1 ואחרי הדברים האלה הבדיל האדון עוד שבעים אחרים וישלחם לפניו שנים שנים אל־כל־עיר ומקום אשר בקש לבוא שמה׃ [1] [2] [3]
2 ויאמר להם הן הקציר רב והפעלים מעטים לכן התחננו אל־אדון הקציר וישלח פעלים לקצירו׃ [4]
3 לכו־נא הנה אנכי שלח אתכם כשלח כבשים בין זאבים׃ [5]
4 אל־תשאו כיס ולא תרמיל ולא נעלים ואל־תשאלו לשלום־איש בדרך׃ [6]
5 ולכל־בית אשר תבאו שם אמרו בראשונה שלום לבית הזה׃
6 והיה כי יהיה־שם בן־שלום ונח עליו שלומכם ואם־לא אליכם ישוב׃
7 ובבית ההוא תשבו ותאכלו ותשתו מאשר ינתן לכם כי ראוי הפועל לשכרו אל־תסעו מבית לבית׃ [7]
8 וכל־עיר אשר תבאו בה וקבלו אתכם אכלו את־אשר ישימו לפניכם׃
9 ורפאו את־החולים אשר בקרבה ואמרו להם קרבה אליכם מלכות האלהים׃ [8] [9] [10]
10 וכל־עיר אשר תבאו בה ולא יקבלו אתכם ויצאתם אל־רחובותיה ואמרתם׃
11 אף את־עפר עירכם אשר ברגלינו ננערהו לכם רק ידע תדעו כי קרבה מלכות האלהים׃
12 אמר אני לכם לסדום יקל ביום ההוא מן־העיר ההיא׃
13 אוי לך כורזין אוי לך בית־צידה כי הגבורות אשר נעשו בקרבכן אלו נעשו בצור ובצידון הלא כבר ישבו בשק ואפר ושבו׃ [11] [12]
14 אכן לצור וצידון יקל בדין מכם׃
15 ואת כפר־נחום אשר עד־השמים התרוממת אל־שאול תורדי׃
16 השומע אליכם אלי הוא שומע והבוזה אתכם אותי הוא בוזה והבוזה אותי הוא בוזה את־אשר שלחני׃ [13]
17 וישובו השבעים בשמחה ויאמרו אדנינו גם־השדים נכנעים תחתינו בשמך׃ [14] [15]
18 ויאמר אליהם ראיתי את־השטן נפל כברק מן־השמים׃ [16]
19 הנה השלטתי אתכם לדרך על־נחשים ועקרבים ועל כל־גבורת האיב וכל־דבר לא יזיק לכם׃
20 אך בזאת אל־תשמחו אשר־נכנעים תחתיכם הרוחות כי אם־שמחו על אשר־נכתבו שמותיכם בשמים׃
21 בשעה ההיא עלץ ישוע ברוח הקדש ויאמר אודך אבי אדון השמים והארץ כי הסתרת את־אלה מן־החכמים והנבונים וגליתם לעללים הן אבי כי־כן היה רצון מלפניך׃ [17] [18]
22 הכל נמסר־לי מאת אבי ואין יודע מי הבן בלתי האב ומי האב בלתי הבן ואשר יחפץ הבן לגלות לו׃ [19] [20]
23 ויפן אל־תלמידיו לבדם ויאמר אשרי העינים הראות את אשר אתם ראים׃ [21]
24 כי אמר אני לכם נביאים ומלכים רבים חשקו לראות את אשר אתם ראים ולא ראו ולשמע את אשר אתם שמעים ולא שמעו׃
25 והנה חכם אחד קם לנסותו ויאמר מורה מה־אעשה ואירש חיי עולם׃ [22] [23] [24]
26 ויאמר אליו מה־כתוב בתורה איך אתה קורא׃
27 ויען ויאמר ואהבת את יהוה אלהיך בכל־לבבך ובכל־נפשך ובכל־מאדך ובכל־מדעך ואת־רעך כמוך׃ [25]
28 ויאמר אליו כן השיבות עשה־זאת וחיה׃
29 והוא חפץ להצטדק ויאמר אל־ישוע ומי הוא רעי׃ [26] [27]
30 ויען ישוע ויאמר איש אחד ירד מירושלים ליריחו ונפל בידי שדדים והם הפשיטהו וגם־פצעהו ויעזבו אותו והוא עומד בין־מות לחיים וילכו להם׃ [28]
31 ויקר מקרהו כהן אחד ירד בדרך ההוא וירא אתו ויעבר מעליו׃
32 וכן גם־איש לוי נקרה במקום ויגש וירא אתו ויעבר מעליו׃
33 והנה שמרוני הלך בדרך ויבא עליו וירא אתו ויהמו מעיו׃
34 ויגש אליו ויחבש את־פצעיו ויסוכם בשמן ויין וירכיבהו על־בהמתו ויוליכהו אל־המלון ויכלכלהו׃
35 ולמחרת בנסעו הוציא שני דינרים ויתנם לבעל המלון ויאמר כלכל אותו ואת אשר תוסיף עוד להוציא עליו אני בשובי אשלמנו לך׃
36 ועתה מי מן־השלשה היה בעיניך רע לנפל בידי השדדים׃
37 ויאמר העשה עמו את־החסד ויאמר אליו ישוע לך ועשה־כן גם־אתה׃
38 ויהי בנסעם ויבא אל־כפר אחד ואשה אחת ושמה מרתא אספה אותו אל־ביתה׃ [29]
39 ולה אחות ושמה מרים אשר ישבה לרגלי ישוע לשמע אל־דברו׃ [30]
40 ומרתא יגעה ברב שרותה ותגש ותאמר הלא תשים על־לבך אדני אשר אחותי עזבתני לשרת לבדי אמר־נא אליה ותתמך־בי׃ [31]
41 ויען ישוע ויאמר לה מרתא מרתא את דאגת ומבהלת לדברים הרבה׃
42 ואין צרך אלא באחד ומרים בחרה בחלק הטוב אשר לא־יקח ממנה׃