1 ויהי אחרי־כן ויעבר מעיר אל־עיר ומכפר אל־כפר קורא ומבשר את־מלכות האלהים ושנים העשר אתו׃ [1] [2] [3]
2 ונשים אשר נרפאו מרוחות רעות ומחליים מרים הנקראה מגדלית אשר גרשו ממנה שבעה שדים׃ [4]
3 ויוחנה אשת כוזא סוכן הורדוס ושושנה ואחרות רבות אשר שרתהו מנכסיהן׃ [5] [6]
4 ויהי בהתאסף המון עם־רב אשר יצאו אליו מכל־עיר ועיר וידבר במשל׃ [7]
5 הזורע יצא לזרע את־זרעו ובזרעו נפל מן־הזרע על־יד הדרך וירמס ויאכלהו עוף השמים׃ [8]
6 ויש אשר נפל על־הסלע ויצמח וייבש כי לא היתה־לו לחה׃
7 ויש אשר נפל בתוך הקצים ויצמחו הקצים עמו וימעכהו׃
8 ויש אשר נפל על־האדמה הטובה ויצמח ויעש פרי מאה שערים ויכל לדבר ויקרא מי אשר אזנים לו לשמע ישמע׃ [9]
9 וישאלהו תלמידיו לאמר מה המשל הזה׃ [10]
10 ויאמר לכם נתן לדעת את־סודות מלכות האלהים ולאחרים במשלים למען בראתם לא יראו ובשמעם לא יבינו׃ [11]
11 וזה הוא המשל הזרע הוא דבר־אלהים׃ [12]
12 ואשר על־יד הדרך הם השמעים ואחר־כן בא השטן ונשא את־הדבר מלבם פן־יאמינו ונושעו׃ [13]
13 ואשר על־הסלע הם השמעים את־הדבר ומקבלים בשמחה ושרש אין להם רק לשעה מאמינים ובעת הנסיון יסגו אחור׃
14 ואשר נפל בין הקצים הם השמעים והולכים להם וימכו ודאגות העולם ועשרו ותאותיו יבלעו אתם ופרי לא־ישוו למו׃
15 ואשר באדמה הטובה הם השמרים את־הדבר אשר שמעו בלב טוב וטהור ועשים פרי בתוחלת׃
16 ואין־איש מדליק נר ומכסה אותו בכלי ולא ישימהו תחת המטה כי על־המנורה יעלהו למען יראו כל־באי הבית את־האור׃ [14]
17 כי אין־דבר סתום אשר לא יגלה ואין גנוז אשר לא יודע ויצא לאור׃ [15]
18 לכן ראו איך תשמעון כי כל־אשר יש־לו נתון ינתן לו וכל־אשר אין יש־לו גם את־אשר הוא חשב להיות לו יקח ממנו׃ [16]
19 ויבאו אליו אמו ואחיו ולא יכלו לגשת אליו מפני העם׃ [17]
20 ויגד־לו לאמר אמך ואחיך עמדים בחוץ והם חפצים לראותך׃ [18] [19]
21 ויען ויאמר אליהם אלה הם אמי ואחי השמעים את דבר האלהים ועשים׃ [20]
22 ויהי היום וירד אל־אניה הוא ותלמידיו ויאמר אליהם נעברה אל־עבר הים וישוטו הימה׃ [21]
23 ויהי בלכתם באניה וישכב ויישן ורוח סערה ירדה על־הים וישטפו עליהם המים ויהיו בסכנה׃ [22] [23]
24 ויגשו ויעירו אותו ויאמרו מורה מורה אבדנו ויעור ויגער ברוח ובמשברי־ים וישתקו ותהי דממה׃ [24]
25 ויאמר אליהם איה אמונתכם וייראו ויתמהו ויאמרו איש אל־רעהו מי אפוא הוא המצוה גם־את־הרוחות ואת־המים ושמעו לו׃
26 ויעברו ויבאו אל־ארץ הגדריים אשר ממול הגליל׃ [25] [26]
27 ויעל אל־היבשה ויפגשהו איש יצא מן העיר אשר שדים בו מימים רבים ובגד לא לבש ובבית לא ישב כי אם־בקברים׃ [27]
28 וירא את־ישוע ויפל לפניו ויקרא בקול גדול מה־לי ולך ישוע בן־אל עליון מבקש אני ממך אשר לא תענני׃ [28]
29 כי הוא צוה את־הרוח הטמא לצאת מן־האיש כי ימים רבים תפש בו ויאסר בזיקים וישמר בכבלים והיה כי ינתק את־המוסרות ונדח ביד השד אל־המדברות׃ [29] [30]
30 וישאל אתו ישוע לאמר מה־שמך ויאמר לגיון שמי כי־שדים רבים נכנסו בו׃
31 ויתחננו לו לבלתי צות אתם לרדת אל־התהום׃
32 ושם עדר חזירים רבים רעה בהר ויתחננו לו להניח להם לבוא בתוכם וינח להם׃
33 ויצאו השדים מן־האדם ההוא ויבאו בחזירים וישתער העדר מן־המורד אל־הים ויטבע׃ [31]
34 והרעים ראו את אשר נעשה וינוסו ויגידו הדבר בעיר ובכפרים׃
35 ויצאו לראת את אשר נעשה ויבאו אל־ישוע וימצאו־שם את־האדם אשר יצאו ממנו השדים והוא ישב לרגלי ישוע מלבש בגדים וטוב־שכל וייראו׃ [32]
36 ויגידו להם הראים איך נרפא אחוז השדים׃ [33]
37 ויבקשו ממנו כל־המון חבל הגדריים ללכת מאתם כי־אימה גדולה נפלה עליהם וירד באניה וישב׃
38 ויבקש ממנו האיש אשר יצאו ממנו השדים לשבת אתו וישלח אתו ישוע ויאמר׃ [34]
39 שוב לביתך וספר הגדלות אשר עשה־לך האלהים וילך לו וישמע בכל־העיר את־הגדלות אשר עשה־לו ישוע׃
40 ויהי בשוב ישוע ויקבל אתו העם כי כלם היו מחכים לו׃ [35]
41 והנה איש ושמו יאיר והוא ראש הכנסת ויבא ויפל לרגלי ישוע ויתחנן־לו לבוא אתו אל־ביתו׃
42 כי בת יחידה לו כבת שתים־עשרה שנה והיא נטתה למות ויהי בלכתו שמה וידחקהו המון העם׃
43 ואשה זבת דם שתים עשרה שנה אשר הוציאה כל־מחיתה לרפאים ואין איש יכל לרפאתה׃ [36] [37]
44 היא קרבה מאחריו ותגע בכנף בגדו ויעמד זוב דמיה פתאם׃
45 ויאמר ישוע מי־זה נגע־בי ויכחשו כלם ויאמר פטרוס והעמדים אצלו מורה המון העם דחקים ולחצים אתך ואתה תאמר מי נגע בי׃
46 ויאמר ישוע נגע בי אדם כי ידעתי אשר יצאה ממני גבורה׃ [38]
47 ותרא האשה כי לא־נסתרה ממנו ותגש בחרדה ותפל לפניו ותגד באזני כל־העם על־מה נגעה בו ואת אשר נרפאה פתאם׃
48 ויאמר אליה (חזקי) בתי אמונתך הושיעה לך לכי לשלום׃ [39]
49 עודנו מדבר ואיש בא מבית ראש הכנסת ויאמר מתה בתך אל־תטריח את־המורה׃ [40]
50 וישמע ישוע ויען ויאמר לו אל־תירא רק־האמן והיא תושע׃ [41]
51 ויבא הביתה ולא־הניח לאיש לבוא אתו בלתי לפטרוס וליעקב וליוחנן ולאבי הילדה ולאמה׃
52 וכלם בכים וספדים לה ויאמר אל־תבכו כי לא מתה אך־ישנה היא׃
53 וישחקו עליו באשר ידעו כי־מתה׃
54 והוא אחז בידה ויקרא ויאמר הילדה קומי׃
55 ותשב רוחה ותקם פתאם ויצו לתת־לה לאכול׃
56 ויתמהו אביה ואמה ויצו עליהם לבלתי הגיד לאיש את אשר נעשה׃ [42]