1 ויאמר אל־תלמידיו אי אפשר שלא־יבאו המכשלים אבל אוי לאיש אשר על־ידו יבאו׃
2 נוח לו שיתלה פלח־רכב בצוארו וישלך אל־הים מאשר יכשיל את־אחד מהקטנים האלה׃ [2]
3 השמרו לנפשותיכם כי־יחטא לך אחיך הוכח לו ואם־ינחם מחל לו׃ [3]
4 וכי־יחטא לך שבע פעמים ביום ושב אליך שבע פעמים ביום ואמר נחמתי ומחלת לו׃ [4]
5 ויאמרו השליחים אל־האדון הוסף לנו אמונה׃ [5]
6 ויאמר האדון לו־היתה לכם אמונה כגרגר החרדל אז תאמרו אל־השקמה הזאת העקרי והשתלי בתוך הים ותשמע לכם׃ [6]
7 מי בכם אשר לו עבד חרש או רעה אשר יבא מן־השדה ואמר אליו מהר גשה־הנה והסב׃
8 הלא יאמר אליו הכן לי ארוחת הערב וחגר מתניך ושרתני עד אם־כליתי לאכל ולשתות ואכלת ושתית גם־אתה׃
9 הגם יודה לעבד על־אשר עשה מצותו אמרתי לא׃
10 כן גם־אתם אחרי עשותכם את כל־אשר צויתם אמרו אנחנו עבדים אין־מועיל בם כי רק את־המטל עלינו עשינו׃
11 ויהי בלכתו ירושלים והוא עבר בין שמרון והגליל׃ [7]
12 ויבא אל־כפר אחד והנה לקראתו עשרה אנשים מצרעים ויעמדו מרחוק׃
13 וישאו את־קולם ויקראו ישוע מורה חננו׃
14 וירא אותם ויאמר אליהם לכו והראו אל־הכהנים ויהי בלכתם ויטהרו׃ [8]
15 ואחד מהם בראתו כי נרפא וישב וישבח את־האלהים קול גדול׃
16 ויפל על־פניו לרגליו ויודה לו והוא שמרוני׃
17 ויען ישוע ויאמר הלא העשרה טהרו ואיה התשעה׃ [9]
18 הכי לא־נמצא מי שישוב לתת כבוד לאלהים זולתי הנכרי הזה׃
19 ויאמר אליו קום ולך אמונתך הושיעה לך׃
20 וישאלהו הפרושים לאמר מתי תבוא מלכות האלהים ויען ויאמר אליהם מלכות האלהים לא תבוא במראה עינים׃ [10]
21 ולא יאמרו הנה־פה או הנה־שם כי מלכות האלהים הנה בקרבכם׃ [1]
22 ויאמר אל־התלמידים ימים באים והתאויתם לראות יום אחד כימי בן־האדם ולא תראו׃
23 ואם־יאמרו אליכם הנה־שם הנה־פה אל־תלכו ואל־תרוצו אחריהם׃ [11]
24 כי כברק אשר יברק מקצה השמים ויאיר עד־קצה השמים כן־יהיה בן־האדם ביומו׃
25 אך בראשונה עליו לסבל הרבה ולהיות נמאס בדור הזה׃
26 וכאשר היה בימי נח כן יהיה בימי בן־האדם׃
27 המה אכלו ושתו נשאו נשים והיו לאנשים עד־היום אשר־בא נח אל־התבה ויבא המבול וישחת את־כלם׃
28 וכאשר היה בימי לוט אכל ושתה קנה ומכר נטע ובנה׃
29 ויהי ביום אשר־יצא לוט מסדום וימטר אש וגפרית מן־השמים וישחת את־כלם׃
30 כן יהיה ביום אשר יגלה בן־האדם׃
31 איש כי יהיה ביום ההוא על־הגג וכליו בבית אל־ירד לשאת אתם ואיש אשר בשדה אל־ישב לאחור׃
32 זכרו את־אשת לוט׃
33 החפץ למלט את־נפשו יאבדנה ואשר יאבד אתה יחיה׃ [12]
34 אני אמר לכם בלילה ההוא יהיו שנים במטה אחת ויאסף אחד ואחד יעזב׃
35 שתים תהיינה טחנות יחד אחת תאסף ואחת תעזב׃
36 שנים יהיו בשדה ונאסף אחד ואחד יעזב׃
37 ויענו ויאמרו אליו איפה תהיה זאת אדנינו ויאמר אליהם באשר הפגר שם יקבצו הנשרים׃