1 אז ידבר ישוע אל־המון העם ואל־תלמידיו לאמר׃ [1] [2]
2 הסופרים והפרושים ישבים על־כסא משה׃ [3]
3 לכן כל אשר־יאמרו לכם שמרו ועשו רק השמרו מעשות כמעשיהם כי אמרים הם ואינם עשים׃ [4]
4 כי אסרים משאת כבדים ועמסים על־שכם האנשים והם אינם רוצים להניעם אף באצבעם׃
5 ועשים את־כל־מעשיהם להראות בהם לבני אדם כי מרחיבים את־תפליהם ומאריכים את־ציציותיהם׃ [5]
6 ואהבים להסב ראשנים בסעודות ולשבת ראשנים בבתי כנסיות׃ [6]
7 ושישאלו בשלומם בשוקים ושיקראו להם בני האדם רבי רבי׃
8 ואתם אל־יקרא לכם רבי כי אחד הוא מוריכם המשיח ואתם אחים כלכם׃ [7]
9 ואל־תקראו אב לאיש מכם בארץ כי אחד הוא אביכם אשר בשמים׃ [8]
10 גם אל־יקרא לכם מורה כי מורה אחד לכם המשיח׃
11 והגדול בכם יהי לכם למשרת׃ [9] [10]
12 כל־המרומם את־עצמו ישפל והמשפיל את־עצמו ירומם׃ [11]
13 אבל אוי לכם הסופרים והפרושים החנפים כי סגרים אתם מפני האדם את מלכות השמים הן אתם לא־תבאו בה ואת הבאים לא תניחו לבוא׃ [12]
14 (ואוי לכם הסופרים והפרושים החנפים כי־בלעים אתם את־בתי האלמנות ומאריכים בתפלה למראה עינים תחת זאת משפט גדול יתר מאד תשפטו ׃) [13]
15 אוי לכם הסופרים והפרושים החנפים כי־סובבים אתם בים וביבשה למען גיר איש אחד וכי יתגיר תעשו אותו לבן־גיהנם כפלים ככם׃ [14]
16 אוי לכם מנהיגים עורים האמרים הנשבע בהיכל אין־זאת מאומה והנשבע בזהב ההיכל חיב׃ [15] [16]
17 כסילים ועורים כי מה־הוא הגדול אם־הזהב או ההיכל המקדש את־הזהב׃
18 ואמרתם הנשבע במזבח אין מאומה והנשבע בקרבן אשר־עליו חיב׃
19 כסילים ועורים כי מה־הוא הגדול אם־הקרבן או המזבח המקדש את־הקרבן׃
20 לכן הנשבע במזבח נשבע בו ובכל אשר עליו׃
21 והנשבע בהיכל נשבע בו ובשוכן בו׃
22 והנשבע בשמים נשבע בכסא אלהים ובישב עליו׃
23 אוי לכם הסופרים והפרושים החנפים כי מעשרים אתם את־המנתא ואת־השבת ואת־הכמן ותניחו את החמורות בתורה את־המשפט ואת־החסד ואת־האמונה והיה לכם לעשות את אלה ולא להניח גם־את־אלה׃ [17] [18]
24 מנהיגים עורים המסננים את היתוש ובלעים את הגמל׃ [19]
25 אוי לכם הסופרים והפרושים החנפים כי מטהרים אתם את־הכוס ואת־הקערה מחוץ ותוכן מלא גזל וגרגרנות׃ [20] [21]
26 פרוש עור טהר בראשונה את־תוך הכוס למען תטהר גם־מחוץ׃
27 אוי לכם הסופרים והפרושים החנפים כי־דמים אתם לקברים המסידים הנראים נאים מחוץ ותוכם מלא עצמות מתים וכל־טמאה׃ [22]
28 ככה צדיקים אתם למראה עיני בני אדם ותוככם מלא חנפה ואון׃ [23]
29 אוי לכם הסופרים והפרושים החנפים כי בונים אתם קברי הנביאים ותיפו את־ציוני קברות הצדיקים׃ [24] [25]
30 ואמרתם אם־היינו בימי אבותינו לא־היתה ידנו עמהם לשפך דם הנביאים׃
31 והנה אתם מעידים בעצמכם שבנים אתם לרוצחי הנביאים׃
32 ובכן מלאו אתם סאת אבותיכם׃
33 נחשים ילדי צפעונים איך תמלטו מדין גיהנם׃ [26]
34 לכן הנני שלח לכם נביאים וחכמים וסופרים ומהם תהרגו ותצלבו ומהם תכו בשוטים בכנסיותיכם ותרדפום מעיר לעיר׃ [27]
35 למען יבא עליכם כל־דם נקי הנשפך בארץ מדם־הבל הצדיק עד־דם זכריה בן־ברכיה אשר רצחתם אותו בין ההיכל ולמזבח׃
36 אמן אמר אני לכם בא יבא כל־אלה על־הדור הזה׃
37 ירושלים ירושלים ההרגת את־הנביאים והסקלת את השלוחים אליה כמה פעמים חפצתי לקבץ את־בניך כתרנגלת המקבצת את־אפרחיה תחת כנפיה ולא אביתם׃ [28] [29]
38 הנה ביתכם יעזב לכם שמם׃ [30] [31]
39 כי אני אמר לכם מעתה לא תראוני עד אשר תאמרו ברוך הבא בשם־יהוה׃