוניברסאלי ואינסופי של ביטוי הדדי ושל פעולה משולבת.
8:0.2 בהפציע שחר הנצח, מכירים הן האב והן הבן באופן אינסופי בתלות ההדדית ביניהם, באחדותם הנצחית והמוחלטת; וכך, נכנסים הם בברית אינסופית ונצחית של שותפות אלוהית. ברית זו, שאין לה אחרית וקץ, נוצרה לשם הוצאתם אל הפועל של מושגיהם המאוחדים במשך כל מעגל הנצח; ומאז אירוע נצח זה, ממשיכים האב והבן באותו איחוד אלוהי.
8:0.3 וכך, היננו ניצבים כעת פנים-אל-פנים מול מקור הנצח של הרוח האינסופית, אִישִׁיּוּת הַאֱלֹהוּת הַשְׁלִישִׁית. באותו רגע שבו הוגים בצוותא האל האב והאל הבן פעולה אינסופית זהה – הוצאתה אל הפועל של תוכנית-מחשבה מוחלטת – או אז, בו ברגע ממש מגיחה לה הרוח האינסופית במלואה לכדי קיום.
8:0.4 בגוללי באופן זה את סדר מקור האלוהויות, הינני עושה כן אך ורק על-מנת לאפשר לכם לחשוב על מערכות היחסים ביניהן. לאמיתו של דבר, כל שלוש האלוהויות קיימות מזה נצח; הן הינן קיומיות. אין להן התחלה במניין הימים ואין להן סוף; הן מתאמות, עליונוֹת, מרביוֹת, מוחלטוֹת ואינסופיוֹת. הן היו, הן הוות ותמיד תהיינה. והן הינן שלוש אישיויות ייחודיות נפרדות, אך סימוכיות לנצח: האל האב, האל הבן והאל הרוח.
8:1.1 בעבר הנצח, עם הפיכתה של הרוח האינסופית לאישית, הופך מעגל האישיות האלוהי למושלם ושלם. האל של הפעולה קיים, ומרחב החלל העצום עומד נכון לדרמה הכבירה של הבריאה – ההרפתקה האוניברסאלית – הנוף האלוהי של עידני הנצח.
8:1.2 פעולתה הראשונה של הרוח האינסופית הינה בחינתם והכרתם של הוריה האלוהיים, האב-האב והאם-הבן. היא, הרוח, מזהה את שניהם ללא סייג. היא מודעת לחלוטין לאישיויותיהם הנבדלות ולאינסופיוּת תכונותיהם, כמו גם לטיבם המשולב ולפעולתם המאוחדת. ואז, מרצונה שלה, בנכונות של התעלות וספונטניות מעוררת השראה, ועל אף השוויון בינה לבין האישיות הראשונה והאישיות השנייה, מבטיחה אִישִׁיּוּת הַאֱלֹהוּת הַשְׁלִישִׁית את נאמנותה הנצחית לאל האב ומכירה בתלותה לעד באל הבן.
8:1.3 מטבעו של מהלך זה, מתוך ההכרה ההדדית באי התלות של כל אישיות באישיויות האחרות, ומטיבו של איחוד הביצועי של כל השלוש, מיוסד מעגל הנצח. שילוש פרדיס מתקיים. במת החלל האוניברסאלי מוכנה להתגוללות היצירתית של הנוף המגוּון, אשר אין לו סוף, של תכליתו של האב האוניברסאלי, באמצעות אישיות הבן הנצחי ועל-ידי ההוצאה אל הפועל בידי אל הפעולה, קרי סוכנות הביצוע של מפעלי המציאות של שותפות הבורא האב-הבן.
8:1.4 אל הפעולה פועל ונבכי החלל זעים. מיליארד עולמות מושלמים מגיחים כהרף עין לכדי קיום. בטרם מאורע היפותטי נצחי זה, אנרגיות-החלל הטבועות בפרדיס הינן קיימות ופעילות בפוטנציה, אך אין להן עדיין קיום למעשה; אף הכבידה הפיזית אינה יכולה להימדד, אלא על-ידי תגובת המציאויות החומריות למשיכתה הרציפה. ברגע (משוער) זה, המרוחק באופן נצחי, אין מתקיים יקום חומרי, אולם בו רגע שמתגשמים מיליארד עולמות, מתקיימת בפועל כבידה מספיקה והולמת על-מנת להחזיקם באחיזתו התמידית של פרדיס.
8:1.5 וכעת מבזיקה צורת האנרגיה השנייה דרך בריאתם של האלים, ושטף רוח זה נתפס מיידית בכבידה הרוחנית של הבן הנצחי. וכך, ננגע היקום אשר נחבק-פעמיים באנרגיית האינסוף, והולך ונטבל ברוח האלוהית. ובדרך זו מצע החיים הופך מוכן לקראת תודעת הדעת המופיעה במעגלי התבונה הסימוכיים של הרוח האינסופית.
8:1.6 והאב פועל את פעולתו על זרעי קיום פוטנציאליים אלה, הפזורים ברחבי הבריאה המרכזית של האלים; ואישיות הברוא מופיעה. או אז, ממלאת נוכחות אלוהויות פרדיס את מלוא החלל שאורגן, ומתחילה למשוך ביעילות את כל הדברים ואת כל ההוויות לעבר פרדיס.
8:1.7 הרוח האינסופית הופכת נצחית בה בעת שנולדים עולמות האוונה; ויקום מרכזי זה נוצר על ידהּ, עימהּ וּבָהּ, בהתאם למושגיהם המשולבים ולרצונותיהם המאוחדים של האב והבן. האישיות השלישית הופכת לאלוהית מעצם פעולת בריאה אחודה זו, וכך לנצח הופכת לַפועל האחוד.
8:1.8 אלו הם הזמנים האיומים והכבירים של ההתרחבות היוצרת של האב ושל הבן, באמצעות הפעולה, ובעצם הפעולה, של האחוד הסימוכי ושל המוציא לפועל הבלעדי שלהם – המקור והמרכז השלישי. אין בנמצא כל רישום של זמנים מעוררים אלה. לרשותנו עומדת אך ורק עדותה הדלה של הרוח האינסופית, הממחישה את המהלכים האדירים הללו, ואך מאשרת את עובדת ההפיכה לנצחי של היקום המרכזי ושל כל הנוגע לו, בה בעת שהיא עצמה השיגה את אישיותה ואת קיומה המודע.
8:1.9 בקצרה, מעידה הרוח האינסופית כי הואיל והיא עצמה הינה נצחית, כך נצחי הוא אף היקום המרכזי. וזוהי נקודת המוצא המסורתית של סיפור יקום היקומים. לחלוטין, דבר אינו ידוע; ואין בנמצא כל תיעוד הנוגע לאירוע או למהלך כלשהו הקודם להתפרצות מדהימה זו של אנרגיה יצירתית ובינה מנהלית אשר גיבשו את היקום העצום המתקיים לבטח ופועל מעדנות במרכזם של הדברים כולם. מעבר למאורע זה שוכנים מהלכי נצח בל-יאותרו, ושוכנים עומקי האינסוף – מסתורין מוחלט.
8:1.10 וכך, היננו מתארים את המוצא הסדרתי של המקור והמרכז השלישי, וזאת כהקלה פרשנית הנעשית בעבור הדעת כבולת-הזמן ומותנית-המרחב של היצורים בני התמותה. על-מנת לדמיין את ההיסטוריה של היקום, דעתו של האדם זקוקה לנקודת התחלה; ואנוכי הונחיתי להציע טכניקת גישה זו למושג ההיסטורי של הנצח. בעבור הדעת הגשמית, עקביות דורשת קיומו של מחולל ראשוני; ולפיכך, היננו מציבים את האב האוניברסאלי כגוֹרֵם הרִאשוֹן וכַּמרכז המוחלט של כלל הבריאה, ובה בעת היננו מנחים את דעתם של כל היצורים להבין כי הבן והרוח הינם נצחיים-בצוותא עם האב לאורך כל שלבי ההיסטוריה של היקום, ובכל מחוזות הפעולה היצירתית. ואת זאת היננו עושים מבלי להתעלם כלל ממציאותיותם ומנצחיותם של אי פרדיס ושל המוחלט הבִלְתִּי מֻגְבָּל, המוחלט האוניברסאלי והמוחלט האֱלֹהִי.
8:1.11 די בזה שהדעת הגשמית של ילדי הזמן מסוגלת להגות באב באשר הוא בנצח. להווה ידוע לנו כי הדרך הטובה ביותר של ילד למקם עצמו ביחס למציאות, היא בראש ובראשונה להתמחות במערכות היחסים במצב של הורה-ילד, ולאחר מכן להרחיב מושג זה כך שיקיף את המשפחה כשלם. בהמשך לכך, תוכל הדעת המתפתחת של הילד להתאים עצמה למושגי מערכות היחסים המשפחתיים, ומשם למערכות היחסים של הקהילה, הגזע והעולם; ואז, גם למערכות היחסים ביקום, ביקום-העל ואף ביקום היקומים.
8:2.1 הפועל האחוד קיים מזה נצח, והוא הינו אחד עם האב האוניברסאלי ועם הבן הנצחי, בשלמות וללא סייג. הרוח האינסופית משקפת באופן מושלם לא רק את טיבו של אב פרדיס, אלא אף את טיבו של הבן המקורי.
8:2.2 המקור והמרכז השלישי ידוע בכינויים רבים: הרוח האוניברסאלית, המדריך העליון, הבורא האחוד, המְבַצֵּעַ האלוהי, הדעת האינסופית, רוח הרוחות, רוח האֵם של פרדיס, הפועל האחוד, המתאם הסופי, הרוח השוכנת-בכל, התבונה המוחלטת, הפעולה האלוהית; ובאורנטיה, הוא לעיתים מזוהה מתוך בלבול עם הדעת הקוסמית.
8:2.3 ראוי בהחלט לכנות את אישיות האלוהות השלישית בשם הרוח האינסופית, שכן האל הינו רוח[1]. ואולם יצורים גשמיים, הנוטים לִטְעוֹת בזהותם את החומר כמציאות הבסיס, ואת הדעת – יחד עם הרוח – כהנחות המתבססות על החומר, ייטיבו להבין את המקור והמרכז השלישי אם יכנוהו בשם המציאות האינסופית, המארגן האוניברסאלי, או מתאם האישיות.
8:2.4 הרוח האינסופית, בבחינת התגלות אוניברסאלית של אלוהות, אינה ברת-איתור והיא מצויה לחלוטין מעבר להבנה אנושית כלשהי. על-מנת לחוש במוחלטות הרוח, שומה עליכם להגות באינסופיותו של האב האוניברסאלי ולעמוד ביראה נוכח נצחיוּת הבן המקורי.
8:2.5 אכן קיים מסתורין באישיותה של הרוח האינסופית, אך לא באותה מידה שהמסתורין נוכח באישיות האב ובזו של הבן. מתוך כל ההיבטים בטיבו של האב, חושף הבורא האחוד באופן הבולט ביותר את אינסופיותו. ואף אם בסופו של דבר יתרחב יקום האב עד אינסוף, גם אז ימצאו נוכחות הרוח, השליטה באנרגיה ופוטנציאל הדעת של הפועל האחוד, הולמים את דרישותיה של בריאה אינסופית שכזו.
8:2.6 ועל-אף היותה חולקת את מושלמותו, צדיקותו ואהבתו של האב האוניברסאלי, נוטה הרוח כלפי חסדו של הבן הנצחי, ובכך הופכת היא להיות סעד החסד של אלוהויות פרדיס בעבור היקום המקיף. לעולמי עד – לנצח ובאופן אוניברסאלי – תהווה הרוח את סעד החסד, כי כשם שמגלים הבנים האלוהיים את אהבת האל, כך מציירת הרוח את תמונת חסדו.
8:2.7 לא תוכל הרוח להכיל יותר טוּב מכפי שמכיל האב עצמו, בהיותו מקור כל הטוּב שבה; ואולם, באמצעות פעולותיה של הרוח יקל עלינו להבין טוּב זה. באמצעות סעד האהבה והשירות המתמיד של אישיויות הרוח האינסופית, נאמנות האב ויציבות הבן מקבלות יתר-מוחשיות בעבור הישויות הרוחניות ובעבור היצורים הגשמיים של העולמות.
8:2.8 הבורא האחוד יורש את כל יפי מחשבת האב ואת אופי האמת. ותכונות אלוהיות זכּוֹת אלה מתואמות ברמות הכמעט-מרביות של הדעת הקוסמית, אשר כפופה לבינה הנצחית והאינסופית של הדעת הבלתי-מותנית וחסרת הגבולות של המקור והמרכז השלישי.
8:3.1 וכפי שהבן הנצחי הינו ביטוי הדבר של המחשבה המוחלטת האינסופית ה"ראשונה" של האב, כך הפועל האחוד הינו ההוצאה המושלמת אל הפועל של המושג היצירתי השלם "הראשון", או של התוכנית לפעולה משולבת של שותפות האישיות האב-הבן, מתוך איחוד מוחלט של מחשבה ושל דבר. המקור והמרכז השלישי הופך נצחי במקביל לבריאה המרכזית, זו אשר בציווי נבראה; ובקרֶב היקומים רק בריאה מרכזית ניחנת בקיום נצחי.
8:3.2 ומאז הפך המקור השלישי לאישיות, לא משתתף עוד המקור הראשון באופן אישי בפעולות הבריאה ביקום. האב האוניברסאלי מאציל על הבן הנצחי ככל שניתן; וכך, גם הבן הנצחי מעניק לפועל האחוד את כל הסמכות והעוצמה אשר ביכולתו להעניק.
8:3.3 כל יקום שנברא לאחר בריאתה של האוונה, תוכנן ונוצר במשותף על-ידי הבן הנצחי והבורא האחוד, באמצעות האישיויות המתאמות שלהם. מערכת היחסים האישית של הרוח לבן בכל הבריאוֹת העוקבות, זהה לזו של הבן לאב בבריאה הראשונה והמרכזית.
8:3.4 מי שבראו אתכם ואת יקומכם היו בן בורא של הבן הנצחי ורוּחַ יְצִירָתִית של הרוח האינסופית; ובעוד האב תומך בנאמנות את כל אשר הם ארגנו, זוהי אחריותם של הבן ושל הרוח האוניברסאליים הללו לטפח ולאשש את מלאכתם, וכן לסעוד את היצורים אשר בראו.
8:3.5 הרוח האינסופית הינה הסוכנת היעילה של האב, אשר-כולו-אהבה, ושל הבן, אשר-כולו-חסד, והיא זו המוציאה אל הפועל את תוכניתם האחודה, שתכליתה למשוך אליהם את כל הנשמות אוהבות-האמת בכל עולמות הזמן והמרחב. בדיוק ברגע שבו קיבל הבן הנצחי את תוכנית האב להשגת המושלמוּת בעבור הברואים ברחבי היקומים – ברגע שבו הפכה תוכנית ההרקעה לתוכנית האב-הבן – באותו רגע ממש הפכה הרוח האינסופית למֵנַהלת האחודה של האב ושל הבן, לשם הוצאתה אל הפועל של תכליתם האחודה והנצחית. בכך התחייבה הרוח האינסופית להעניק את כל משאבי נוכחותה האלוהית, ואת כל אישיויות הרוח שבה, לאב ולבן; היא הקדישההכוללמען התוכנית הכבירה של רוממות יצורי הרצון השורדים אל הרמות האלוהיות של מושלמות פרדיס.
8:3.6 הרוח האינסופית הינה התגלות שלמה, בלעדית ואוניברסאלית של האב האוניברסאלי ושל בנו הנצחי. שומה על כל הידע על השותפות האב-הבן כי ייודע דרך הרוח האינסופית, שהינה המייצג האחוד של האיחוד האלוהי בין המחשבה לבין הדבר.
8:3.7 הבן הנצחי הינו שדרת הגישה היחידה אל האב האוניברסאלי, והרוח האינסופית הינה הדרך היחידה שבה ניתן להגיע אל הבן הנצחי[2]. רק באמצעות הסעד הסבלני של הרוח יכולות הוויות הזמן המרקיעות לגלות את הבן.
8:3.8 במרכזם של כל הדברים, הרוח האינסופית הינה הראשונה באלוהויות פרדיס אשר מושגת על-ידי עולי הרגל המרקיעים. האישיות השלישית עוטפת את האישיות השנייה ואת האישיות הראשונה, ולכן תמיד היא זו אשר כל המועמדים להצגה בפני הבן ואביו מוכרחים להכיר ראשונה.
8:3.9 והרוח משרתת ומייצגת כך את האב ואת הבן אף בדרכים רבות אחרות.
8:4.1 במקביל ליקום הפיזי, שבו כבידת פרדיס מחזיקה את כל הדברים יחדיו, מצוי יקום רוחני שבו דבר הבן הינו פירוש מחשבת האב; וכאשר "הופך הדבר לבשר", הוא מדגים את החסד האוהב בטיבם המשולב של הבוראים הסימוכיים[3]. אולם, בְּבריאות חומריות ורוחניות אלה, ובאמצעותן, מתקיימת במה עצומה שעליה מציגים הרוח האינסופית וצאצאיה הרוחניים את החסד המשולב, הסבלנות והחיבה התמידית של ההורים האלוהיים כלפי ילדיהם התבוניים, שאותם הגו ויצרו בצוותא. מהות אופייה האלוהי של הרוח הינו סעד תמידי בעבור הדעת. וכל צאצאיו הרוחניים של הפועל האחוד חולקים בתשוקה זו לסעוד, ובזה הדחף האלוהי לשרת.
8:4.2 האל הינו אהבה, הבן הינו חסד והרוח הנה סעד – סעד אהבה אלוהית וחסד ללא גבול כלפי כלל הבריאה התבונית[4]. הרוח הינה ביטוי האישיות של אהבת האב ושל חסד הבן; ובה הם לנצח מאוחדים לשם שירות אוניברסאלי. הרוח הינהאהבה יישומית לבריאה המורכבת מיצורים; האהבה המשולבת של האב ושל ה_בן.
8:4.3 הרוח האינסופית ידועה באורנטיה כהשפעה נוכחת-בַּכל, כנוכחות אוניברסאלית; ואולם בהאוונה תדעו אותה כנוכחות אישית של סעד ממשי. כאן, משמש הסעד של רוח פרדיס כמופת וכדפוס מעורר השראה לכל אחת מהרוחות המתאמות שלה, ולכל אחת מהאישיויות הכפיפות אשר סועדות את הברואים של עולמות הזמן והמרחב. ביקום האלוהי הזה השתתפה הרוח האינסופית השתתפות מלאה בשבעת המופעים הטְרַנְסְצֶנְדֶּנְטָלִיים של הבן הנצחי; ובדומה לזאת, השתתפה היא יחד עם הבן מיכאל המקורי בשבע הענקות המתת במעגלי האוונה, בהופכה לפיכך לסועדת רוחנית מבינה ואוהדת לכל עולה רגל של הזמן החוצֶה מעגלים מושלמים אלה של מעְלה.
8:4.4 בשעה שבן בורא מקבל על עצמו את האחריות ליצור יקום מקומי מתוכנן, מתחייבות אישיויות הרוח האינסופית לשמש כסועדות בלתי-נלאות של בן מיכאל זה משהוא יוצא אל משימת ההרפתקה היצירתית שלו. ובמיוחד, היננו מוצאים את הרוח האינסופית מקדישה עצמה לטיפוח הרקעתן של הבריות הגשמיות לרמות גבוהות יותר ויותר של הישג רוחני, בדמותן של הבָּנוֹת הַיְצִירָתִיּוֹת, רוּחוֹת הָאֵם של היקום המקומי. וכל עבודת הסעד הזו עבור היצורים, מתבצעת בהרמוניה מושלמת עם התכליות של הבנים הבוראים ביקומים המקומיים הללו, ובסמיכות קרובה לאישיויותיהם.
8:4.5 וכשם שעוסקים בני האל במשימה עצומת המימדים של גילוי אישיות האהבה של האב ליקום, כך מקדישה עצמה הרוח האינסופית לסעד התמידי של גילוי האהבה המשולבת של האב ושל הבן עבור הדעת היחידנית של כל הילדים בכל יקום ויקום. בַּבְּרִיאוֹת מקומיות אלה לא תופיע הרוח בקרב הגזעים של בני התמותה בדמות בשר ודם, כפי שעושים בנים מסוימים של האל; ואולם, הרוח האינסופית והרוחות המתאמות שלה אכן מורידות עצמן בדרגה, ובשמחה עוברות סדרה מדהימה של הפחתות ברמת אלוהיותן, עד אשר מופיעות הן בדמות מלאכים העומדים לצדכם ומנחים אתכם בדרך נתיביו הנמוכים של הקיום הארצי.
8:4.6 באמצעות סדרת הפחתות זו עצמה, מתקרבת הרוח האינסופית – כאישיות – ומגיעה קרוב מאוד לכל אחת מההוויות בעולמות שמוצאם חייתי. וכל זאת עושה הרוח מבלי לבטל כהוא זה את קיומה כאישיות האלוהות השלישית המצויה במרכזם של כל הדברים[5].
8:4.7 הבורא האחוד הינו, לאמיתו של דבר ולנצח, אישיות הסעד הגדולה, סועד החסד האוניברסאלי. על-מנת להבין את הסעד של הרוח, הגו בַּאמת שלפיה רוח זו הינה המיצָג המשולב של אהבת האב הבלתי-נגמרת ושל חסדו הנצחי של הבן. ואולם, אין סעד הרוח מוגבל אך ורק לייצוגם של הבן הנצחי ושל האב האוניברסאלי. לרוח האינסופית אף היכולת לסעוד את יצורי הממלכות בשמה ובזכותה; האישיות השלישית ניחנת בכבוד אלוהי, ואף מעניקה סעד אוניברסאלי מטעם עצמה.
8:4.8 ובאשר יוסיף האדם וילמד על אודות סעד אוהב ובלתי-נלאה זה של הרוח האינסופית לסדרים הנמוכים של משפחת הברואים, כך הוא גם יעריך ויעריץ אף יותר את טיבה הטְרַנְסְצֶנְדֶּנְטָלִי, ואת האופי שאין-דומה-לו של פעולה משולבת זו של האב האוניברסאלי ושל הבן הנצחי. אכן הרוח הינה "עינֵי האל השורות תמיד על עושי הטוב" ו"האוזניים האלוהיות הכְּרויות תמיד לתפילותיהם[6][7]."
8:5.1 תכונתה הבולטת של הרוח האינסופית הינה הימצאותה בכל. רוח מחדרת-כל זו נוכחת בכל מקום ומקום ברחבי יקום היקומים, וכה דומה נוכחותה לזו של דעת אוניברסאלית אלוהית. הן אישיות האלוהות השנייה והן אישיות האלוהות השלישית מיוצגות בכל העולמות על-ידי רוחותיהן הנוכחות-תמיד.
8:5.2 האב הינואינסופי ולפיכך מוגבל הוא ברצונו בלבד. במתת המכווננים ובמעגל האישיות האב פועל לבדו; ואולם, במגעם של כוחות הרוח עם ההוויות התבוניות, עושה האב שימוש ברוחות ובאישיויות הבן הנצחי והרוח האינסופית. ברצונו נוכח הוא רוחנית במידה שווהעםהבן או עם הפועל האחוד; הוא נוכחעםהבןוברוח. בוודאות רבה, נוכח האב בכל מקום, והיננו מבחינים בנוכחותו על-ידי ובאמצעות כל אחד מהכוחות המגוונים אך הסימוכיים, ההשפעות והנוכחויות, ובאמצעות כולם גם יחד.
8:5.3 בכתבי הקודש שלכם, המונחרוח אלוהיםמשמש לסירוגין לציונן של הרוח האינסופית בפרדיס ושל הַרוּחַ הַיְצִירָתִית של יקומכם המקומי[8]. רוח הקודש הינה מעגל הרוח של בַּת יְצִירָתִית זו של הרוח האינסופית של פרדיס. רוח הקודש הינה מעגל אופייני לכל יקום מקומי, והיא מוגבלת לממלכות הרוח של יצירה זו; לעומת זאת, הרוח האינסופית נוכחת בכל מקום ובכל עת.
8:5.4 קיימות השפעות רוחניות רבות, והן כולןכאחת. אפילו עבודתם של מכוונני המחשבה, אף שהינה בלתי-תלויה בכל שאר ההשפעות, חופפת בקביעוּת לסעד הרוחני של ההשפעות המשולבות של הרוח האינסופית ושל רוח האם של היקום המקומי. לא ניתן להפריד בין השפעות רוחניות אלה, כפי שהן באות לידי ביטוי בחייהם של בני אורנטיה. הן פועלות על דעתכם ועל נשמתכם כרוח אחת, אף כי מקורותיהן שונים. וכאשר נחווה סעד רוחני אחוד זה, הוא הופך בעבורכם להשפעתו של הַעֶלְיוֹן, "אֲשֶׁר יָכוֹל לִשְׁמָרְכֶם בְּכֹל עֶת מִפני מִּכְשׁוֹל, וּלְהַעֲמִיד אֶתְכֶם בְּשָׂשׂוֹן תְּמִימִים למעלָה לִפְנֵי אביכם[9]."
8:5.5 זיכרו תמיד כי הרוח האינסופית הינה הפועלהאחוד; הן האב והן הבן פועלים בו ופועלים דרכו; הוא נוכח לא רק לכשעצמו, אלא גם כַּאב, כַּבן וכַּאב-בן. ומשום כך, ומסיבות רבות נוספות, נוכחותה של הרוח האינסופית לעיתים מוזכרת כ"רוח אלוהים"[10].
8:5.6 ואכן יהא זה עקבי להתייחס להתקשרות הכוללת של כלל הסעד הרוחני כרוח אלוהים, שכן התקשרות זו הינה, לאמיתו של דבר, איחוד של רוחות האל האב, האל הבן, האל הרוח, הָאֵל בעל שבעת ההיבטים – ואף רוח האל העליון[11].
8:6.1 אל תניחו למתת הנרחבת ולתפוצה העצומה של המקור והמרכז השלישי להאפיל על תשומת לבכם באשר לעובדת אישיותו, או להסיח את דעתכם ממנה. הרוח האינסופית הינה נוכחות אוניברסאלית, פעולה נצחית, כוח קוסמי, השפעה קדוֹשה ודעת אוניברסאלית; היא זאת ואף יותר מכך באופן אינסופי, אך היא גם אישיות אלוהית אמיתית.
8:6.2 הרוח האינסופית הינה אישיות שלמה ומושלמת; באלוהותה היא שקולה ומתאמת לאב האוניברסאלי ולבן הנצחי. הפועל האחוד הינו אמיתי ובעל נִראות בעבור הבריות התבוניות הגבוהות של היקומים, ממש כמו האב וכמו הבן; ולאמיתו של דבר, אף יותר מכך, שכן שומה על כל המרקיעים להגיע אל הרוח עוד בטרם יוכלו לגשת לאב דרך הבן.
8:6.3 הרוח האינסופית, אישיות האלוהות השלישית, ניחנה בכל התכונות שאותם הינכם משייכים לאישיות. הרוח ניחנה בדעת מוחלטת: "כִּי הָרוּחַ חוֹקֵר אֶת-הַכֹּל, גַּם אֶת-מַעֲמַקֵּי הָאֱלֹהִים[12]." ובנוסף לדעת, ניחנה הרוח אף ברצון. על אודות מתת הרוח נרשם: "וְכָל-אֵלֶּה יִפְעַל הָרוּחַ הָאֶחָד, הַהוּא הַחֹלֵק לְאִישׁ כִּרְצוֹנוֹ[13]."
8:6.4 "אהבת הרוח" הינה אמיתית, וכך גם צערה; ולפיכך "לֹא תְעַצְּבוּ אֶת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁל-אֱלֹהִים[14][15]." בין אם היננו חוזים ברוח האינסופית כאלוהות פרדיס ובין אם כרוח יצירתית של יקום מקומי, מוצאים אנו כי הפועל האחוד אינו רק המקור והמרכז השלישי, כי אם גם אישיות אלוהית. אישיות אלוהית זו אף מגיבה כלפי היקום כאישיות. הרוח דוברת אליכם, "מִי אֲשֶׁר-אֹזֶן לוֹ, יִשְׁמַע אֵת אֲשֶׁר הָרוּחַ דוֹבֵר[16]." "הָרוּחַ הוּא אַשֶׁר מַשְׁפִּיעַ בַּעֲדכם[17]." והרוח משפיעה השפעה ישירה ואישית על הברואים, "כִּי-כֹל אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים יְנַהֲגֵם, בְּנֵי אֱלֹהִים הֵמָּה"[18][19].
8:6.5 ואף כי היננו חוזים במופע הסעד של הרוח האינסופית בעולמות המרוחקים ביקום היקומים; ואף כי היננו רואים את אותה אלוהות מתאמת פועלת בתוך ובאמצעות הוויות מגוונות רבות מני-ספור, אשר מקורן במקור והמרכז השלישי; ואף כי היננו מכירים בתכונת הרוח להימצא-בכל; על אף כל זאת, עדיין היננו מאשרים כי אותו מקור ומרכז שלישי הינו אישיות, הבורא האחוד של כל הדברים ושל כל ההוויות ושל כל היקומים.
8:6.6 במנהל היקומים, האב, הבן והרוח מאוגדים לנצח באופן מושלם. בעוד שכל אחד מהם עוסק בסעד אישי לכלל הבריאה, שלושתם שזורים יחד באופן אלוהי ומוחלט בשירות של בריאה ושל שליטה, ההופך אותם לנצחלאחד.
8:6.7 האב והבן נוכחים הדדית באישיות הרוח האינסופית, תמיד ובמושלמות ללא סייג, שכן הרוח היא כמו האב וכמו הבן, ואף הינה כמו האב והבן באשר הם שניהם אחד לַנצח.
8:6.8 [הוצג באורנטיה על-ידי יועץ אלוהי מאוורסה, אשר מונה על-ידי עתיקי היומין להציג את טיבה ואת פועלה של הרוח האינסופית.]