1 ויהי הוא מתפלל במקום אחד וככלתו ויאמר אליו אחד מתלמידיו אדני למדנו להתפלל כאשר למד גם־יוחנן את־תלמידיו׃ [1] [2]
2 ויאמר אליהם כי תתפללו אמרו אבינו (שבשמים) יתקדש שמך תבוא מלכותך (יעשה רצונך כמו בשמים כן בארץ)׃ [3] [4] [5] [6] [7]
3 את־לחם חקנו תן־לנו יום יום׃ [8]
4 ומחל־נא על־חטאתנו כי מחלים גם־אנחנו לכל החיב לנו ואל־תביאנו לידי נסיון (כי אם־הצילנו מן־הרע)׃ [9] [10] [11]
5 ויאמר אליהם מי בכם אשר־לו אהב והלך ובא אליו בחצות הלילה ואמר אליו ידידי הלוני שלשת ככרות־לחם׃ [12] [13]
6 כי־אהבי בא אלי מן־הדרך ולי אין־כל לשום לפניו׃
7 והוא מבית יענה ויאמר אל־תוגיעני כי־כבר נסגרה הדלת וילדי שוכבים עמדי במטה לא־אוכל לקום ולתת לך׃
8 אמר אני לכם גם כי לא־יקום לתת־לו על־היותו אהבו יקום בעבור עזות פניו ויתן־לו ככל־צרכו׃
9 וגם־אני אמר לכם שאלו וינתן לכם דרשו ותמצאו דפקו ויפתח לכם׃ [14] [15] [16]
10 כי כל־השאל יקבל והדרש ימצא והדפק יפתח־לו׃ [17]
11 ומי בכם האב אשר ישאל ממנו בנו לחם ונתן־לו אבן ואם־דג היתן־לו נחש תחת הדג׃ [18]
12 או כי־ישאלנו ביצה היתן־לו עקרב׃
13 הן־אתם הרעים ידעים לתת מתנות טבות לבניכם אף־כי האב מן־השמים יתן את־רוח הקדש לשאלים מאתו׃ [19]
14 ויהי היום ויגרש שד והוא אלם ויהי כאשר יצא השד וידבר האלם ויתמהו העם׃ [20] [21]
15 ויש מהם אשר אמרו בבעל־זבול שר השדים הוא מגרש את־השדים׃ [22] [23] [24]
16 ויש אשר נסוהו וישאלו ממנו אות מן־השמים׃ [25]
17 והוא ידע את־מחשבותם ויאמר אליהם כל־ממלכה הנחלקה על־עצמה תחרב ובית על־בית יפל׃ [26] [27]
18 וגם־השטן אם־נחלק על־עצמו איככה תכון ממלכתו כי אמרתם שבבעל־זבול מגרש אני את־השדים׃
19 ואם־אני מגרש את־השדים בבעל־זבול בניכם במי הם מגרשים אתם על־כן המה יהיו שפטיכם׃
20 ואם־באצבע אלהים מגרש אני את־השדים הנה הגיעה אליכם מלכות האלהים׃ [28]
21 כשהגבור שמר את־חצרו ונשקו עליו שלום יהיה רכושו׃
22 ואם־יבוא עליו חזק ממנו ותקפו ישא ממנו את־נשקו אשר בטח־בו ואת־מלקחו יחלק׃
23 כל אשר איננו אתי הוא לנגדי ואשר איננו מכנס אתי הוא מפזר׃ [29]
24 הרוח הטמאה אחרי צאתה מן־האדם תשוטט במקמות ציה לבקש־לה מנוח ולא תמצא אז תאמר אשובה־נא אל־ביתי אשר יצאתי משם׃ [30]
25 ובבואה תמצא אתו מטאטא ומהדר׃
26 ואחר תלך ולקחה שבע רוחות אחרות רעות ממנה ובאו ושכנו שם והיתה אחרית האדם ההוא רעה מראשיתו׃
27 ויהי כדברו את־הדברים האלה ואשה אחת מן־העם נשאה את־קולה ותאמר אליו אשרי הבטן אשר נשאתך ואשרי השדים אשר ינקת׃ [31]
28 והוא אמר ואף כי־אשרי השמעים והשמרים את דבר האלהים׃ [32]
29 ובהקבץ עם־רב ויפתח פיו ויאמר הדור הזה דור רע הוא אות הוא מבקש ואות לא ינתן־לו בלתי אם־אות יונה (הנביא)׃
30 כי כאשר היה יונה לאנשי נינוה לאות כן יהיה גם־בן־האדם לדור הזה׃
31 מלכת תימן תעמד למשפט עם־אנשי הדור הזה והרשיעה אותם כי באה מקצות הארץ לשמע את־חכמת שלמה והנה יש־פה גדול משלמה׃
32 אנשי נינוה יעמדו למשפט עם־הדור הזה והרשיעהו כי הם שבו בקריאת יונה והנה יש־פה גדול מיונה׃
33 אין מדליק־נר לשום בסתר או־תחת האיפה כי ישמהו על המנורה למען יראו באי הבית את־אורו׃ [33]
34 נר הגוף הוא העין לכן עינך כי־תהיה תמימה גם כל־גופך יאור ובהיותה רעה וחשך גם־גופך׃ [34] [35]
35 על־כן השמר־לך פן־יחשך האור אשר בקרבך׃ [36]
36 והנה אם־גופך כלו אור ואין בו כל־דבר־חשך אז יאור כלו כאלו יאיר לך הנר בברק נגהו׃
37 ויהי בדברו ויבקש ממנו פרוש אחד לאכל אתו לחם ויבא הביתה ויסב׃ [37] [38]
38 וירא הפרוש ויתמה אשר לא־נטל ידיו ראשונה לפני הסעודה׃ [39]
39 ויאמר אליו האדון הן עתה הפרושים מטהרים אתם את־הכוס והקערה מחוץ וקרבכם מלא גזל ורשע׃ [40] [41] [42]
40 הכסילים הלא עשה חוצו של דבר גם־עשה את־תוכו׃ [43] [44]
41 אבל־תנו לצדקה את אשר־בם והנה הכל טהור לכם׃
42 אוי לכם הפרושים המעשרים את־המנתא ואת־הפיגם ואת כל־הירק ומניחים את־המשפט ואת אהבת אלהים ועליכם לעשות את־אלה ולא להניח גם את־אלה׃ [45]
43 אוי לכם הפרושים כי תאהבו לשבת ראשנים בבתי כנסיות ושישאלו בשלומכם בשוקים׃ [46]
44 אוי לכם (הסופרים והפרושים החנפים) כי אתם כקברים אשר אינם נכרים ובני האדם מתהלכים עליהם ולא ידעו׃
45 ויען אחד מחכמי התורה ויאמר אליו רבי בדבריך אלה תחרף גם־אתנו׃ [47]
46 ויאמר אוי לכם חכמי התורה גם אתם כי עמסים אתם על־בני האדם משאות כבדים מסבל ואתם בעצמכם אינכם נגעים במשאות גם־באחת מאצבעותיכם׃ [48]
47 אוי לכם כי־בונים אתם נפשות על־קברות הנביאים ואבותיכם הרגו אותם׃ [49]
48 ובכן עדים אתם ורוצים במעשי אבותיכם כי המה הרגו אותם ואתם בונים את־קבריהם׃
49 בעבור זאת גם־אמרה חכמת האלהים אשלח אליהם נביאים ושליחים ומהם יהרגו וירדפו׃ [50]
50 למען ידרש מן־הדור הזה דם כל־הנביאים אשר נשפך למן־הוסד הארץ׃
51 מדם־הבל עד־דם זכריהו אשר נהרג בין המזבח ולבית אכן אמר אני לכם דרוש ידרש מן־הדור הזה׃
52 אוי לכם חכמי התורה כי־הסירתם את־מפתח הדעת אתם לא־באתם ואת־הבאים מנעתם׃ [51]
53 ויהי כדברו להם את־הדברים האלה ויחלו הסופרים והפרושים לצרר אותו מאד ולהקשות לו דברים הרבה׃ [52]
54 ויארבו לו ללכד דבר מפיהו למען ימצאו עליו עלילת דברים׃