1 ויהי ביום השבת השנית לספירת העמר עבר בין השדות ויקטפו תלמידיו מלילת ויפרכו אתן בידיהם ויאכלו׃ [1]
2 ואנשים מן־הפרושים אמרו אליהם למה אתם עשים את אשר לא יעשה בשבת׃
3 ויען ישוע ויאמר אליהם הלא קראתם את אשר עשה דוד בהיותו רעב הוא ואשר היו אתו׃ [2]
4 אשר בא אל־בית האלהים ויקח את־לחם הפנים ויאכל וגם־נתן לאנשיו את אשר לא נכון לאכלו כי אם־לכהנים לבדם׃
5 ויאמר אליהם כי בן־האדם גם־אדון השבת הוא׃
6 ויהי בשבת אחרת ויבא אל־בית הכנסת וילמד ושם איש אשר יבשה ידו הימנית׃ [3] [4]
7 ויארבו־לו הסופרים והפרושים לראות אם־ירפא בשבת למען ימצאו עליו עלילת דברים׃
8 והוא ידע את־מחשבותם ויאמר אל־האיש אשר יבשה ידו קום ועמוד בתוך ויקם ויעמד׃
9 ויאמר אליהם ישוע אשאלה אתכם דבר מה־הנכון בשבת הלהיטיב אם להרע להציל נפש אם־לאבד׃
10 ויבט סביב אל־כלם ויאמר לאיש פשט את־ידך ויעש כן ותרפא ידו ותשב כאחרת׃ [5]
11 והמה נמלאו חמה ויוסדו יחד מה־לעשות לישוע׃
12 ויהי בימים ההם ויצא ההרה להתפלל ויעמד כל־הלילה בתפלה לאלהים׃
13 ובהית הבקר אסף אליו את־תלמידיו ויבחר מהם שנים עשר אשר קרא להם שליחים׃
14 את־שמעון אשר גם־קראו פטרוס ואת־אנדרי אחיו את־יעקב ואת יוחנן את פילפוס ואת בר־תלמי׃ [6] [7]
15 את מתי ואת־תומא ואת־יעקב בן־חלפי ואת־שמעון אשר יקרא לו הקנא׃ [8] [9]
16 את־יהודה בן־יעקב ואת־יהודה איש־קריות והוא אשר היה למוסר׃ [10]
17 וירד אתם ויעמד במקום מישור הוא והמון תלמידיו וקהל עם רב מכל־יהודה וירושלים ומחוף ים־צר וצידון אשר באו לשמע אתו ולהרפא מחלייהם׃ [11]
18 וגם־המענים ברוחות טמאות וירפאו׃
19 וכל־ההמון מבקשים לגעת בו כי גבורה יצאה מאתו ורפאה את־כלם׃ [12]
20 והוא נשא את־עיניו אל־תלמידיו ויאמר אשריכם אתם העניים כי־לכם מלכות האלהים׃ [13] [14] [15]
21 אשריכם אתם הרעבים היום כי תשבעו אשריכם הבכים היום כי תשחקו׃ [16] [17] [18]
22 אשריכם אם־ישנאו אתכם האנשים ואם־ינדו אתכם וחרפו וינאצו את־שמכם כשם רע למען בן־האדם׃ [19] [20]
23 שמחו ביום ההוא ורקדו כי הנה שכרכם רב בשמים כי־כדבר הזה עשו אבתיהם לנביאים׃
24 אך־אוי לכם העשירים כי־כבר לקחתם את נחמתכם׃ [21]
25 אוי לכם השבעים כי תרעבו אוי לכם השחקים היום כי תתאבלו ותבכו׃
26 אוי לכם אם כל־האנשים משבחים אתכם כי כדבר הזה עשו אבותיהם לנביאי השקר׃
27 אבל אתם השמעים אליכם אני אמר אהבו את־איביכם היטיבו לשנאיכם׃ [22] [23] [24] [25]
28 ברכו את־מקלליכם והתפללו בעד מכלימיכם׃ [26] [27]
29 המכה אתך על־הלחי הטה־לו גם את־האחרת והלקח את־מעילך אל־תמנע ממנו גם את־כתנתך׃ [28] [29]
30 וכל־השאל ממך תן־לו והלקח את אשר לך אל־תתבע מאתו׃
31 וכאשר תרצו שיעשו לכם בני האדם כן תעשו־להם גם־אתם׃ [30]
32 ואם־תאהבו את־אהביכם מה חסדכם כי גם־החטאים אהבים את־אהביהם׃
33 ואם תיטיבו למטיביכם מה חסדכם גם־החטאים יעשו־כן׃
34 ואם־תלוו את־האנשים אשר תקוו לקבל מהם מה חסדכם גם החטאים מלוים את־החטאים למען יושב להם המלוה׃
35 אבל אהבו את־איביכם והיטיבו והלוו ואל תצפו לתשלום ויהי שכרכם רב והייתם בני עליון כי טוב הוא גם־לכפויי טובה ולרעים׃ [31]
36 לכן היו רחמנים כאשר גם־אביכם רחום הוא׃ [32] [33]
37 ואל־תשפטו ולא תשפטו אל־תחיבו ולא תחיבו נקו ותנקו׃ [34] [35]
38 תנו ותנתן לכם ומדה יפה דחוקה וגדושה ומשפעה ישיבו אל־חיקכם כי במדה אשר אתם מודדים ימד לכם׃ [36]
39 וישא משלו ויאמר אליהם היוכל עור להדריך את־העור הלא יפלו שניהם אל־השחת׃ [37]
40 אין תלמיד נעלה על־רבו ודיו לכל־תלמיד שלם להיות כרבו׃ [38]
41 ולמה זה אתה ראה את־הקסם אשר בעין אחיך ואת־הקורה בעינך לא תביט׃ [39]
42 ואיך תאמר אל־אחיך אחי הניחה לי ואסיר את־הקסם אשר בעינך ואינך ראה את־הקורה אשר בעינך החנף הסר בראשונה את־הקורה מעינך ואחרי־כן ראה תראה להסיר את־הקסם אשר בעין אחיך׃
43 כי־עץ טוב איננו עשה פרי נשחת ועץ נשחת איננו עשה פרי טוב׃ [40] [41]
44 כי כל־עץ נכר בפריו כי אין אספים תאנים מן־הקצים אף אין־בצרים ענב מן־הסנה׃
45 איש טוב מאוצר לבו הטוב מפיק את־הטוב ואיש רע מאוצר לבו הרע מפיק את־הרע כי־משפעת לב איש ימלל פיהו׃
46 ולמה זה אתם קראים לי אדני אדני ואינכם עשים את אשר־אני אמר׃
47 כל־הבא אלי ושומע את־דברי ועשה אתם אגיד לכם למי הוא דומה׃ [42] [43]
48 דומה הוא לאיש בנה־בית אשר העמיק לחפר וייסדו על־הצור וכבוא השטף פרץ הנחל בבית ההוא ולא יכל להניעו כי־טוב מבנהו׃
49 ואשר שמע ולא עשה דומה לאיש אשר בנה בית על־הקרקע ואין לו יסוד ויפרץ־בו הנחל ויפל פתאם ויגדל שבר הבית ההוא׃