1 ויצא־ישוע מן־המקדש ללכת לדרכו ויגשו תלמידיו להראותו את־בניני המקדש׃ [1] [2]
2 ויען ישוע ויאמר אליהם הראיתם את־כל־אלה אמן אמר אני לכם לא־תשאר פה אבן על־אבן אשר לא תתפרק׃
3 וישב על־הר הזיתים ויגשו אליו התלמידים לבדם ויאמרו אמר־נא לנו מתי תהיה זאת ומה אות בואך ואות קץ העולם׃ [3] [4] [5] [6]
4 ויען ישוע ויאמר להם ראו פן־יתעה אתכם איש׃ [7]
5 כי רבים יבאו בשמי לאמר אני הוא המשיח והתעו רבים׃
6 ואתם עתידים לשמע מלחמות ושמעות מלחמה ראו פן־תבהלו כי־היו תהיה כל־זאת אך עדן אין הקץ׃ [8]
7 כי יקום גוי על־גוי וממלכה על־ממלכה והיה רעב ודבר ורעש הנה והנה׃
8 וכל־אלה רק ראשית החבלים׃
9 אז יסגירו אתכם לצרה והמיתו אתכם והייתם שנואים לכל־הגוים למען שמי׃ [9]
10 ואז יכשלו רבים ומסרו איש את־רעהו ושנאו איש את־אחיו׃
11 ונביאי שקר רבים יקומו והתעו רבים׃ [10] [11]
12 ומפני אשר ירבה הפשע תפוג אהבת הרבים׃
13 והמחכה עד־עת קץ הוא יושע׃
14 ותקרא בשורת המלכות הזאת בכל־הארץ לעדות לכל־הגוים ואחר יבוא הקץ׃ [12]
15 לכן כאשר תראו את־שקוץ משמם אשר אמר דניאל הנביא עומד במקום קדוש הקרא יבין׃ [13] [14] [15]
16 אז נוס ינוסו אנשי יהודה אל־ההרים׃
17 ואשר על־הגג אל־ירד לשאת דבר מביתו׃
18 ואשר בשדה אל־ישב הביתה לשאת את־מלבושו׃
19 ואוי להרות ולמיניקות בימים ההם׃
20 אך התפללו שלא תהיה מנוסתכם בחרף ולא בשבת׃
21 כי אז תהיה צרה גדולה אשר כמוה לא־נהיתה מראשית הולם ועד־עתה וכמוה לא תוסף׃ [16]
22 ולולא נקצרו הימים ההם לא ינצל כל־בשר אך למען הבחירים יקצרו הימים ההם׃
23 וכי־יאמר אליכם איש בעת ההיא הנה־פה המשיח או הנו־שם אל־תאמינו׃ [17] [18]
24 כי יקומו משיחי שקר ונביאי שקר ויתנו אתות גדלות ומופתים למען התעות אף את־הבחירים אם־יוכלו׃
25 הנה מראש הגדתי לכם׃
26 לכן כי־יאמרו אליכם הנו במדבר אל־תצאו הנו בחדרים אל־תאמינו׃
27 כי כברק היוצא ממזרח ומאיר עד־המערב כן יהיה גם־בואו של־בן־האדם׃ [19] [20]
28 כי באשר החלל שם יקבצו הנשרים׃
29 ומיד אחרי צרת הימים ההם תחשך השמש והירח לא יגיה אורו והכוכבים יפלו מן־השמים וחילי השמים יתמוטטו׃ [21]
30 אז יראה אות בן־האדם בשמים וספדו כל־משפחות הארץ וראו את־בן־האדם בא עם־ענני השמים בגבורה וכבוד רב׃ [22] [23] [24]
31 ושלח את־מלאכיו בקול שופר גדול וקבצו את־בחיריו מארבע הרוחות למקצה השמים ועד קצה השמים׃ [25]
32 ומן־התאנה למדו את־המשל הזה כאשר ירטב ענפה ופרחו עליה ידעתם כי קרוב הקיץ׃ [26]
33 כן גם־אתם בראותכם את־כל־אלה דעו כי־קרוב הוא בפתח׃
34 אמן אמר אני לכם כי לא יעבר הדור הזה עד אשר־יהיו כל־אלה׃ [27]
35 השמים והארץ יעברו ודברי לא יעברון׃ [28]
36 והיום ההוא והשעה ההיא אין איש יודע גם־לא מלאכי השמים גם־לא הבן בלתי אבי לבדו׃ [29]
37 וכימי נח כן יהיה גם־בואו של־בן־האדם׃
38 כי כאשר לפני ימי המבול היו אכלים ושתים נשאים נשים ונתנים נשים לאנשים עד־היום אשר־בא נח אל־התבה׃
39 ולא ידעו עד־בוא המבול וימח את־כלם כן יהיה גם־בואו של־בן־האדם׃
40 אז יהיו שנים בשדה ויאסף אחד והאחד יעזב׃
41 שתים טוחנות ברחים ותאסף אחת ואחת תעזב׃
42 לכן שקדו כי אינכם יודעים באי־זו שעה יבא אדניכם׃ [30] [31]
43 ואת־זאת דעו אשר לו־ידע בעל הבית באי־זו אשמורה יבא הגנב כי־עתה שקד ולא הניח לחתר את־ביתו׃ [32]
44 לכן היו נכונים גם־אתם כי בשעה אשר לא תדמו יבוא בן־האדם׃
45 מי הוא אפוא העבד הנאמן והנבון אשר הפקידו אדניו על־עבדיו לתת להם את־אכלם בעתו׃ [33]
46 אשרי העבד אשר יבוא אדניו וימצאהו עשה כן׃
47 אמן אמר אני לכם כי יפקידהו על־כל־אשר־לו׃
48 ואם־יאמר העבד הרע בלבו מאחר אדני לבוא׃ [34]
49 והכה את־חבריו ואכל ושתה עם־הסובאים׃
50 בוא יבוא אדני העבד ההוא ביום לא יצפה ובשעה לא ידע׃
51 וישסף אתו וישים את־חלקו עם־החנפים שם תהיה היללה וחרק השנים׃