1 ויהי אחרי כלותו לדבר את־כל־דבריו באזני העם ויבא אל־כפר־נחום׃ [1] [2]
2 ועבד לאחד משרי המאות חלה למות והוא יקר בעיניו מאד׃
3 וישמע את־שמע ישוע וישלח אליו אנשים מזקני היהודים וישאל מאתו לבוא ולהושיע את־עבדו׃
4 ויבאו אל־ישוע ויתחננו־לו מאד ויאמרו ראוי הוא אשר תעשה בקשתו׃
5 כי אהב עמנו הוא והוא בנה־לנו את־בית הכנסת׃
6 וילך אתם ישוע ויהי כאשר קרב אל־הבית וישלח אליו שר־המאה את־רעיו לאמר לו בי אדני אל־נא תטרח כי־נקלתי מאשר תבוא בצל קורתי׃ [3]
7 ובעבור זאת גם־את־עצמי לא חשבתי ראוי לבוא אליך אך דבר־נא דבר וירפא נערי׃
8 כי גם־אנכי איש נתון תחת הממשלה ויש־תחת ידי אנשי צבא ואמרתי לזה לך והלך ולזה בוא ובא ולעבדי עשה־זאת ועשה׃
9 וישמע ישוע את־דבריו ויתמה עליו ויפן ויאמר אל־ההמון ההלך אחריו אמר אני לכם גם־בישראל לא־מצאתי אמונה גדולה כזאת׃ [4]
10 וישובו השלוחים אל־הבית וימצאו את־העבד החלה והנה נרפא׃
11 ויהי ממחרת וילך אל־עיר ושמה נעים ורבים מתלמידיו הלכים אתו והמון עם רב׃ [5]
12 הוא קרב אל־שער העיר והנה מוציאים מת בן יחיד לאמו והיא אלמנה ועמה רבים מעם העיר׃
13 וכראות אתה האדון נכמרו רחמיו עליה ויאמר לה אל־תבכי׃
14 ויגש ויגע במטה ויעמדו הנשאים ויאמר נער אמר אני אליך קומה׃
15 ויתעודד המת ויחל לדבר ויתנהו לאמו׃
16 ורעדה אחזה כלם וישבחו את־האלהים ויאמרו נביא גדול קם בקרבנו והאלהים פקד את־עמו׃ [6]
17 ויצא הדבר הזה עליו בכל־יהודה ובכל־הככר׃ [7]
18 ותלמידי יוחנן הגידו לו את־כל־אלה׃
19 ויקרא אליו יוחנן שנים מתלמידיו וישלחם אל־ישוע לאמר לו האתה הוא הבא אם־נחכה לאחר׃ [8] [9]
20 ויבאו אליו האנשים ויאמרו יוחנן המטביל שלחנו אליך לאמר האתה הוא הבא אם־נחכה לאחר׃
21 והוא רפא בעת ההיא רבים מחליים ומנגעים ומרוחות רעות ולעורים רבים נתן ראות עינים׃ [10]
22 ויען ישוע ויאמר אליהם לכו והגידו ליוחנן את אשר ראיתם ואשר שמעתם עורים ראים ופסחים מהלכים ומצרעים מטהרים וחרשים שומעים ומתים קמים ועניים מתבשרים׃ [11]
23 ואשרי האיש אשר לא־יכשל בי׃
24 ויהי כאשר הלכו שלוחי יוחנן ויחל לדבר אל־המון העם על־אדות יוחנן ויאמר מה־זה יצאתם המדברה לראות הקנה אשר ינוע ברוח׃ [12] [13]
25 או מה־זה יצאתם לראות האיש לבוש בגדי עדנים הנה המלבשים בגדי תפארת והמענגים בחצרות המלכים המה׃
26 ועתה מה־זה יצאתם לראות אם־לראות איש נביא הן אני אמר לכם אף־גדול הוא מנביא׃
27 זה הוא אשר כתוב עליו הנני שלח מלאכי לפניך ופנה דרכך לפניך׃
28 כי אמר אני לכם אין איש בילודי אשה גדול מיוחנן (המטביל) והקטן במלכות האלהים יגדל ממנו׃ [14]
29 וכל־העם השמעים והמכסים הצדיקו את־האלהים ויטבלו בטבילת יוחנן׃ [15] [16]
30 והפרושים והחכמים הפרו את־עצת האלהים על־נפשם ולא נטבלו על־ידו׃
31 ויאמר האדון עתה אל־מי אדמה את־אנשי הדור הזה ואל־מי הם דמים׃ [17]
32 דמים הם לילדים הישבים בשוק וקראים זה אל־זה ואמרים חללנו לכם בחלילים ולא רקדתם קוננו לכם קינה ולא בכיתם׃ [18]
33 כי בא יוחנן המטביל לחם לא־אכל ויין לא־שתה ואמרתם שד בו׃
34 ובא בן־האדם והוא אכל ושתה ואמרתם הנה זולל וסבא ורע למוכסים ולחטאים׃ [19]
35 והחכמה נצדקה בכל־בניה׃
36 ואחד מן־הפרושים בקש ממנו לאכל אתו לחם ויבא אל־בית הפרוש ויסב׃ [20] [21]
37 והנה אשה אחת בעיר אשר היתה חטאת כשמעה כי־הוא מסב בית הפרוש ותבא פך־מרקחת׃ [22]
38 ותעמד לרגליו מאחריו ותב ותורד דמעות על־רגליו ותנגב אתן בשער ראשה ותשק את־רגליו ותסך אתן במרקחת׃
39 וירא הפרוש אשר קרא אתו ויאמר בלבו אלו היה זה נביא כי־עתה ידע ידע מי־היא זאת ואי־זו היא הנגעת בו כי־אשה חטאה היא׃ [23]
40 ויען ישוע ויאמר אליו שמעון דבר־לי אליך ויאמר רבי דבר׃
41 לנשה אחד היו שני בעלי־חובות האחד חיב לו דינרים חמש מאות והאחר דינרים חמשים׃
42 ומפני שלא היה להם לפרע מחל לשניהם ועתה אמר־נא מי משניהם יחבב אתו יותר׃
43 ויען שמעון ויאמר כמדמה אני זה שמחל לו יותר ויאמר אליו יפה דנת׃
44 ויפן אל־האשה ויאמר אל־שמעון הראית את־האשה הזאת הנה באתי אל־ביתך ומים על־רגלי לא נתת והיא הורידה דמעות על־רגלי ותנגב בשערה׃
45 אתה לא נשקתני נשיקה אחת והיא מאז באתי לא חדלה לנשק את־רגלי׃
46 אתה בשמן לא סכת את־ראשי והיא במרקחת סכה את־רגלי׃
47 לכן אמר אני אליך נסלחו לה חטאתיה הרבות כי הרבה אהבה ואשר נסלח־לו מעט הוא אהב מעט׃
48 ויאמר אליה נסלחו־לך חטאתיך׃
49 ויחלו המסבים עמו לאמר בלבם מי הוא זה אשר גם־יסלח לחטאים׃ [24]
50 ויאמר אל־האשה אמונתך הושיעה לך לכי לשלום׃