1 וביום מלאת שבעת השבעות נאספו כלם לב אחד׃ [1] [2] [3] [4] [5] [6] [7] [8] [9]
2 ויהי קול רעש מן־השמים פתאם כקול רוח סערה וימלא את־כל־הבית אשר הם ישבים בו׃
3 ותראינה אליהם לשנות מתפרדות במראה אש ותנוח אחת אחת על כל־אחד מהם׃
4 וימלאו כלם רוח הקדש ויחלו לדבר בלשנות אחרות כאשר נתנם הרוח לספר׃ [10] [11] [12]
5 ובירושלים שכנו יהודים יראי אלהים מבין כל־גוי אשר תחת כל השמים׃
6 ויהי בהיות קול הרעש ההוא ויקבצו עם־רב ויהיו נבכים כי כל־איש שמע אתם מדברים כשפת ארצו׃
7 וישתוממו ויתמהו ויאמרו איש אל־רעהו הנה המדברים האלה הלא כלם בני הגליל המה׃
8 ואיך שמעים אנחנו אתם איש כשפת־ארץ מולדתנו׃
9 פרתיים ומדים ועילמים וישבי ארם נהרים יהודה וקפודקיה פנטוס ואסיא׃
10 פרוגיא ופמפוליא מצרים וחבל לוב אשר על־יד קוריני והבאים מרומי יהודים וגרים׃
11 כרתים וערבים הנה אנחנו שמעים אתם מספרים בלשנותינו גדלות האלהים׃
12 ויתמהו כלם ויבהלו ויאמרו איש אל־אחיו מה־זאת׃
13 ואחרים לעגו ויאמרו כי־מלאי עסיס המה׃
14 אז יעמד פטרוס ועשתי העשר עמו וישא את־קולו וידבר אליהם לאמר אנשי יהודה וישבי ירושלים כלם זאת ידע תדעו והאזינו אל־דברי׃ [13]
15 כי האנשים האלה לא שכורים המה כאשר אמרתם כי שלש שעות ביום עתה׃
16 והוא האמור על־ידי יואל הנביא׃ [14]
17 והיה באחרית הימים נאם אלהים אשפך את־רוחי על־כל־בשר ונבאו בניכם ובנתיכם ובחוריכם חזינות יראו וזקניכם חלמות יחלמון׃
18 וגם על־עבדי ועל־שפחותי בימים ההמה אשפך את־רוחי ונבאו׃
19 ונתתי מופתים בשמים ממעל ואתות בארץ מתחת דם ואש ותימרות עשן׃ [15]
20 השמש יהפך לחשך והירח לדם לפני בוא יום יהוה הגדול והנורא׃
21 והיה כל אשר־יקרא בשם־יהוה ימלט׃ [16]
22 אנשי ישראל שמעו הדברים האלה ישוע הנצרי האיש אשר נאמן לכם מאת האלהים בגבורות ובמופתים ובאתות אשר האלהים עשה על־ידו בתוככם כאשר ידעתם גם־אתם׃ [17]
23 אתו הנמסר על־פי עצת האלהים הנחרצה וידיעתו מקדם לקחתם ובידי רשעים הוקעתם והרגתם׃
24 ואלהים הקימו מן־המתים בהתירו את־חבלי המות לפי שלא היה בידו להחזיק בו׃
25 כי־דוד אמר עליו שויתי יהוה לנגדי תמיד כי מימיני בל־אמוט׃
26 לכן שמח לבי ויגל כבודי אף־בשרי ישכן לבטח׃
27 כי לא־תעזב נפשי לשאול לא־תתן חסידך לראות שחת׃
28 תודיעני ארחות חיים שבע שמחות את־פניך׃
29 אנשים אחים הניחו לי ואדברה אליכם כאשר עם לבבי דוד אבינו מת ונקבר וקבורתו אתנו היא עד־היום הזה׃ [18]
30 והוא נביא וידע את־השבועה אשר נשבע לו האלהים (להקים את המשיח כפי הבשר) מפרי חלציו להושיבו על־כסאו׃
31 לכן בחזותו למרחוק דבר על־תקומת המשיח כי לא־נעזבה נפשו לשאול וגם־בשרו לא־ראה שחת׃
32 הוא ישוע אשר הקים אלהים מן־המתים ואנחנו כלנו עדיו׃ [19]
33 ועתה אחרי הנשאו בימין האלהים לקח מאת אביו את־הבטחת רוח הקדש וישפך את־אשר אתם ראים ושמעים׃ [20]
34 כי דוד לא עלה השמימה והנה הוא אמר נאם־יהוה לאדני שב לימיני׃
35 עד־אשית איביך הדם לרגליך׃
36 לכן ידע־נא בית־ישראל כלו ברור כי האלהים שם את־ישוע זה אשר צלבתם לאדון ולמשיח׃ [21]
37 ויהי כשמעם התעצבו אל־לבם ויאמרו אל־פטרוס ואל־שאר השליחים אנשים אחים מה־נעשה׃
38 ויאמר פטרוס אליהם שובו מדרכיכם והטבלו כל־איש מכם לשם ישוע המשיח לסליחת חטאיכם וקבלתם את־מתנת רוח הקדש׃ [22] [23]
39 כי לכם ההבטחה ולבניכם ולכל הרחוקים לכל־אשר קרא יהוה אלהינו להם׃
40 ויעד עוד בהם בדברים אחרים הרבה ויזהירם לאמר המלטו נא מן־הדור העקש הזה׃
41 ויקבלו את־דברו בשמחה ויטבלו וביום ההוא נוספו כשלשת אלפי נפש׃ [24] [25]
42 ויהיו שקדים על־תורת השליחים ועל־ההתחברות ועל־בציעת הלחם ועל־התפלה׃ [26]
43 ותפל אימה על־כל־נפש ומופתים רבים ואתות נעשו על־ידי השליחים בירושלים (ואימה גדולה היתה על־כלם)׃
44 וכל־המאמינים התאחדו יחד וכל־אשר להם היה לנחלת כלם׃ [27] [28]
45 וימכרו את־אחזתם ואת־רכושם ויחלקו לכלם לאיש איש די מחסורו׃ [29]
46 ויום יום היו שקדים להיות במקדש לב אחד ויבצעו את־הלחם בבית בבית׃ [30] [31]
47 ויאכלו מזונם בגילה ובתם לבב וישבחו את־האלהים וימצאו חן בעיני כל־העם והאדון הוסיף יום יום על־העדה את־הנושעים׃