1 אחר הדברים האלה היה חג ליהודים ויעל ישוע ירושלים׃ [1]
2 ובירושלים ברכה על־יד שער הצאן אשר יקראו לה בלשון עברית בית־חסדא ולה חמשה אלמים׃ [2]
3 שמה שכבו חולים ועורים ופסחים ויבשי־כח לרב (והמה מיחלים לתנועת המים׃
4 כי מלאך ירד במועדו אל־הברכה וירעש את־מימיה והיה הירד ראשון אל־תוכה אחרי התגעשו המים הוא נרפא מכל־מחלה אשר דבקה בו)׃ [3]
5 ושם איש אחד והוא בחליו שלשים ושמנה שנה׃ [4] [5]
6 וירא אתו ישוע שכב וידע כי ארכו־לו ימי חליו ויאמר אליו התחפץ להרפא׃
7 ויען החולה אדני אין־איש אתי להשליכני אל־הברכה בהרעש המים ובטרם אבא וירד אחר לפני׃
8 ויאמר אליו ישוע קום שא את־משכבך והתהלך׃
9 וכרגע שב האיש לאיתנו וישא את־משכבו ויתהלך והיום ההוא יום השבת׃
10 ויאמרו היהודים אל־האיש הנרפא שבת היום אסור לך לשאת את־משכבך׃ [6]
11 ויען אתם לאמר האיש אשר החלימני הוא אמר אלי שא את־משכבך והתהלך׃
12 וישאלהו מי זה האיש אשר אמר לך שא את־משכבך והתהלך׃
13 והנרפא לא ידע מי הוא כי סר ישוע וילך־לו כי היה המון רב במקום ההוא׃
14 ויהי אחרי־כן וימצאהו ישוע בבית המקדש ויאמר אליו הנה נרפא־לך אל־תוסיף לחטא פן־תאנה אליך רעה גדולה מזאת׃
15 וילך האיש ויגד ליהודים כי־ישוע הוא אשר רפאו׃
16 ועל־כן רדפו היהודים את־ישוע (ויבקשו המיתו) כי־עשה אלה בשבת׃
17 ויען אתם ישוע אבי פעל פעלתו עד־עתה וגם־אנכי פעל׃ [7] [8] [9] [10]
18 אז יוסיפו היהודים לבקש את־נפשו כי מלבד אשר חלל את־השבת גם אמר כי האלהים הוא אביו וידמה לאלהים׃ [11]
19 ויען ישוע ויאמר אליהם אמן אמן אני אמר לכם לא־יוכל הבן לעשות דבר מנפשו בלתי את אשר־יראה את־אביו עשה כי את־אשר עשה הוא גם־הבן יעשה כמהו׃ [12] [13] [14]
20 כי האב אהב את־הבן ומורה אתו כל אשר יעשה ועוד מעשים גדולים מאלה יורהו למען תתמהו׃ [15]
21 כי כאשר האב יעיר ויחיה את־המתים כן גם־הבן יחיה את־אשר יחפץ׃ [16]
22 כי האב לא־ידין איש כי אם־נתן המשפט כלו ביד הבן למען יכבדו כלם את־הבן כאשר יכבדו את־האב׃
23 מי אשר לא־יכבד את־הבן גם את־האב אשר שלחו איננו מכבד׃ [17]
24 אמן אמן אני אמר לכם השמע דברי ומאמין לשלחי יש־לו חיי עולם ולא יבא במשפט כי־עבר ממות לחיים׃ [18] [19] [20]
25 אמן אמן אני אמר לכם כי־תבוא שעה ועתה היא אשר ישמעו המתים את־קול בן־האלהים והשמעים חיה יחיו׃ [21]
26 כי כאשר לאב יש חיים בעצמו כן נתן גם־לבן להיות־לו חיים בעצמו׃ [22]
27 ואף־שלטן נתן לו לעשות משפט כי בן־אדם הוא׃
28 אל־תתמהו על־זאת כי הנה באה שעה וישמעו כל־שכני קבר את־קולו׃ [23]
29 ועלו עשי הטוב לקום לחיים ועשי הרע לקום לדין׃
30 לא אוכל לעשות דבר מנפשי כאשר אשמע כן אשפט ומשפטי צדק כי לא אבקש רצוני כי אם־רצון האב אשר שלחני׃ [24]
31 אם־אנכי מעיד עלי עדותי לא נאמנה׃
32 יש אחר המעיד עלי וידעתי כי נאמנה עדותו אשר־הוא מעיד עלי׃
33 אתם שלחתם אל־יוחנן והוא העיד עדות אמת׃
34 ואני לא אקח לי עדות מאדם אך אמרתי זאת למען תושעון׃
35 הוא היה הנר הדלק והמאיר ואתם רציתם לשוש כשעה לאורו׃
36 ולי עדות גדולה מעדות יוחנן המעשים אשר נתן־לי אבי להשלימם המעשים האלה אשר־אני עשה מעידים עלי כי האב שלחני׃ [25]
37 והאב אשר שלחני הוא מעיד עלי ואתם את־קולו לא־שמעתם מעולם ותמונתו לא ראיתם׃
38 ודברו איננו שכן בקרבכם כי אינכם מאמינים לשלוחו׃
39 דרשו בכתבים אשר תאמרו שיש לכם חיי עולם בהם והמה המעידים עלי׃
40 ואתם אינכם רוצים לבוא אלי להיות לכם חיים׃
41 לא־אקח כבוד מבני אדם׃
42 אכן ידעתי אתכם כי אין־אהבת אלהים בקרבכם׃
43 אני הנה באתי בשם אבי לא קבלתם אתי ואם־יבא אחר בשם עצמו אתו תקבלו׃ [26]
44 איך תוכלו להאמין אתם הלקחים כבוד איש מאת רעהו ואת־הכבוד אשר מאת־האלהים היחיד לא תבקשו׃
45 אל־תחשבו כי אנכי אטען עליכם לפני אבי משה אשר־לו תיחלו הוא הטען עליכם׃
46 כי לו תאמינו למשה גם־לי תאמינו כי הוא כתב עלי׃
47 ואם־לכתביו אינכם מאמינים איך תאמינו לדברי׃