1 וישוע שב מן־הירדן והוא מלא רוח הקדש וישאהו הרוח המדברה׃ [1] [2] [3] [4]
2 וינסהו השטן ארבעים יום ולא אכל מאומה בימים ההם ואחרי אשר־תמו וירעב׃ [5] [6] [7]
3 ויאמר אליו השטן אם בן־האלהים אתה דבר אל־האבן הזאת ותהי ללחם׃ [8] [9]
4 ויען אתו ישוע הן כתוב כי לא על־הלחם לבדו יחיה האדם (כי על־כל־מוצא פי־יהוה)׃ [10]
5 ויעלהו השטן על־הר גבה ויראהו ברגע אחד את כל־ממלכות תבל׃ [11]
6 ויאמר אליו השטן לך אתן את־כל־הממשלה הזאת ואת־כבודן כי־נמסרה בידי ונתתיה לאשר אחפץ׃
7 ועתה אם־תשתחוה לפני הכל יהיה־לך׃
8 ויען ישוע ויאמר אליו (סור ממני השטן כי) כתוב ליהוה אלהיך תשתחוה ואתו לבדו תעבד׃ [12]
9 ויביאהו ירושלים ויעמידהו על־פנת גג בית־המקדש ויאמר אליו אם בן־האלהים אתה נפל מזה מטה׃ [13]
10 כי כתוב כי־מלאכיו יצוה־לך לשמרך׃
11 וכי על־כפים ישאונך פן־תגף באבן רגלך׃
12 ויען ישוע ויאמר אליו הן נאמר לא תנסה את יהוה אלהיך׃
13 וככלות השטן כל־מסה וירף ממנו עד־עת׃ [14]
14 וישב ישוע בגבורת הרוח אל־הגליל ויצא שמעו בכל־הככר׃ [15]
15 והוא מלמד בכנסיותיהם ויהללהו כלם׃
16 ויבא אל־נצרת אשר גדל־שם וילך כמשפטו ביום השבת אל־בית הכנסת ויקם לקרא בספר׃ [16] [17] [18]
17 ויתן־לו ספר ישעיה הנביא ויפתח את־הספר וימצא את־המקום אשר היה־כתוב בו׃ [19] [20]
18 רוח אדני יהוה עלי יען משח אתי לבשר ענוים׃ [21]
19 שלחני לחבש לנשברי־לב לקרא לשבוים דרור ולעורים פקח־קוח לשלח רצוצים חפשים לקרא שנת־רצון ליהוה׃
20 ויהי כאשר גלל את־הספר וישיבהו אל־החזן וישב ועיני כל־אשר בבית הכנסת נשאות אליו׃ [22]
21 ויחל ויאמר אליהם היום נתמלא הכתוב הזה באזניכם׃ [23]
22 וכלם העידהו ותמהו על־דברי חן היצאים מפיהו ויאמרו הלא־זה הוא בן־יוסף׃ [24] [25]
23 ויאמר אליהם הן תאמרו לי את־המשל הזה רפא רפא את־עצמך וככל אשר שמענו שנעשה בכפר־נחום עשה־כן גם־פה בעיר מולדתך׃
24 ויאמר אמן אמר אני לכם אין־נביא רצוי בארץ מולדתו׃ [26]
25 ואמת אגיד לכם אלמנות רבות היו בישראל בימי אליהו בהעצר השמים שלש שנים וששה חדשים ויהי רעב גדול בכל־הארץ׃
26 ואליהו לא־נשלח אל־אחת מהנה זולתי צרפתה אשר לצידון אל־אשה אלמנה׃
27 ומצרעים רבים היו בישראל בימי אלישע הנביא ולא טהר אחד מהם זולתי נעמן הארמי׃
28 וכל אשר בבית הכנסת כשמעם את־הדברים האלה וימלאו חמה׃ [27]
29 ויקומו וידיחו אותו אל־מחוץ לעיר ויביאהו עד־גב ההר אשר נבנתה עירם עליו למען השליכו מטה׃
30 אך־הוא עבר בתוכם וילך לדרכו׃
31 וירד אל־כפר־נחום עיר הגליל וילמדם בשבתות׃ [28] [29]
32 וישתוממו על־תורתו כי דבר שלטון דברו׃
33 ובבית הכנסת היה איש ובו רוח שד טמא ויזעק בקול גדול לאמר׃ [30]
34 אהה מה־לנו ולך ישוע הנצרי כי־באת להאבידנו ידעתיך מי אתה קדוש האלהים׃
35 ויגער־בו ישוע לאמר האלם וצא ממנו ויפילהו השד בתוכם ויצא ממנו לא הרע לו׃
36 ותפל אימה על־כלם וידברו איש אל־רעהו לאמר מה הדבר הזה כי־בשלטן ובגבורה מצוה לרוחות הטמאה והמה יצאים׃ [31]
37 ושמעו הולך בכל־מקמות הככר׃
38 ויקם מבית הכנסת ויבא ביתה שמעון וחתנת שמעון אחזתה קדחת רעה ויפגעו בו בעדה׃ [32] [33]
39 ויתיצב עליה ויגער בקדחת ותרף ממנה ותקם מהרה ותשרת אתם׃
40 והיה כל אשר להם חלים חליים שונים ויביאום אליו כבוא השמש וישם את־ידיו על־כל־אחד מהם וירפא אותם׃ [34] [35]
41 וגם־שדים יצאו מרבים והם קראים ואמרים אתה הוא (המשיח) בן־האלהים ויגער־בם ולא נתנם לדבר כי ידעו אשר הוא המשיח׃ [36]
42 וכאור הבקר יצא וילך־לו אל־מקום שומם והמון העם בקשהו ויבאו עדיו ויפצרו־בו לבלתי סור מהם׃ [37] [38]
43 ויאמר להם הן עלי לבשר גם־לערים האחרות את־בשורת מלכות האלהים כי לזאת שלחתי׃ [39]
44 ויהי קורא בבתי כנסיות שבגליל׃ [40]