1 ויקרא אל־שנים העשר ויתן להם גבורה ושלטן על כל־השדים ולרפא חליים׃ [1]
2 וישלחם לקרא את־מלכות האלהים ולרפא את־החלים׃ [2] [3]
3 ויאמר להם אל־תקחו מאומה לדרך לא מטות ולא תרמיל ולא־לחם ולא־כסף ואל־יהיה לאיש מכם שתי כתנות׃ [4]
4 והבית אשר תבאו בו שם שבו־לכם ומשם צאו׃ [5]
5 וכל אשר לא־יקבלו אתכם צאו מן־העיר ההיא ונערו את־העפר מעל רגליכם לעדות בהם׃ [6]
6 ויצאו ויעברו בכפרים מבשרים את־הבשורה ומרפאים בכל־מקום׃ [7]
7 והורדוס שר הרבע שמע את־כל־אשר נעשה (על־ידו) ותפעם רוחו כי־יש אשר אמרו יוחנן נעור מן־המתים׃ [8] [9]
8 ויש אשר אמרו אליהו נראה ואחרים אמרו קם נביא אחד מן־הנביאים הקדמונים׃
9 ויאמר הורדוס הן אנכי נשאתי את־ראש יוחנן מעליו ומי־זה אשר אני שמע עליו כדברים האלה ויבקש לראותו׃
10 וישובו השליחים ויספרו־לו את־כל־אשר עשו ויקחם אליו ויסר עמהם לבדם אל־מקום שומם אשר לעיר הנקראה בית־צידה׃ [10]
11 והמון העם ידעו וילכו אחריו ויקבלם וידבר אליהם על־מלכות האלהים וירפא את־הצריכים לרפואה׃ [11]
12 והיום רפה לערב ושנים העשר נגשו ויאמרו אליו שלח־נא את־העם וילכו אל־הכפרים והחצרים אשר סביבותינו ללון ולמצא מזון כי־פה במקום שומם אנחנו׃ [12]
13 ויאמר אליהם תנו־אתם להם לאכל ויאמרו אין לנו כי אם־חמשת ככרות־לחם ודגים שנים בלתי אם־נלך ונקנה־אכל לכל־העם הזה׃ [13]
14 כי היו כחמשת אלפי־איש ויאמר אל־תלמידיו הושיבו אתם שורות שורות חמשים איש השורה האחת׃ [14]
15 ויעשו־כן ויושיבו את־כלם׃
16 ויקח את־חמשת ככרות הלחם ואת־שני הדגים וישא עיניו השמימה ויברך עליהם ויפרס ויתן לתלמידיו לשום לפני העם׃ [15]
17 ויאכלו כלם וישבעו וישאו מן־הפתותים הנותרים להם מלא שנים עשר סלים׃
18 ויהי הוא מתפלל לבדו ויאספו אליו תלמידיו וישאל אתם לאמר המון העם מה־אמרים לי מי־אני׃ [16]
19 ויענו ויאמרו יוחנן המטביל ויש אמרים אליהו ואחרים אמרים קם נביא אחד מן־הנביאים הקדמונים׃ [17]
20 ויאמר אליהם ואתם מה־תאמרו לי מי־אני ויען פטרוס ויאמר משיח האלהים אתה׃ [18] [19] [20]
21 והוא העיד בם ויצום לבלתי הגיד לאיש את־הדבר הזה׃ [21]
22 ויאמר צריך בן־האדם לענת הרבה והזקנים וראשי הכהנים והסופרים ימאסהו ויהרג וביום השלישי קום יקום׃ [22] [23]
23 ואל־כלם אמר איש כי־יחפץ ללכת אחרי יכחש בנפשו ונשא את־צלובו יום יום והלך אחרי׃ [24] [25] [26] [27] [28]
24 כי החפץ להציל את־נפשו תאבד נפשו ממנו והמאבד את־נפשו למעני הוא יצילנה׃ [29]
25 כי מה־יועיל האדם שיקנה את כל־העולם ואבד והשחית את־נפשו׃ [30]
26 כי האיש אשר הייתי אני ודברי לו לחרפה הוא יהיה לחרפה לבן־האדם כאשר יבא בכבודו ובכבוד האב והמלאכים הקדושים׃ [31]
27 ובאמת אני אמר לכם יש מן־העמדים פה אשר לא־יטעמו מות עד כי־יראו את־מלכות האלהים׃
28 ויהי כשמנה ימים אחרי הדברים האלה ויקח אליו את־פטרוס ואת־יוחנן ואת־יעקב ויעל אל־ההר להתפלל שם׃ [32]
29 ויהי בהתפללו וישתנו פניו ולבושו הלבין והבריק׃ [33]
30 והנה שני אנשים מדברים אתו משה ואליהו׃
31 המה נראו בכבודם והגידו את־אחריתו אשר ימלאנה בירושלים׃
32 ופטרוס ואשר אתו נרדמים ויקיצו ויראו את־כבודו ואת־שני האנשים העמדים עליו׃ [34]
33 ויהי כהפרדם מעמו ויאמר פטרוס אל־ישוע מורה טוב לנו להיות פה נעשה־נא שלש סכות לך אחת ולמשה אחת ולאליהו אחת ולא ידע מה־דבר׃ [35]
34 עוד הוא מדבר כזאת והנה ענן סכך עליהם וכבואם בתוך הענן ויחרדו׃ [36]
35 והנה קול מן־הענן אמר זה־בני ידידי אליו תשמעון׃ [37]
36 ובהשמע הקול נמצא ישוע לבדו והמה החשו ולא־הגידו דבר לאיש בימים ההם מכל אשר ראו׃ [38]
37 ויהי ממחרת ברדתם מן־ההר ויצא עם־רב לקראתו׃ [39]
38 והנה איש אחד מן־העם זעק לאמר אנא רבי פנה־נא אל־בני כי יחיד הוא לי׃ [40]
39 והנה כי אחז בו רוח הוא מצעק פתאם והרוח מרוצץ אתו בהוריד רירו ומקשה לסור ממנו וידכא אתו׃
40 ואבקש מתלמידיך לגרשו ולא יכלו׃ [41]
41 ויען ישוע ויאמר הוי דור חסר אמונה ופתלתל עד־מתי אהיה עמכם ואשא אתכם הבא את־בנך הנה׃ [42]
42 ויהי אך הקריב לבוא הפילו השד וירוצצהו וישוע גער ברוח הטמא וירפא את־הנער וישיבהו לאביו׃ [43] [44]
43 וישתוממו כלם על־גדלת האלהים ויהי בתמהם כלם על־כל אשר עשה ויאמר ישוע אל־תלמידיו׃
44 שימו אתם באזניכם את־הדברים האלה כי עתיד בן־האדם להמסר בידי בני־אדם׃
45 והמה לא הבינו את־המאמר הזה ויהי נעלם מדעתם וייראו לשאל אתו על־המאמר הזה׃ [45]
46 ויעל על־לבבם לחשוב מי הגדול בהם׃ [46] [47] [48]
47 וידע ישוע את־מחשבת לבם ויקח ילד ויעמידהו אצלו׃ [49]
48 ויאמר אליהם המקבל את־הילד הזה לשמי אותי הוא מקבל והמקבל אותי הוא מקבל את אשר שלחני כי הקטן בכלכם הוא יהיה הגדול׃ [50]
49 ויען יוחנן ויאמר מורה ראינו איש מגרש שדים בשמך ונכלא אותו כי איננו הולך עמנו׃ [51] [52]
50 ויאמר ישוע אליו אל־תכלאו כי כל אשר איננו לצרינו לנו הוא׃ [53]
51 ויהי כאשר קרבו ימי העלותו וישם את־פניו ללכת ירושלים׃ [54]
52 וישלח מלאכים לפניו וילכו ויבאו אל־אחד מכפרי השמרונים להכין לו׃
53 ולא קבלהו כי פניו הלכים ירושלים׃
54 ויראו יעקב ויוחנן תלמידיו ויאמרו אדנינו התרצה ונאמר שתרד אש מן־השמים ותאכלם (כאשר עשה אליהו)׃ [55] [56]
55 ויפן ויגער־בם (ויאמר הלא ידעתם בני רוחו של מי אתם׃ [57]
56 כי בן־האדם לא בא לאבד נפשות אדם כי אם־להושיע) וילכו להם אל־כפר אחר׃ [58]
57 ויהי בלכתם בדרך ויאמר אליו איש אדני אלכה אחריך אל־כל־אשר תלך׃ [59] [60]
58 ויאמר אליו ישוע לשועלים יש מאורות ולעוף השמים קנים ובן־האדם אין־לו מקום להניח ראשו׃ [61]
59 ואל־איש אחר אמר לך אחרי והוא אמר אדני תן־לי ואלכה בראשונה לקבר את־אבי׃ [62]
60 ויאמר אליו ישוע הנח למתים לקבר את־מתיהם ואתה לך הודע את־מלכות האלהים׃ [63]
61 ויאמר עוד איש אחר אלכה אחריך אדני רק הניחה־לי בראשונה להפטר מבני ביתי׃ [64]
62 ויאמר ישוע השם ידו על־המחרשה ומביט אחריו לא יכשר למלכות האלהים׃