1 בימים ההם קם יוחנן המטביל ויהי קרא במדבר יהודה לאמר׃ [1] [2] [3]
2 שובו כי מלכות השמים קרבה לבוא׃ [4] [5]
3 כי זה הוא אשר נבא עליו ישעיהו הנביא לאמר קול קורא במדבר פנו דרך יהוה ישרו מסלותיו׃ [6]
4 ויוחנן לבושו שער גמלים ואזור עור במתניו ומאכלו חגבים ודבש היער׃ [7] [8]
5 ותצא אליו ירושלים וכל־יהודה וכל־ככר הירדן׃ [9]
6 ויטבלו על־ידו בירדן ויתודו את־חטאתם׃ [10] [11]
7 ויהי כראותו רבים מן־הפרושים והצדוקים נגשים להטבל ויאמר להם ילדי צפעונים מי השכיל אתכם להמלט מן־הקצף העתיד לבא׃ [12] [13]
8 לכן עשו פרי ראוי לתשובה׃
9 ואל־תחשבו בלבבכם לאמר אברהם הוא אבינו כי אני אמר לכם כי מן־האבנים האלה יכול האלהים להקים בנים לאברהם׃
10 וכבר הושם הגרזן על־שרש העצים והנה כל־עץ אשר איננו עשה פרי טוב יכרת וישלך באש׃ [14]
11 הן אנכי טובל אתכם במים לתשובה והבא אחרי חזק ממני אשר קטנתי משאת נעליו והוא יטבל אתכם ברוח הקדש ובאש׃ [15] [16]
12 ובידו המזרה וזרה את־גרנו ואסף את־דגנו אל־אוצרו ואת־המץ ישרפנו באש אשר לא תכבה׃
13 ויבא ישוע מן־הגליל הירדנה אל־יוחנן להטבל על־ידו׃ [17]
14 ויוחנן חשך אותו לאמר אנכי צריך להטבל על־ידך ואתה בא אלי׃ [18]
15 ויען ישוע ויאמר אליו הניחה לי כי כן נאוה לשנינו למלא כל־הצדקה וינח לו׃
16 ויהי כאשר נטבל ישוע וימהר ויעל מן־המים והנה השמים נפתחו־לו וירא את־רוח אלהים יורדת כיונה ונחה עליו׃ [19] [20]
17 והנה קול מן־השמים אומר זה בני ידידי אשר־רציתי בו׃ [21]