1 ויהי איש חולה והוא לעזר מבית־היני כפר מרים ומרתא אחותה׃ [1]
2 היא מרים אשר את־האדון במרקחת ותנגב את־רגליו בשערותיה ולעזר אחיה הוא חלה׃ [2]
3 ותשלחנה אחיותיו אליו לאמר אדני הנה אשר אהבת חלה הוא׃
4 וישמע ישוע ויאמר המחלה הזאת לא למות היא כי אם־לכבוד האלהים למען יכבד־בה בן־האלהים׃ [3]
5 וישוע אהב את מרתא ואת־אחותה ואת־לעזר׃ [4]
6 וכשמעו כי חלה ויתמהמה וישב יומים במקום אשר־הוא שם׃ [5]
7 ומאחרי־כן אמר לתלמידיו לכו ונשובה אל־ארץ יהודה׃ [6]
8 ויאמרו אליו תלמידיו רבי עתה זה בקשו היהודים לסקלך ואתה תשוב שמה׃ [7]
9 ויען ישוע הלא שתים־עשרה שעות ליום איש כי־ילך ביום לא יכשל כי יראה אור העולם הזה׃ [8]
10 וההלך בלילה יכשל כי האור איננו בו׃
11 ואחרי דברו כזאת אמר אליהם לעזר ידידנו ישן הוא ואנכי הלך למען אעירנו׃ [9]
12 ויאמרו תלמידיו אדני אם־ישן הוא ירפא לו׃ [10]
13 וישוע דבר על־מותו והמה חשבו כי על־מנוחת השנה דבר׃
14 אז אמר ישוע אליהם מפורש לעזר מת׃
15 ושמח אני בגללכם כי לא־הייתי שם למען תאמינו ועתה נסעה ונלכה אליו׃ [11]
16 ויאמר תומא הנקרא דידומוס אל־התלמידים חבריו נלכה גם־אנחנו למען נמות עמו׃ [12]
17 ויבא ישוע וימצאהו זה ארבעה ימים שכב בקבר׃ [13]
18 ובית־היני קרוב לירושלים כדרך חמש עשרה ריס׃ [14]
19 ורבים מן־היהודים באו בית־מרתא ומרים לנחם אתהן על־אחיהן׃
20 ויהי כשמע מרתא כי בא ישוע ותצא לקראתו ומרים יושבת בבית׃ [15] [16]
21 ותאמר מרתא אל־ישוע אדני לו היית פה כי־אז לא־מת אחי׃
22 וגם־עתה ידעתי כי כל־אשר תשאל מאת אלהים יתן לך אלהים׃
23 ןיאמר אליה ישוע אחיך קום יקום׃
24 ותאמר אליו מרתא ידעתי כי יקום בתקומה ביום האחרון׃ [17]
25 ויאמר אליה ישוע אנכי התקומה והחיים המאמין בי יחיה גם כי־ימות׃ [18] [19] [20]
26 וכל־החי אשר יאמין־בי לא־ימות לעולם התאמיני לדבר הזה׃
27 ותאמר אליו כן אדני האמנתי כי־אתה המשיח בן־האלהים הבא לעולם׃
28 זאת דברה והלכה וקראה למרים אחותה בסתר לאמר הנה המורה פה והוא קרא לך׃ [21]
29 היא שמעה ותקם ותבא אליו׃
30 וישוע טרם יבא אל־הכפר כי־עודנו עמד במקום אשר פגשתו־שם מרתא׃
31 והיהודים אשר־באו אל־ביתה לנחמה כראותם את־מרים כי־קמה פתאם ותצא הלכו אחריה כי אמרו הלכה אל־הקבר לבכות שמה׃
32 ותבא מרים אל־המקום אשר ישוע עמד שם ותרא אתו ותפל לרגליו ותאמר לו אדני לו היית פה כי־אז לא־מת אחי׃ [22]
33 ויהי כראות ישוע אתה בכיה וגם־היהודים אשר־באו אתה בכים ותזעם רוחו ויהי מרעיד׃
34 ויאמר איפה הנחתם אתו ויאמרו אליו אדני בא וראה׃ [23]
36 ויאמרו היהודים הנה מה רבה האהבה אשר אהבו׃
37 ויש אשר אמרו הפקח עיני העור הלא גם־יכל לחשך אתו ממות׃
38 ויוסף עוד ישוע להזעם ברוחו ויבא אל־הקבר והוא מערה ואבן על־מבואה׃
39 ויאמר ישוע שאו את־האבן מעליה ותאמר אליו מרתא אחות המת אדני הנה כבר באש כי־ארבעה ימים לו׃ [26] [27]
40 ויאמר אליה ישוע הלא אמרתי לך כי אם־תאמיני תחזי את־כבוד האלהים׃ [28]
41 וישאו את־האבן אשר המת הושם שם וישוע נשא את־עיניו למרום ויאמר אודך אבי כי עניתני׃ [29] [30] [31]
42 ואני ידעתי כי תענני תמיד ואולם בעבור העם הזה אשר סביבותי דברתי למען יאמינו בי כי אתה שלחתני׃
43 ויהי ככלותו לדבר ויקרא בקול גדול לעזר קום צא׃
44 ויצא המת וידיו ורגליו כרוכת בתכריכין ופניו לוטים בסודר ויאמר אליהם ישוע התירו אתו וילך לדרכו׃ [32]
45 ורבים מן־היהודים אשר באו אל־מרים בראותם את־אשר עשה ישוע האמינו בו׃ [33]
46 ויש אשר הלכו אל־הפרושים ויגידו להם את־אשר עשה ישוע׃
47 אז יקהילו ראשי הכהנים והפרושים את־סנהדרין ויאמרו מה־נעשה כי האיש הלזה עשה אתות הרבה׃ [34]
48 אם־לא נכלאהו כלם יאמינו בו ובאו הרומיים ולקחו גם את־אדמתנו וגם את־עמנו׃ [35]
49 ויאמר אליהם אחד מהם והוא קיפא הכהן הגדול בשנה ההיא אתם לא־תדעו דבר׃ [36]
50 אף לא־תתבוננו כי טוב לנו מות איש אחד בעד הגוי מאבד העם כלו׃
51 ולא מלבו דבר הדבר הזה כי היה הכהן הגדול בשנה ההיא וינבא אשר ימות ישוע בעד העם׃
52 ולא־בעד העם לבדו כי גם־לקבץ את־בני האלהים המפזרים והיו לאחדים׃ [37]
53 ויועצו יחדו להמיתו מהיום ההוא והלאה׃ [38]
54 על־כן לא־התהלך ישוע עוד בתוך היהודים לעיני העם כי אם־סר משם אל־הארץ הקרובה למדבר אל־עיר עפרים ויגר־שם עם־תלמידיו׃
55 ויקרבו ימי הפסח ליהודים ועם־רב עלו מן־הארץ ירושלימה לפני הפסח להתקדש׃ [39]
56 ויבקשו את־ישוע ויהי הם עמדים בבית המקדש וידברו איש אל־רעהו מה־תאמרו הכי יבוא אל־החג׃
57 וראשי הכהנים והפרושים גזרו גזרה אשר אם־ידע איש את־מקומו יודיענו למען יתפשהו׃ [40]