1 ובאחד בשבת לפני עלות השחר באו אל־הקבר ותביאינה את־הסמים אשר הכינו ועמהן נשים אחרות׃ [1] [2]
2 ותראינה והנה האבן גלולה מן־הקבר׃ [3]
3 ותבאנה אל־תוכו ולא מצאו את־גוית האדון ישוע׃ [4] [5] [6]
4 ויהי הנה נבכות על־הדבר הזה והנה שני אנשים עמדו עליהן ולבושיהם מזהירים׃
5 ויפל פחד עליהן ותשתחוינה פניהן ארצה ויאמרו אליהן מה־תבקשנה את־החי בין המתים׃
6 איננו פה כי קם זכרנה את אשר־דבר אליכן בעודנו בגליל לאמר׃
7 כי צריך בן־האדם להמסר לידי אנשים חטאים ולהצלב וביום השלישי קום יקום׃ [7] [8]
8 ותזכרנה את־דבריו׃
9 ותשבנה מן־הקבר ותגדנה את כל־הדברים האלה לעשתי העשר ולכל־הנשארים׃ [9]
10 ואלה הן אשר הגידו אל־השליחים את־הדברים האלה מרים המגדלית ויוחנה ומרים אם יעקב והאחרות׃ [10] [11] [12]
11 ודבריהן היו כדברי־ריק בעיניהם ולא האמינו להן׃
12 ויקם פטרוס וירץ אל־הקבר וישקף ולא־ראה כי אם־התכריכים מנחים שם וישב למקומו משתומם על־אשר נהיה׃ [13] [14]
13 והנה שנים מהם היו הלכים בעצם היום הזה אל־כפר אחד הרחק מירושלים כששים ריס ושמו עמאוס׃ [15]
14 והם נדברו איש אל־רעהו על־כל־הקרות האלה׃
15 ויהי הם מדברים ומתוכחים יחד והנה ישוע עצמו נגש וילך אתם׃
16 ועיניהם אחוזות ולא יכירהו׃
17 ויאמר אליהם מה הדברים האלה אשר אתם נשאים ונתנים בהם יחדו בדרך ויעמדו ופניהם זעפים׃ [16]
18 ויען אחד מהם ושמו קליופס ויאמר אליו האתה לבדך גר בירושלים ולא ידעת את־אשר נעשה בתוכה בימים האלה׃
19 ויאמר אליהם ומה היא ויגידו אליו מעשה ישוע הנצרי אשר היה איש נביא גבור בפעל ובאמר לפני האלהים ולפני כל־העם׃ [17]
20 וכהנינו הגדולים וזקנינו הסגירהו למשפט־מות ויצלבהו׃
21 ואנחנו קוינו כי זה־הוא העתיד לגאל את־ישראל ועתה זה שלשת ימים היום מאז נעשו אלה׃
22 אלא שגם־נשים מקרבנו החרידנו אשר־קדמו בבקר לבא אל־הקבר׃
23 ולא מצאו את־גויתו ותבאנה ותגדנה כי ראו גם־מראה מלאכים האמרים כי־הוא חי׃
24 וילכו אנשים משלנו אל־הקבר וימצאו כאשר אמרו הנשים ואותו לא ראו׃
25 ויאמר אליהם הוי חסרי דעת וכבדי לב מהאמין בכל אשר־דברו הנביאים׃ [18]
26 הלא על־המשיח היה לסבל את־כל־זאת ולהכנס בכבודו׃
27 ויחל ממשה ומכל־הנביאים ויבאר להם את־כל־הכתובים הנאמרים עליו׃ [19]
28 ויקרבו אל־הכפר אשר־הם הלכים שמה וישם פניו ויהי כהלך לו לדרכו׃ [20]
29 ויפצרו־בו לאמר שבה אתנו כי עת־ערב הגיע ונטה היום ויבא הביתה לשבת אתם׃
30 ויהי כאשר הסב עמהם ויקח את־הלחם ויברך ויבצע ויתן להם׃
31 ותפקחנה עיניהם ויכירהו והוא חמק עבר מעיניהם׃
32 ויאמרו איש אל־רעהו הלא בער היה לבבנו בקרבנו בדברו אלינו בדרך ויפתר־לנו את הכתובים׃ [21]
33 ויקומו בשעה ההיא וישובו ירושלים וימצאו את־עשתי העשר ואת־אשר אתם והם נקהלים יחד׃ [22]
34 ואמרים אכן קם האדון מן־המתים ונראה אל־שמעון׃ [23] [24]
35 ויספרו גם־הם את אשר קרם בדרך ואת אשר הכירהו בבציעת הלחם׃
36 עודם מדברים כדברים האלה וישוע עצמו עמד בתוכם ויאמר אליהם שלום לכם׃ [25]
37 והמה חתו ונבעתו ויחשבו כי־רוח הם ראים׃ [26]
38 ויאמר אליהם מה־לכם כי תבהלו ולמה תעלינה מחשבות בלבבכם׃
39 ראו את־ידי ואת־רגלי כי אנכי הוא מששוני וראו כי רוח אין לו בשר ועצמות כאשר אתם ראים בי׃
40 ויהי כאשר דבר את־הדברים האלה הראה אתם את ידיו ואת רגליו׃
41 והם עוד לא האמינו משמחה ויתמהו ויאמר אליהם היש־לכם פה אכל׃
42 ויתנו לו חתיכת דג צלוי (ומעט צוף דבש)׃
43 ויקח ויאכל לעיניהם׃
44 ויאמר אליהם אלה הם הדברים אשר דברתי אליכם בעוד היותי עמכם כי המלא ימלא כל־הכתוב עלי בתורת משה ובנביאים ובתהלים׃ [27]
45 אז פתח את־לבם להבין את־הכתובים׃
46 ויאמר אליהם כן כתוב וכן נגזר אשר יענה המשיח ויקום מן־המתים ביום השלישי׃
47 ואשר תקרא בשמו תשובה וסליחת החטאים בכל־הגוים החל מירושלים׃ [28]
48 ואתם עדי הדברים האלה׃
49 והנני שולח לכם את הבטחת אבי ואתם שבו בעיר ירושלים עד כי־תלבשו עז ממרום׃ [29]
50 ויוציאם אל־מחוץ לעיר עד־בית היני וישא את־ידיו ויברכם׃ [30] [31]
51 ויהי בברכו אתם ויפרד מעליהם וינשא השמימה׃ [32]
52 והם השתחוו־לו וישובו לירושלים בשמחה גדולה׃
53 ויהיו תמיד במקדש מהללים ומברכים את־האלהים אמן׃