1 ויחל לדבר אליהם במשלים לאמר איש אחד נטע כרם ויעש גדר סביב ויחצב יקב ויבן מגדל ויתנהו אל־כרמים וילך למרחקים׃ [1]
2 ולמועד שלח עבד אל־הכרמים לקחת מאת הכרמים מפרי הכרם׃
3 ויאחזהו ויכהו וישלחהו ריקם׃
4 ויסף לשלח אליהם עבד אחר ואתו (סקלו באבנים ו) מחצו ראשו וישלחהו בחרפה׃
5 ויסף וישלח אחר וגם־אתו הרגו וכן עשו לרבים אחרים מהם הכו ומהם הרגו׃
6 ולו עוד בן יחיד אשר אהבו וישלח גם־אתו אליהם באחרנה כי־אמר מפני בני יגורו׃
7 והכרמים ההם אמרו איש אל־רעהו הנה־זה הוא היורש לכו ונהרגהו והירשה תהיה לנו׃
8 ויאחזהו ויהרגו אותו וישליכהו אל־מחוץ לכרם׃
9 ועתה מה־יעשה בעל הכרם הלא יבוא ויאבד את־הכרמים ההם ונתן את־הכרם לאחרים׃ [2]
10 הלא קראתם את־הכתוב הזה אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה׃ [3]
11 מאת יהוה היתה זאת היא נפלאת בעינינו׃
12 ויבקשו לתפשו וייראו מפני העם יען אשר־הבינו כי עליהם דבר את־המשל הזה ויניחהו וילכו׃ [4]
13 וישלחו אליו אנשים מן־הפרושים ומאנשי הורדוס לתפש אתו בדברו׃ [5]
14 ויבאו ויאמרו אליו רבי ידענו כי־איש אמת אתה ולא־תגור מפני איש כי לא תשא פני איש ובאמת מורה אתה את־דרך האלהים הנכון לתת מס אל־קיסר אם־לא הנתן אם־לא נתן׃ [6] [7]
15 והוא ידע את־חנפתם ויאמר אליהם מה־תנסוני הביאו אלי דינר ואראה׃
16 ויביאו ויאמר אליהם הצורה הזאת והמכתב אשר עליו של־מי הם ויאמרו אליו של־קיסר׃
17 ויען ישוע ויאמר אליהם את אשר לקיסר תנו לקיסר ואת אשר לאלהים תנו לאלהים ויתמהו עליו׃ [8] [9]
18 ויבאו אליו מן־הצדוקים האמרים אין תחית המתים וישאלהו לאמר׃ [10]
19 רבי משה כתב לנו כי ימות אחי־איש והניח אשה ובנים אין לו ולקח אחיו את־אשתו והקים זרע לאחיו׃ [11]
20 והנה שבעה אחים ויקח הראשון אשה וימת ולא־השאיר אחריו זרע׃
21 ויקח אתה השני וימת ולא־הניח זרע וכן גם השלישי׃
22 ויקחוה כל־השבעה ולא־השאירו אחריהם זרע ואחרנה לכלם מתה גם האשה׃
23 ועתה בתחית המתים כשיקומו למי מהם תהיה לאשה כי לשבעה היתה לאשה׃
24 ויאמר ישוע אליהם הלא טעים אתם באשר לא ידעתם את־הכתובים ולא את־גבורת האלהים׃ [12]
25 כי בעת קומם מן־המתים לא ישאו נשים ולא תנשאנה כי־יהיו כמלאכי השמים׃ [13]
26 ועל־דבר המתים שיקומו הלא קראתם בספר משה בסנה את אשר־דבר אליו האלהים לאמר אנכי אלהי אברהם ואלהי יצחק ואלהי יעקב׃
27 האלהים איננו אלהי המתים כי אם־אלהי החיים לכן טועים אתם הרבה׃ [14]
28 ואחד מן־הסופרים שמע אתם מתוכחים ויקרב אליהם וירא כי היטב השיבם וישאלהו מה־היא הראשנה לכל־המצות׃ [15] [16]
29 ויען אתו ישוע הראשנה לכל־המצות שמע ישראל יהוה אלהינו יהוה אחד׃ [17] [18]
30 ואהבת את יהוה אלהיך בכל־לבבך ובכל־נפשך ובכל־מדעך ובכל־מאדך זאת היא המצוה הראשנה׃ [19]
31 והשנית הדמה לה ואהבת לרעך כמוך ואין מצוה גדולה מאלה׃ [20]
32 ויאמר אליו הסופר אמנם רבי יפה דברת כי אלהים אחד הוא ואין עוד מלבדו׃ [21]
33 ולאהבה אתו בכל־לבב ובכל־מדע ובכל־נפש ובכל־מאד ולאהבה את־הרע כנפשך גדולה היא מכל־עלות וזבחים׃ [22]
34 וירא ישוע כי־ענה בדעת ויאמר אליו לא־רחוק אתה ממלכות האלהים ואיש לא־ערב עוד את־לבו לשאל אותו שאלה׃ [23] [24]
35 וישוע מלמד במקדש ויען ויאמר איך יאמרו הסופרים כי המשיח בן־דוד הוא׃ [25] [26]
36 הלא דוד אמר ברוח הקדש נאם יהוה לאדני שב לימיני עד־אשית איביך הדם לרגליך׃ [27] [28]
37 הנה־דוד בעצמו קרא־לו אדון ואיך הוא בנו ויאהב רב העם לשמע אתו׃ [29] [30]
38 ויאמר אליהם בלמד אתם השמרו מן־הסופרים האהבים להתהלך עטופי טלית ושישאלו בשלומם בשוקים׃ [31]
39 ולשבת ראשנים בבתי כנסיות ולהסב ראשנים בסעודות׃
40 הבלעים את־בתי האלמנות ומאריכים בתפלה למראה עינים המה משפט גדול יתר מאד ישפטו׃
41 וישוע ישב ממול ארון האוצר והוא ראה את־העם משימים מעות בארון האוצר ועשירים רבים נתנו הרבה׃ [32]
42 ותבא אלמנה עניה ותתן שתי פרוטות אשר הן רבע אסר׃
43 ויקרא אל־תלמידיו ויאמר אליהם אמן אמר אני לכם כי האלמנה העניה הזאת נתנה יותר מכל־הנתנים אל־ארון האוצר׃
44 כי כלם נתנו מן־העדף שלהם והיא ממחסרה נתנה כל־אשר־לה את כל־מחיתה׃