1 ויבט וירא את־העשירים משימים את־נדבותם בארון האוצר׃ [1]
2 וירא גם־אלמנה עניה נתנת בו שתי פרוטות׃
3 ויאמר אמת אגיד לכם כי האלמנה העניה הזאת נתנה יותר מכלם׃
4 כי כל־אלה התנדבו לאלהים מהעדף שלהם והיא ממחסורה נתנה את־כל־אשר היה לה למחיה׃
5 ויהי באמרם למקדש שהוא מהדר באבנים יפות ובמתנות ויאמר׃ [2]
6 את אשר אתם ראים הנה ימים באים ולא תשאר אבן על־אבן אשר לא תתפרק׃
7 וישאלהו לאמר רבי מתי אפוא תהיה זאת ומה הוא האות לעת היותה׃ [3] [4]
8 ויאמר ראו פן־יתעו אתכם כי רבים יבאו בשמי ואמרו אני הוא והעת קרובה ואתם אל־תלכו אחריהם׃ [5] [6]
9 ובשמעכם מלחמות ומהומות אל־תחתו כי היו תהיה־זאת לראשונה אך־עוד קץ למועד׃ [7]
10 ויסף דבר אליהם לאמר גוי על־גוי יקום וממלכה על־ממלכה׃
11 והיה רעש גדול כה וכה ורעב ודבר וגם־מוראים ואתות גדלות מן־השמים׃ [8]
12 ולפני כל־אלה ישלחו בכם את־ידיהם וירדפו וימסרו אתכם לבתי כנסיות ואל־בתי כלאים ותובאו לפני מלכים ונגידים למען שמי׃ [9] [10]
13 והיתה־זאת לכם לעדות׃ [11]
14 על־כן שימו בלבכם לבלתי היות דאגים במה תצטדקו׃
15 כי אנכי נתן לכם פה וחכמה אשר לא־יוכלו לעמד לפניה ולדבר נגדה כל־מתקוממיכם׃
16 וגם־תמסרו על־ידי יולדיכם ואחיכם וקרוביכם ורעיכם וימיתו מכם׃ [12]
17 והייתם שנואים לכל־אדם למען שמי׃
18 אך לא־יפל משערת ראשכם ארצה׃
19 בתוחלתכם קנו לכם את נפשתיכם׃ [13]
20 וכאשר תראו מחנות סובבים את־ירושלים ידע תדעו כי קרב חרבנה׃ [14] [15] [16]
21 אז ינוסו אנשי יהודה אל־ההרים ואשר הם בתוכה יצאו ואשר־בפרזות אל־יבואו בה׃ [17]
22 כי־ימי נקם המה למלאת כל־הכתוב׃ [18]
23 ואוי להרות ולמיניקות בימים ההם כי תהיה צרה גדולה בארץ וקצף על־העם הזה׃
24 ונפלו לפי־חרב והגלו אל־כל־הגוים והיתה ירושלים מרמס לגוים עד אשר־ימלאו עתות הגוים׃
25 והיו אתות בשמש ובירח ובכוכבים ועל־הארץ מצוקה לגוים ומבוכה מהמית הים ומשבריו׃ [19]
26 וימוגו בני־האדם מאימה ומחרדת הבאות על־כל־הארץ כי־חילי השמים יתמוטטו׃
27 ואז יראו את־בן־האדם בא בענן בגבורה ובכבוד רב׃ [20]
28 וכהחל הדברים האלה לבוא התעודדו ושאו ראשיכם כי־קרבה גאלתכם׃
29 וידבר אליהם במשל לאמר ראו את־התאנה ואת כל־העצים׃ [21] [22]
30 כי־תראו אתם מוציאים את־פרחם הלא ידעתם כי קרב הקיץ׃
31 כן גם־אתם בהיות אלה לנגדכם דעו כי קרובה מלכות האלהים׃ [23]
32 אמן אמר אני לכם לא יעבר הדור הזה עד כי־יהיו כל־אלה׃ [24]
33 השמים והארץ יעברו ודברי לא יעברון׃ [25]
34 רק השמרו לכם פן־יכבד לבבכם במשתה ובשכרון ובדאגות המחיה ובא עליכם היום ההוא פתאם׃
35 כי כמו־פח יבוא על כל־הישבים על־פני כל־הארץ׃
36 לכן שקדו בכל־עת והתפללו למען תעצרו־כח להמלט מכל־אלה העתידות לבוא והתיצבתם לפני בן־האדם׃
37 ויהי מלמד יומם במקדש ובלילה יצא אל־ההר הוא הר הזיתים ללון׃ [26]
38 וכל־העם השכימו לבוא אליו במקדש לשמע אותו׃