1 אז תדמה מלכות השמים לעשר עלמות אשר לקחו את־נרותיהן ותצאנה לקראת החתן׃ [1] [2]
2 חמש מהן חכמות וחמש כסילות׃
3 ותקחנה הכסילות את־הנרות ולא־לקחו עמהן שמן׃
4 והחכמות לקחו שמן בכליהן ואת נרותיהן׃
5 וכאשר אחר החתן לבוא ותנמנה כלן ותרדמנה׃
6 ויהי בחצות הלילה וישמע קול תרועה הנה החתן צאינה לקראתו׃
7 אז התעוררו כל־העלמות ההן ותיטבנה את־נרותיהן׃
8 ותאמרנה הכסילות אל־החכמות תנה לנו משמנכן כי יכבו נרותינו׃
9 ותענינה החכמות לאמר לא כן פן־לא יספיק לנו ולכן כי אם־לכנה אל־המוכרים וקנינה לכן׃
10 ויהי הנה הלכות לקנות והחתן בא ותבאנה הנכנות עמו אל־החתנה ותסגר הדלת׃
11 ואחר באו גם־יתר העלמות ותאמרנה אדנינו אדנינו פתח־לנו׃ [3]
12 ויען ויאמר אמן אמר אני לכן לא ידעתי אתכן׃
13 לכן שקדו כי אינכם יודעים את־היום ואת־השעה (אשר יבא בה בן־האדם)׃ [4]
14 כי הדבר דמה לאיש נסע למרחוק אשר קרא אל־עבדיו ויפקד בידם את־רכושו׃ [5] [6]
15 ויתן לזה חמש ככרים ולזה שתים ולזה אחת לכל־איש לפי יכלתו וימהר ויסע משם׃
16 וילך האיש הלקח חמש ככרים ויסחר בהן ויעש חמש ככרים אחרות׃
17 וכן הלקח שתים גם־הוא הרויח שתים אחרות׃
18 ולקח האחת הלך ויחפר באדמה ויטמן את־כסף אדניו׃
19 ואחרי ימים רבים בא אדוני העבדים ההם ויעש חשבון עמהם׃ [7] [8]
20 ויגש הלקח חמש הככרים ויבא חמש ככרים אחרות ויאמר אדני חמש ככרים הפקדת בידי הנה חמש ככרים אחרות הרוחתי בהן׃
21 ויאמר אליו אדניו הטיבת לעשות עבד טוב ונאמן כי במעט נאמן היית ועל־הרבה אפקידך בוא לשמחת אדניך׃ [9] [10] [11]
22 ויגש גם־לקח הככרים ויאמר אדני ככרים הפקדת בידי הנה ככרים הרוחתי בהן׃
23 ויאמר אליו אדניו הטיבת לעשות עבד טוב ונאמן במזער נאמן היית ועל־הרבה אפקידך בוא לשמחת אדניך׃
24 ויגש גם־הלקח את־הככר האחת ויאמר אדני ידעתיך כי־איש קשה אתה קצר באשר לא זרעת וכנס מאשר לא פזרת׃ [12]
25 ואירא ואלך ואטמן את־ככרך באדמה ועתה הא־לך אשר־לך׃
26 ויען אדניו ויאמר אליו העבד הרע והעצל אתה ידעת כי־קצר אנכי באשר לא זרעתי וכנס מאשר לא פזרתי׃
27 לכן היה עליך לתת את־כספי לשלחנים ואני בבואי הייתי לקח את אשר־לי ותרביתו׃
28 על־כן שאו ממנו את הככר ותנו אל־האיש אשר־לו עשר הככר׃ [13]
29 כי מי אשר יש־לו ינתן לו ויעדיף ומי אשר אין־לו יקח ממנו גם את אשר־לו׃ [14]
30 ואת־עבד הבליעל השליכו אל־החשך החיצון שם תהיה היללה וחרק השנים׃
31 והיה כי יבוא בן־האדם בכבודו וכל־המלאכים הקדשים עמו וישב על־כסא כבודו׃ [15] [16]
32 ונאספו לפניו כל־הגוים והפריד ביניהם כאשר יפריד הרעה בין הכבשים ובין העתודים׃
33 והציב את־הכבשים לימינו ואת העתודים לשמאלו׃ [17]
34 אז יאמר המלך אל־הנצבים לימינו באו ברוכי אבי ורשו את־המלכות המוכנה לכם למן־הוסד העולם׃
35 כי רעב הייתי ותאכילני צמא הייתי ותשקוני ארח הייתי ותאספוני׃
36 ערום ותכסוני חולה ותבקרוני במשמר הייתי ותבאו אלי׃
37 וענו הצדיקים ואמרו אדנינו מתי ראינוך רעב ונכלכלך או צמא ונשקה אותך׃
38 ומתי ראינוך ארח ונאספ או ערם ונכס׃
39 ומתי ראינוך חולה או במשמר ונבא אליך׃
40 והמלך יענה ויאמר אליהם אמן אמר אני לכם מה־שעשיתם לאחד מאחי הצעירים האלה לי עשיתם׃ [18]
41 ואז יאמר גם אל־הנצבים לשמאלו לכו מעלי ארורים אל־אש עולם המוכנה לשטן ולמלאכיו׃ [19]
42 כי רעב הייתי ולא האכלתם אותי צמא הייתי ולא השקיתם אותי׃
43 ארח הייתי ולא אספתם אותי ערום ולא כסיתם אותי חולה ובמשמר ולא בקרתם אותי׃
44 וענו גם־הם ואמרו אדנינו מתי ראינוך רעב או צמא או ארח או ערום או חולה או במשמר ולא שרתנוך׃
45 אז יענה אתם לאמר אמן אמר אני לכם מה־שלא עשיתם לאחד מן־הצעירים האלה גם־לי לא עשיתם׃
46 והלכו אלה למעצבת עולם והצדיקים לחיי עולם׃ [20]