1 ויהי היום והוא מלמד את־העם במקדש ומבשר ויגשו הכהנים והסופרים עם־הזקנים׃ [1]
2 ויאמרו אליו אמר־נא לנו באי־זו רשות אתה עשה את־אלה ומי הוא הנתן לך את־הרשות הזאת׃
3 ויען ויאמר אליהם אף־אני אשאלכם דבר ואמרו לי׃ [2]
4 טבילת יוחנן המשמים היתה אם־מבני אדם׃
5 ויועצו יחדו לאמר אם־נאמר מן־השמים ואמר למה זה לא האמנתם בו׃ [3]
6 ואם־נאמר מבני אדם וסקלנו כל־העם כי־ברור להם שיוחנן נביא היה׃
7 ויענו לא ידענו מאין׃
8 ויאמר ישוע אליהם גם־אני לא אמר לכם באי־זו רשות אני עשה אלה׃
9 ויען וידבר אל־העם את־המשל הזה איש אחד נטע כרם ויתנהו ביד כרמים וילך בדרך מרחוק לימים רבים׃ [4]
10 ולמועד שלח עבד אל־הכרמים לתת־לו מפרי הכרם והכרמים הכהו וישלחהו ריקם׃
11 ויסף שלח עבד אחר ויכו גם־אתו ויבזהו וישלחהו ריקם׃
12 ויסף לשלח שלישי וגם־אתו פצעו ויגרשהו וידחפהו חוצה׃
13 ויאמר בעל־הכרם מה־אעשה אשלחה את־בני את־ידידי אולי יראו אתו וייראו מפניו׃
14 וכראות אתו הכרמים נועצו יחדו לאמר זה הוא היורש לכו ונהרגהו ותהי־לנו הירשה׃
15 ויגרשו אותו אל־מחוץ לכרם ויהרגהו ועתה מה־יעשה להם בעל־הכרם׃
16 יבוא ויאבד את־הכרמים ההם ויתן את־הכרם לאחרים ויהי כשמעם ויאמרו חלילה׃ [5]
17 ויבט־בם ויאמר ומה הוא זה הכתוב אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה׃ [6]
18 כל הנפל על־האבן ההיא ישבר ואת אשר תפל עליו תשחקהו׃
19 ויבקשו ראשי הכהנים והסופרים לשלח־ידם בו בעת ההיא וייראו מפני העם כי ידעו אשר עליהם דבר את־המשל הזה׃
20 ויארבו־לו וישלחו מארבים מתחפשים כהלכי תם למען ילכדו אותו בדבר להסגירו אל־השררה וביד ההגמון׃ [7]
21 וישאלהו לאמר רבי ידענו כי נכונה תדבר ותלמד ולא־תשא פנים כי באמת מורה אתה את־דרך אלהים׃ [8] [9]
22 המתר לנו לתת־מס לקיסר אם־לא׃ [10]
23 וידע את־נכליהם ויאמר להם׃
24 מה־תנסוני הראוני דינר הצורה והמכתב אשר עליו של־מי הם ויענו ויאמרו של־קיסר׃
25 ויאמר אליהם לכן תנו לקיסר את־אשר לקיסר ולאלהים את־אשר לאלהים׃ [11]
26 ולא יכלו ללכדו בדבר לפני העם ויתמהו על־מענהו ויחרישו׃ [12]
27 ויקרבו אנשים מן־הצדוקים האמרים אין תחית המתים וישאלהו לאמר׃ [13]
28 מורה משה כתב לנו כי ימות אח בעל אשה ובנים אין־לו ולקח אחיו את־אשתו והקים זרע לאחיו׃ [14]
29 והנה היו שבעה אחים והראשון לקח אשה וימת ובנים אין לו׃
30 ויקח אתה השני וימת גם־הוא לא־בנים׃
31 ויקח אתה השלישי וכדבר הזה עשו אף־השבעה ולא־הניחו בנים וימותו׃
32 ובאחרונה מתה גם־האשה׃
33 והנה בתחית המתים למי מהם תהיה לאשה כי־היתה לשבעה לאשה׃
34 ויען ישוע ויאמר אליהם בני העולם הזה ישאו נשים ותנשאנה׃ [15]
35 והזכים לעולם הבא ולתחית המתים לא־ישאו נשים ולא תנשאנה׃ [16] [17]
36 כי לא־יוכלו למות עוד כי שוים הם למלאכים ובני אלהים המה בהיותם בני התקומה׃ [18]
37 וגם־משה רמז בסנה שיקומו המתים בקראו את־יהוה אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב׃
38 והאלהים לא אלהי המתים הוא כי אם־אלהי החיים כי כלם חיים לו׃ [19]
39 ויענו אנשים מן־הסופרים רבי יפה דברת׃ [20]
40 ולא־מצאו עוד את־לבם לשאל אותו דבר׃
41 ויאמר אליהם איך יאמרו למשיח שהוא בן־דוד׃ [21]
42 ודוד בעצמו אמר בספר תהלים נאם־יהוה לאדני שב לימיני׃ [22]
43 עד־אשית איביך הדם לרגליך׃
44 הנה דוד קרא לו אדון ואיך הוא בנו׃
45 ויאמר אל־תלמידיו באזני כל־העם׃
46 הזהרו מן־הסופרים החפצים להתהלך עטופי טלית ואהבים שישאלו בשלומם בשוקים ולשבת ראשנים בבתי כנסיות ולהסב ראשנים בסעודות׃ [23]
47 הבלעים את־בתי האלמנות ומאריכים בתפלתם למראה עינים המה משפט גדול יתר מאד ישפטו׃