1 ויהי עד־כה ועד־כה בהתאסף רבבות עם עד כי־לחצו איש את־רעהו ויחל לדבר אל־תלמידיו לאמר בראשונה השמרו לנפשתיכם משאור הפרושים שהוא החנפה׃ [1] [2] [21]
2 ואין דבר מכסה אשר לא יגלה ולא סתום אשר לא יודע׃ [3] [4]
3 לכן כל־אשר דברתם בחשך באור ישמע ואת־אשר לחשתם בחדרים קרא יקרא מעל־הגגות׃ [5]
4 ואני אמר לכם ידידי אל־תיראו מן־הממיתים את־הגוף ואחרי־כן אין־לאל ידם להרע עוד׃ [6] [7] [8] [9]
5 אבל אורה אתכם את אשר תיראו יראו את־אשר בידו להמית ואחר להשליך אל־גיהנם אכן אני אמר לכם אותו תיראון׃
6 הלא תמכרנה חמש צפרים בשני אסרים ואין־אחת מהן נשכחת לפני האלהים׃ [10] [11]
7 ואתם גם־שערות ראשכם נמנות כלן לכן אל־תיראו יקרתם מצפרים רבות׃ [12]
8 ואני אמר לכם כל אשר יודה בי לפני האדם גם בן־האדם יודה בו לפני מלאכי אלהים׃ [13] [14]
9 והמכחש בי לפני האדם הוא יכחש לפני מלאכי אלהים׃
10 וכל אשר ידבר חרפה על־בן־האדם יסלח לו והמגדף את־רוח הקדש לא יסלח לו׃ [15]
11 וכאשר יביאו אתכם אל־בתי כנסיות ולפני הרשיות והשליטים אל־תדאגו איך תצטדקו ובמה תצטדקו ומה־תדברו׃ [16]
12 כי־רוח הקדש הוא יורה אתכם בשעה ההיא את־הנכון לדבר׃
13 ויאמר אליו אחד מן־העם רבי אמר־נא אל־אחי ויחלק אתי את־הירשה׃ [17]
14 ויאמר אליו בן־אדם מי שמני עליכם לשפט ולמחלק׃
15 ויאמר אליהם ראו והשמרו לכם מבצע בצע כי חיי האדם אינם תלוים בהרבות קניניו׃ [18]
16 וישא משלו ויאמר אליהם לאמר שדה איש עשיר אחד עשה תבואה הרבה׃ [19]
17 ויחשב בלבו לאמר מה־אעשה כי אין־לי מקום לאסוף את־תבואתי׃
18 ויאמר את־זאת אעשה הרס אסמי ובנה גדולים מהם ואכנסה שמה את־כל־יבולי וטובי׃
19 ואמר לנפשי נפשי יש־לך טובה הרבה לשנים רבות הנפשי אכלי שתי ושישי׃ [20]
20 והאלהים אמר לו אתה הכסיל בעצם הלילה הזה ידרשו ממך את־נפשך ואשר הכינות לך למי יהיה׃ [22]
21 זה חלק האצר לו אצרות ולא יעשיר באלהים׃ [23] [24]
22 ויאמר אל־תלמידיו לכן אני אמר לכם אל־תדאגו לנפשכם מה־תאכלו ולא לגופכם מה־תלבשו׃ [25] [26] [27]
23 הנפש יקרה היא מן־המזון והגוף יקר מן־המלבוש׃
24 התבוננו אל־הערבים אשר לא יזרעו ולא יקצרו וגם־אין להם מגורה ואוצר והאלהים מכלכל אותם ומה־יקרים אתם מן־העוף׃
25 ומי־זה מכם אשר בדאגתו יוכל להוסיף אמה אחת על־קומתו׃
26 ועתה הן־מעט מזער לעשות לא תוכלו וליותר מה־תדאגו׃
27 התבוננו אל־השושנים הצמחות ואינן טות ואינן ארגות ואני אמר לכם גם־שלמה בכל־הדרו לא־היה לבוש כאחת מהנה׃ [28]
28 ואם־ככה ילביש אלהים את־חציר השדה אשר היום ישנו ומחר ישלך לתוך התנור אף כי־אתכם קטני אמונה׃
29 גם־אתם אל־תדרשו מה־תאכלו ומה־תשתו ואל־תהלכו בגדלות׃ [29]
30 כי את־כל־אלה מבקשים גויי הארץ ואביכם הוא יודע כי־צריכים אתם לאלה׃
31 אך דרשו את־מלכות האלהים ונוסף לכם כל־אלה׃ [30] [31]
32 אל־תירא העדר הקטן כי רצה אביכם לתת לכם את המלכות׃ [32]
33 מכרו את־אשר לכם ותנו צדקה עשו לכם כיסים אשר לא יבלו ואוצר בשמים אשר לא יגרע לעולם אשר גנב לא־יקרב אליו וסס לא יאכלהו׃ [33]
34 כי־במקום אוצרכם שם יהיה גם־לבבכם׃
35 מתניכם יהיו חגורים והנרות דלקים׃ [34]
36 ואתם היו דמים לאנשים המחכים לאדניהם מתי ישוב מן־החתנה וכאשר יבוא ודפק יפתחו־לו כרגע׃
37 אשרי העבדים ההם אשר האדון בבואו ימצאם שקדים אמן אמר אני לכם כי יתאזר ויושיבם והלך ושרת אותם׃
38 ואם־יבוא באשמרה השנית או באשמרה השלישית וימצא כן אשרי העבדים ההם׃
39 וזאת דעו כי אלו ידע בעל הבית באי־זו שעה יבוא הגנב כי־עתה שקד ולא־נתן לחתר את־ביתו׃ [35]
40 לכן גם־אתם היו נכונים כי בשעה אשר לא פללתם יבוא בן־האדם׃
41 ויאמר פטרוס אדנינו הלנו אתה אמר את־המשל הזה אם־גם לכל־אדם׃ [36]
42 ויאמר האדון מי־הוא אפוא הסכן הנאמן והנבון אשר יפקידהו האדון על־עבדיו לתת את־ארחתם בעתו׃ [37]
43 אשרי העבד ההוא אשר יבא אדניו וימצאהו עשה כן׃
44 אמת אגיד לכם כי על־כל אשר־יש־לו יפקידהו׃
45 והעבד ההוא אם־יאמר בלבו מאחר אדני לבוא והחל להכות את־העבדים ואת־השפחות ולאכל ולשתות ולשכר׃ [38]
46 בוא יבוא אדני העבד ההוא ביום לא־יצפה ובשעה לא ידע וישסף אותו ושם את־חלקו עם־הסוררים׃
47 והעבד ההוא אשר ידע את־רצון אדניו ולא הכין ולא־עשה כרצונו יכה מכות רבות׃
48 ואשר לא־ידע ועשה דברים אשר הוא חיב עליהם מכות לא־יכה כי אם־מעט כי כל־איש אשר נתן־לו הרבה דרוש ידרש ממנו הרבה ואשר הפקידו בידו הרבה ישאלו מאתו יותר׃ [39] [40]
49 אני באתי לשלח אש בארץ ומה־חפצתי כי כבר בערה׃
50 ויש לי להטבל טבילה אחת ומה־יצר לי עד כי־תכלה׃
51 האמרים אתם שבאתי לתת שלום בארץ אני אמר לכם לא כי אם־מחלקת׃ [41] [42]
52 כי מעתה חמשה בבית אחד יחלקו שלשה על־שנים ושנים על־שלשה׃ [43]
53 האב יחלק על־הבן והבן על־האב האם על־הבת והבת על־האם החמות על־הכלה והכלה על־החמות׃
54 ויאמר גם אל־המון העם כראתכם את־העב עלה במערב ואמרתם גשם בא וכן יהיה׃ [44]
55 ואם־נשבה רוח הנגב תאמרו הנה חם בא וגם יבוא׃
56 החנפים ידעים אתם לבחן את־פני הארץ והשמים ואת־העת הזאת איך לא תבחנו אתה׃
57 מדוע מעצמכם אינכם דנים דין אמת׃
58 כי בלכתך אל־השר עם־איש ריבך השתדל להנצל ממנו בעודך בדרך פן־יסחב אותך אל־השפט והשפט ימסרך אל־השוטר והשוטר ישליכך אל־בית הכלא׃
59 ואני אמר לך לא תצא משם עד אם־שלמת גם את־הפרוטה האחרונה׃