1 ויהי כאשר דחק המון העם לשמע את־דבר האלהים והוא עמד על־יד ים־גניסר׃ [1] [2] [3]
2 וירא שתי אניות עמדות על־יד הים והדיגים יצאו מהן והם מכבסים את המכמרות׃
3 וירד אל־אחת מן־האניות אשר היא לשמעון ויבקש ממנו להעבירו מעט מן־היבשה אל־הים וישב וילמד את־העם מתוך האניה׃
4 ויהי ככלתו לדבר ויאמר אל־שמעון העבר אל־עמק הים והורידו את־מכמרותיכם לצוד׃ [4]
5 ויען שמעון ויאמר אליו מורה כל־הלילה יגענו ולא אחזנו מאומה אך על־פיך אוריד את־המכמרת׃ [5]
6 ויעשו־כן וילכדו דגים הרבה מאד ותקרע מכמרתם׃
7 ויניפו יד אל־חבריהם אשר באניה השניה לבוא אליהם ולעזרם ויבאו וימלאו את־שתי האניות עד־לשקע׃
8 ויהי כראות שמעון פטרוס את־זאת ויפל לברכי ישוע ויאמר אדני צא־נא מעלי כי־איש חוטא אנכי׃
9 כי שמה החזיקה אותו ואת־כל אשר עמו על־ציד הדגים אשר צדו׃
10 וכן גם את־יעקב ואת־יוחנן בני זבדי אשר התחברו עם־שמעון ויאמר ישוע אל־שמעון אל־תירא מעתה צוד תצוד אנשים׃ [6] [7] [8]
11 ויוליכו את־האניות אל־היבשה ויעזבו את־הכל וילכו אחריו׃
12 ויהי בהיותו באחת הערים והנה־איש כלו צרוע וירא את־ישוע ויפל על־פניו ויתחנן אליו לאמר אדני אם־תחפץ תוכל לטהרני׃ [9]
13 וישלח את־ידו ויגע־בו ויאמר חפץ אנכי טהר ופתאם סרה ממנו הצרעת׃
14 ויצו עליו לבלתי ספר לאיש כי אם־לך והראה אל־הכהן והקרב קרבן על־טהרתך כאשר צוה משה לעדות להם׃ [10] [11]
15 ושמעו הולך הלוך וגדל ויקבצו עם רב לשמוע ולהרפא על־ידו מתחלואיהם׃
16 והוא סר אל־המדברות ומתפלל׃
17 ויהי היום והוא מלמד ופרושים ומורי התורה אשר באו מכל־כפרי הגליל ומיהודה וירושלים ישבים שם ותהי־בו גבורת יהוה לרפוא׃ [12]
18 והנה אנשים נושאים איש במטה והוא נכה אברים ויבקשו להביאו אל־תוך הבית ולשום לפניו׃ [13]
19 ולא־מצאו דרך להכניסו מרב העם ויעלו הגגה ויורידהו על־ערשו בין הרעפים לתוך הבית לפני ישוע׃
20 וירא את־אמונתם ויאמר אליו בן־אדם נסלחו־לך חטאתיך׃
21 ויחלו הסופרים והפרושים לחשב מחשבות לאמר מי הוא זה המדבר גדופים מי יוכל לסלח לחטאים בלתי האלהים לבדו׃ [14]
22 וידע ישוע את־מחשבותם ויען ויאמר אליהם מה אתם חשבים בלבבכם׃ [15]
23 מה הנקל האמר נסלחו־לך חטאתיך אם־אמר קום והתהלך׃
24 אך למען תדעון כי בן־האדם יש־לו השלטן בארץ לסלח לחטאים ויאמר אל־נכה האברים אמר אני אליך קום ושא את־ערשך ולך אל־ביתך׃ [16]
25 וימהר ויקם לעיניהם וישא את משכבו וילך אל־ביתו ויהלל את־האלהים׃
26 ושמה החזיקה את־כלם ויברכו את־האלהים וימלאו יראה ויאמרו כי נפלאות ראינו היום׃
27 ויהי אחרי כן ויצא וירא מוכס אחד ושמו לוי והוא יושב בבית המכס ויאמר אליו לכה אחרי׃ [17] [18]
28 ויעזב את־הכל ויקם וילך אחריו׃
29 ויעש־לו לוי משתה גדול בביתו ועם־רב מן־המוכסים ואנשים אחרים היו מסבים עמהם׃ [19] [20]
30 וילונו הסופרים אשר בהם והפרושים על־תלמידיו ויאמרו מדוע אתם אכלים ושתים עם־המוכסים והחטאים׃ [21] [22]
31 ויען ישוע ויאמר אליהם הבריאים אינם צריכים לרפא כי אם־החלים׃
32 לא באתי לקרוא הצדיקים לתשובה כי אם־החטאים׃ [23]
33 ויאמרו אליו הן תלמידי יוחנן מרבים לצום ואמרים תחנות וגם תלמידי הפרושים עשים כן ותלמידיך אכלים ושתים׃ [24] [25]
34 ויאמר אליהם התוכלו אנס בני החפה לצום והחתן עודנו עמהם׃
35 ואולם ימים באים ולקח מאתם החתן אז יצומו בימים ההמה׃
36 וידבר אליהם גם את־המשל הזה אין איש מעלה מטלית של־בגד חדש על־בגד בלוי כי אם־כן גם החדש יקרע וגם לא־תשוה מטלית החדש לבלוי׃ [26]
37 ואין איש נתן יין חדש בנאדות בלים כי אם־כן היין החדש יבקע את־הנאדות והוא ישפך והנאדות יאבדו׃
38 אבל יתן היין החדש בנאדות חדשים ושניהם יחדו ישמרו׃
39 ואשר שתה יין ישן איננו חפץ עוד ביין חדש כי יאמר הישן נעים ממנו׃ [27]