ספר אורנטיה באנגלית הוא נחלת הכלל ברחבי העולם מאז 2006.
תרגומים: © 2018 הקרן של אורנטיה
FOUR EVENTFUL DAYS AT CAPERNAUM
ארבעה ימים מלאי אירועי בכפר נחום
1955 145:0.1 JESUS and the apostles arrived in Capernaum the evening of Tuesday, January 13. As usual, they made their headquarters at the home of Zebedee in Bethsaida. Now that John the Baptist had been sent to his death, Jesus prepared to launch out in the first open and public preaching tour of Galilee. The news that Jesus had returned rapidly spread throughout the city, and early the next day, Mary the mother of Jesus hastened away, going over to Nazareth to visit her son Joseph.
2018 145:0.1 ישוע והשליחים הגיעו לכפר נחום בערב יום שלישי, ה-13 בינואר
[1]. כמנהגם, מיקמו את המטה בבית זבדיה, בבית-ציידא. וכעת, משנשלח יוחנן למותו, התכונן ישוע לצאת במסע ההטפה הציבורי והגלוי הראשון שלו בגליל. החדשות אודות שובו של ישוע נפוצו במהירות ברחבי העיר, ולמחרת בבוקר, מיהרה מרים, אם ישוע, לסור ולבקר את בנה יוסף בנצרת.
1955 145:0.2 Wednesday, Thursday, and Friday Jesus spent at the Zebedee house instructing his apostles preparatory to their first extensive public preaching tour. He also received and taught many earnest inquirers, both singly and in groups. Through Andrew, he arranged to speak in the synagogue on the coming Sabbath day.
2018 145:0.2 את יום רביעי, חמישי וששי בילה ישוע בבית זבדיה, שם לימד את השליחים כהכנה למסע ההטפה הפומבי הנרחב הראשון שלהם. הוא גם קיבל את פניהם של שוחרים כנים רבים, אותם גם לימד הן כיחידים והן בקבוצות. הוא ביקש, באמצעות אנדראס, לנאום בבית הכנסת בשבת הקרבה.
1955 145:0.3 Late on Friday evening Jesus’ baby sister, Ruth, secretly paid him a visit. They spent almost an hour together in a boat anchored a short distance from the shore. No human being, save John Zebedee, ever knew of this visit, and he was admonished to tell no man. Ruth was the only member of Jesus’ family who consistently and unwaveringly believed in the divinity of his earth mission from the times of her earliest spiritual consciousness right on down through his eventful ministry, death, resurrection, and ascension; and she finally passed on to the worlds beyond never having doubted the supernatural character of her father-brother’s mission in the flesh. Baby Ruth was the chief comfort of Jesus, as regards his earth family, throughout the trying ordeal of his trial, rejection, and crucifixion.
2018 145:0.3 מאוחר בערב יום הששי, הגיעה רות, אחותו הקטנה של ישוע, לביקור חשאי. הם בילו יחד כמעט שעה, בסירה שעגנה לא הרחק מן החוף. דר הביקור לא נודע מעולם לאיש פרט יוחנן זבדיה, והוא הוזהר לבל יגלה זאת לאיש. רות הייתה בת המשפחה היחידה של ישוע אשר האמינה באלוֹהיוּתהּ של משימתו על-פני האדמה ברציפות וללא סייג, החל מימיה הראשונים כבעלת מודעות רוחנית וכלה בסיומה של משימתו, במותו, בתחייתו ובהרקעתו; והיא עברה לבסוף לעולמות שמעבר בלא שאי פעם פקפקה בטיבהּ העל-טבעי של משימתו של אביהּ-אחיהּ בגוף. אחותו הקטנה רות הייתה נחמתו העיקרית של ישוע מצד בני משפחתו, וזאת לכל אורך המבחן של המשפט, הדחייה והצליבה.
¶ 1. דיג הדגים
1. THE DRAUGHT OF FISHES
1. דיג הדגים
1955 145:1.1 On Friday morning of this same week, when Jesus was teaching by the seaside, the people crowded him so near the water’s edge that he signaled to some fishermen occupying a near-by boat to come to his rescue. Entering the boat, he continued to teach the assembled multitude for more than two hours. This boat was named “Simon”; it was the former fishing vessel of Simon Peter and had been built by Jesus’ own hands. On this particular morning the boat was being used by David Zebedee and two associates, who had just come in near shore from a fruitless night of fishing on the lake. They were cleaning and mending their nets when Jesus requested them to come to his assistance.
2018 145:1.1 בבוקר אותו יום הששי, כאשר לימד ישוע על החוף, צבאו עליו ההמונים כל כך עד שנדחק קרוב למים ונאלץ לסמן לדייגים בסירה סמוכה לסור לעזרתו. הוא עלה על הסירה והמשיך ללמד את ההמונים במשך יותר משעתיים[2]. שמה של הסירה היה ״שמעון״; היא הייתה בעבר בבעלותו של שמעון פטרוס ונבנתה על-ידי ישוע עצמו. באותו בוקר, שימשה הסירה את דוד זבדיה ואת שני חבריו, אשר שבו לחוף מליל דייג עקר[3]. הם עסקו בניקיון רשתותיהם ובתיקונן בעת שישוע ביקש מהם לסייע לו.
1955 145:1.2 After Jesus had finished teaching the people, he said to David: “As you were delayed by coming to my help, now let me work with you. Let us go fishing; put out into yonder deep and let down your nets for a draught.” But Simon, one of David’s assistants, answered: “Master, it is useless. We toiled all night and took nothing; however, at your bidding we will put out and let down the nets.” And Simon consented to follow Jesus’ directions because of a gesture made by his master, David. When they had proceeded to the place designated by Jesus, they let down their nets and enclosed such a multitude of fish that they feared the nets would break, so much so that they signaled to their associates on the shore to come to their assistance. When they had filled all three boats with fish, almost to sinking, this Simon fell down at Jesus’ knees, saying, “Depart from me, Master, for I am a sinful man.” Simon and all who were concerned in this episode were amazed at the draught of fishes. From that day David Zebedee, this Simon, and their associates forsook their nets and followed Jesus.
2018 145:1.2 לאחר שישוע סיים ללמד, אמר לדוד: ״מכיוון שבאתם לעזרתי והתעכבתם, אבוא כעת אני לעזרתכם. בואו נצא לדוג; בואו נצא לשם, למים העמוקים, ושם תניחו את רשתותיכם.״ ענה לו שמעון, אחד מעוזריו של דוד: ״זה חסר תוחלת, ׳מאסטר׳. עבדנו כל הלילה ולא דגנו מאום; אך נעשה את שביקשת, נצא ונניח את הרשתות.״ שמעון הסכים למלא אחר הנחייתו של ישוע בשל סימן שקיבל מן הממונה עליו, דוד. כשהגיעו למקום אותו ציין ישוע, הם הניחו את רשתותיהם ודגו כמות גדולה כל כך עד שחישבו שהרשתות תיקרענה ונאלצו לסמן לעמיתיהם שבחוף לסור לעזרתם. וכשסיימו למלא לגמרי שלוש סירות, שהתמלאו עד כדי כמעט שקיעה, נפל שמעון זה לרגלי ישוע ואמר, ״סור ממני, ׳מאסטר׳, כי חוטא אני.״ שמעון, כמו כל הנוכחים במאורע, נדהמו למראה כמות הדגה. מאותו יום ואילך, זנחו דוד זבדיה, שמעון זה ועמיתיהם את הרשתות והלכו אחר ישוע[4].[5]
1955 145:1.3 But this was in no sense a miraculous draught of fishes. Jesus was a close student of nature; he was an experienced fisherman and knew the habits of the fish in the Sea of Galilee. On this occasion he merely directed these men to the place where the fish were usually to be found at this time of day. But Jesus’ followers always regarded this as a miracle.
2018 145:1.3 אך לא היה שום נס בדיג זה. ישוע למד את הטבע מקרוב; הוא היה דייג מנוסה והכיר את מנהגיהם של דגי הכינרת. בזו הפעם הוא פשוט הכווין את הדייגים אל-עבר המקום בו בדרך כלל שהו הדגים בשעה זו של היום. אך חסידיו של ישוע תמיד התייחסו למעשה כאל נס.
¶ 2. אחר הצהריים בבית הכנסת
2. AFTERNOON AT THE SYNAGOGUE
2. אחר הצהריים בבית הכנסת
1955 145:2.1 The next Sabbath, at the afternoon service in the synagogue, Jesus preached his sermon on “The Will of the Father in Heaven.” In the morning Simon Peter had preached on “The Kingdom.” At the Thursday evening meeting of the synagogue Andrew had taught, his subject being “The New Way.” At this particular time more people believed in Jesus in Capernaum than in any other one city on earth.
1955 145:2.2 As Jesus taught in the synagogue this Sabbath afternoon, according to custom he took the first text from the law, reading from the Book of Exodus: “And you shall serve the Lord, your God, and he shall bless your bread and your water, and all sickness shall be taken away from you.” He chose the second text from the Prophets, reading from Isaiah: “Arise and shine, for your light has come, and the glory of the Lord has risen upon you. Darkness may cover the earth and gross darkness the people, but the spirit of the Lord shall arise upon you, and the divine glory shall be seen with you. Even the gentiles shall come to this light, and many great minds shall surrender to the brightness of this light.”
2018 145:2.2 בעת שישוע לימד בבית הכנסת, בשבת זו, אחר הצהריים, הוא קרא, כנהוג, את החלק הראשון מן החומש, מספר שמות:״וַעֲבַדְתֶּם, אֵת יְהוָה אלוהיכם, וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ, וְאֶת מֵימֶיךָ; וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה, מִקִּרְבֶּךָ[7].״ את הפסוקים הבאים בחר מנביאים, וקרא מספר ישעיהו: ״קוּמִי אוֹרִי, כִּי בָא אוֹרֵךְ; וּכְבוֹד יְהוָה, עָלַיִךְ זָרָח. כִּי הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ, וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים; וְעָלַיִךְ יִזְרַח יְהוָה, וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה. וְהָלְכוּ גוֹיִם, לְאוֹרֵךְ; וּמְלָכִים, לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ[8].״
1955 145:2.3 This sermon was an effort on Jesus’ part to make clear the fact that religion is a personal experience. Among other things, the Master said:
2018 145:2.3 בדרשה זו ניסה ישוע להבהיר שהדת הינה חוויה אישית. בין יתר הדברים, אמר ׳המאסטר׳:
1955 145:2.4 “You well know that, while a kindhearted father loves his family as a whole, he so regards them as a group because of his strong affection for each individual member of that family. No longer must you approach the Father in heaven as a child of Israel but as a child of God. As a group, you are indeed the children of Israel, but as individuals, each one of you is a child of God. I have come, not to reveal the Father to the children of Israel, but rather to bring this knowledge of God and the revelation of his love and mercy to the individual believer as a genuine personal experience. The prophets have all taught you that Yahweh cares for his people, that God loves Israel. But I have come among you to proclaim a greater truth, one which many of the later prophets also grasped, that God loves you—every one of you—as individuals. All these generations have you had a national or racial religion; now have I come to give you a personal religion.
2018 145:2.4 ״היטב תדעו כי אב נדיב אוהב את משפחתו בשלמותהּ, ומתייחס אל בני משפחתו כקבוצה בשל החיבה העמוקה שהוא רוחש לכל בן משפחה כאינדיבידואל. לא תדרשו עוד לגשת ׳לאב׳ שבשמים כילד של עם ישראל, אלא כילד של האל. אכן, כקבוצה אתם בני ישראל, אך כאינדיבידואלים כל אחד מכם הינו בנו של האל. באתי, אך לא על-מנת לגלות את ׳האב׳ לילדי ישראל, אלא דווקא על-מנת להביא את ידיעת האל ולגלות את אהבתו וחסדו לכל מאמין כאינדיבידואל, וכהתנסות אישית אמתית. הנביאים לימדו אתכם שיהוה דואג לעמו, שאלוהים אוהב את ישראל. אך אני באתי בקרבכם על-מנת להכריז אמת גדולה יותר, אמת אותה הכירו גם רבים מאחרוני הנביאים, והיא שהאל אוהב אתכם – כל אחד מכם – כאינדיבידואלים. במשך כל הדורות הללו הייתה לכם דת לאומית, או גזעית; וכעת באתי אנוכי על-מנת להעניק לכם דת אישית.
1955 145:2.5 “But even this is not a new idea. Many of the spiritually minded among you have known this truth, inasmuch as some of the prophets have so instructed you. Have you not read in the Scriptures where the Prophet Jeremiah says: ‘In those days they shall no more say, the fathers have eaten sour grapes and the children’s teeth are set on edge. Every man shall die for his own iniquity; every man who eats sour grapes, his teeth shall be set on edge. Behold, the days shall come when I will make a new covenant with my people, not according to the covenant which I made with their fathers when I brought them out of the land of Egypt, but according to the new way. I will even write my law in their hearts. I will be their God, and they shall be my people. In that day they shall not say, one man to his neighbor, do you know the Lord? Nay! For they shall all know me personally, from the least to the greatest.’
2018 145:2.5 אך אפילו זה איננו רעיון חדש. רבים מן הרוחניים שבכם יודעים אמת זו, שלימדו אתכם הנביאים. האם לא קראתם בכתבי הקודש את דברי הנביא ירמיהו, שאמר: ׳בַּיָּמִים הָהֵם לֹא יֹאמְרוּ עוֹד, אָבוֹת אָכְלוּ בֹסֶר וְשִׁנֵּי בָנִים תִּקְהֶינָה. כִּי אִם אִישׁ בעוונוֹ, יָמוּת; כָּל הָאָדָם הָאֹכֵל הבוסר, תִּקְהֶינָה שִׁנָּיו. הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם יְהוָה, וְכָרַתִּי, אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת בֵּית יְהוּדָה בְּרִית חֲדָשָׁה, לֹא כַבְּרִית, אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת אֲבוֹתָם, בְּיוֹם הֶחֱזִיקִי בְיָדָם, לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, אלא ברית של דרך חדשה. נָתַתִּי אֶת תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם, וְעַל לִבָּם אֶכְתְּבֶנָּה. וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים, וְהֵמָּה יִהְיוּ לִי לְעָם. וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד, אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת אָחִיו לֵאמֹר, דְּעוּ, אֶת יְהוָה. כִּי כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְּטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם.׳[9]
1955 145:2.6 “Have you not read these promises? Do you not believe the Scriptures? Do you not understand that the prophet’s words are fulfilled in what you behold this very day? And did not Jeremiah exhort you to make religion an affair of the heart, to relate yourselves to God as individuals? Did not the prophet tell you that the God of heaven would search your individual hearts? And were you not warned that the natural human heart is deceitful above all things and oftentimes desperately wicked?
2018 145:2.6 ״האם לא קראתם הבטחות אלה? האם לא תאמינו לכתוב בתורה? האם אינכם מבינים שדברי הנביא מתגשמים במה שאתם רואים ביום זה ממש? האם לא התריע בכם ירמיהו להפוך את הדת לעבודת הלב, להתייחס לאל כאינדיבידואלים? האם לא אמר לכם הנביא שהאל שבשמים חוקר לב? האם לא הוזהרתם שמטבעו לב האדם הינו בראש ובראשונה לב של רמייה, ולפעמים אפילו נואש ברשעותו?[10]
1955 145:2.7 “Have you not read also where Ezekiel taught even your fathers that religion must become a reality in your individual experiences? No more shall you use the proverb which says, ‘The fathers have eaten sour grapes and the children’s teeth are set on edge.’ ‘As I live,’ says the Lord God, ‘behold all souls are mine; as the soul of the father, so also the soul of the son. Only the soul that sins shall die.’ And then Ezekiel foresaw even this day when he spoke in behalf of God, saying: ‘A new heart also will I give you, and a new spirit will I put within you.’
2018 145:2.7 ״האם לא קראתם את דברי יחזקאל, כשלימד את אבותיכם שהדת חייבת להיות מציאות של חוויה אישית? לא עוד תאמרו, ׳אבות אכלו בוסר ושני בנים תקהינה.׳ ׳חַי-אָנִי,׳ נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה, ׳הֵן כָּל הַנְּפָשׁוֹת לִי הֵנָּה, כְּנֶפֶשׁ הָאָב וּכְנֶפֶשׁ הַבֵּן לִי הֵנָּה. הַנֶּפֶשׁ הַחֹטֵאת, הִיא תָמוּת.׳ ואז חזה יחזקאל את היום הזה, כאשר דיבר בשם אדוני ואמר: ׳וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ, וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם.׳[11]
1955 145:2.8 “No more should you fear that God will punish a nation for the sin of an individual; neither will the Father in heaven punish one of his believing children for the sins of a nation, albeit the individual member of any family must often suffer the material consequences of family mistakes and group transgressions. Do you not realize that the hope of a better nation—or a better world—is bound up in the progress and enlightenment of the individual?”
2018 145:2.8 ״לא עוד תתייראו פן יעניש האל את העם על חטאו של היחיד; ׳האב׳ שבשמים אף לא יעניש אחד מילדיו המאמינים בשל חטאו של העם, אף כי כל אחד מבני המשפחה נדרש לעתים קרובות לסבול מן ההשלכות החומריות של טעויות המשפחה ושל שגיאות הקבוצה. האם לא תבינו כי התקווה לאוּמה טובה יותר – או לעולם טוב יותר – כרוכה בהתקדמותו ובנאורותו של האינדיבידואל?״
1955 145:2.9 Then the Master portrayed that the Father in heaven, after man discerns this spiritual freedom, wills that his children on earth should begin that eternal ascent of the Paradise career which consists in the creature’s conscious response to the divine urge of the indwelling spirit to find the Creator, to know God and to seek to become like him.
2018 145:2.9 ואז דיבר ׳המאסטר׳ על כך שלאחר שהאדם מבחין בחירותו הרוחנית, ׳האב׳ שבשמיים רוצה שילדיו שבארץ יחלו את אותו השלב בהרקעתם הנצחית במסגרת הקריירה של פרדיס אשר כרוך בתגובתו המודעת של היצור לדחף האלוהי של הרוח השוכנת למצוא את ׳הבורא׳, לדעת את האל ולהידמות לו.
1955 145:2.10 The apostles were greatly helped by this sermon. All of them realized more fully that the gospel of the kingdom is a message directed to the individual, not to the nation.
2018 145:2.10 דרשה זו סייעה רבות לשליחים. כולם היטיבו להבין כי מסר בשורת המלכות מוכוון ליחיד ולא לאומה.
1955 145:2.12 Just as Jesus finished speaking, a young man in the congregation who had been much agitated by his words was seized with a violent epileptic attack and loudly cried out. At the end of the seizure, when recovering consciousness, he spoke in a dreamy state, saying: “What have we to do with you, Jesus of Nazareth? You are the holy one of God; have you come to destroy us?” Jesus bade the people be quiet and, taking the young man by the hand, said, “Come out of it”—and he was immediately awakened.
2018 145:2.12 וממש כשסיים ישוע את דבריו, נתקף אחד מאנשי הקהילה הצעירים אשר נסער מאוד מדבריו של ישוע התקף אפילפטי חזק והחל לזעוק בקול. עם סיום ההתקף, כאשר חזר להכרתו, דיבר בקול חולמני ואמר: ״אֲהָהּ מָה לָּנוּ וָלָךְ יֵשׁוּעַ הַנּוצְרִי? לְהַאֲבִידֵנוּ בָאתָ; יְדַעְתִּיךָ מִי אַתָּה קְדוֹשׁ האלוהים[13].״ ישוע סימן לקהל להישאר בשקט, אחז ביד הנער ואמר ״צֵא מִמֶּנּו״ – והוא ניעור מיד.
1955 145:2.13 This young man was not possessed of an unclean spirit or demon; he was a victim of ordinary epilepsy. But he had been taught that his affliction was due to possession by an evil spirit. He believed this teaching and behaved accordingly in all that he thought or said concerning his ailment. The people all believed that such phenomena were directly caused by the presence of unclean spirits. Accordingly they believed that Jesus had cast a demon out of this man. But Jesus did not at that time cure his epilepsy. Not until later on that day, after sundown, was this man really healed. Long after the day of Pentecost the Apostle John, who was the last to write of Jesus’ doings, avoided all reference to these so-called acts of “casting out devils,” and this he did in view of the fact that such cases of demon possession never occurred after Pentecost.
2018 145:2.13 צעיר זה לא היה אחוז רוח טמֵאה או שד; הוא נפל קורבן להתקף אפילפטי רגיל. אך לימדוהו שמחלתו נגרמה משום שרוח טמאה הדביקה אותו. הוא האמין בכך ונהג בהתאם לאמונה זו בכל אשר חשב או אמר בנוגע למחלתו. ככלל, האמונה הרווחת הייתה שכל התופעות הללו נגרמו במישרין בשל נוכחותן של רוחות טמאות. ומשום כך, הם האמינו שישוע גרש את השד מאדם זה. אך ישוע לא ריפא אדם זה ממחלת האפילפסיה שלו באותו בוקר. לאמיתו של דבר, אדם זה נרפא רק מאוחר יותר באותו היום, לאחר השקיעה. הרבה לאחר פנטקוסט, נמנע יוחנן, השליח האחרון שרשם את מעשי ישוע, מלהזכיר תופעות של ״גירוש שד״, וזאת משום שידע שמקרים כאלה, של דיבוק בידי שד, לא התרחשו לאחר פנטקוסט.
1955 145:2.14 As a result of this commonplace incident the report was rapidly spread through Capernaum that Jesus had cast a demon out of a man and miraculously healed him in the synagogue at the conclusion of his afternoon sermon. The Sabbath was just the time for the rapid and effective spreading of such a startling rumor. This report was also carried to all the smaller settlements around Capernaum, and many of the people believed it.
1955 145:2.15 The cooking and the housework at the large Zebedee home, where Jesus and the twelve made their headquarters, was for the most part done by Simon Peter’s wife and her mother. Peter’s home was near that of Zebedee; and Jesus and his friends stopped there on the way from the synagogue because Peter’s wife’s mother had for several days been sick with chills and fever. Now it chanced that, at about the time Jesus stood over this sick woman, holding her hand, smoothing her brow, and speaking words of comfort and encouragement, the fever left her. Jesus had not yet had time to explain to his apostles that no miracle had been wrought at the synagogue; and with this incident so fresh and vivid in their minds, and recalling the water and the wine at Cana, they seized upon this coincidence as another miracle, and some of them rushed out to spread the news abroad throughout the city.
2018 145:2.15 אשתו ואמו של שמעון פטרוס דאגו למרבית הבישולים ועבודות הבית בביתם הגדול של משפחת זבדיה, המקום בו מיקמו ישוע והשניים עשר את המטה. ביתו של פטרוס שכן בסמוך לזה של זבדיה; וישוע וחבריו עצרו שם בדרכם מבית הכנסת משום שאם אשתו של פטרוס נפלה למשכב מזה מספר ימים והיו לה חום וצמרמורות. לגמרי במקרה, בעת שישוע עמד לצדה של האישה החולה, החזיק בידהּ, ניגב את מצחה ודיבר אליה מילות נחמה, ירד חומהּ. ישוע עדיין לא הספיק להסביר לשליחיו ששום נס לא אירע בבית הכנסת; וכך, כשהמקרה הזה עדיין טרי בזיכרונותיהם, הם נזכרו גם במה שארע בכנא עם מים והיין והשתכנעו שהנה אירע נס נוסף וכמה מהם מיהרו לצאת ולהפיץ את החדשות ברחבי העיר[15].
1955 145:2.16 Amatha, Peter’s mother-in-law, was suffering from malarial fever. She was not miraculously healed by Jesus at this time. Not until several hours later, after sundown, was her cure effected in connection with the extraordinary event which occurred in the front yard of the Zebedee home.
2018 145:2.16 אָמַתַ׳ה, חותנתו של פטרוס, חלתה בקדחת המלריה. באותו היום, לא ישוע היה זה שריפא אותה כבדרך נס. היא נרפאה מספר שעות מאוחר יותר, לאחר השקיעה, כחלק מן המאורע היוצא מגדר הרגיל שאירע בחצר הקדמית של בית זבדיה.
1955 145:2.17 And these cases are typical of the manner in which a wonder-seeking generation and a miracle-minded people unfailingly seized upon all such coincidences as the pretext for proclaiming that another miracle had been wrought by Jesus.
2018 145:2.17 המקרים הללו מייצגים את האופן בו ניכס לעצמו שוב ושוב הדור שביקש נסים וכמָה לנפלאות את צירופי המקרים הללו כתירוץ להכרזה על כך שישוע חולל נס נוסף.
¶ 3. ריפוי לעת שקיעה
3. THE HEALING AT SUNDOWN
3. ריפוי לעת שקיעה
1955 145:3.1 By the time Jesus and his apostles had made ready to partake of their evening meal near the end of this eventful Sabbath day, all Capernaum and its environs were agog over these reputed miracles of healing; and all who were sick or afflicted began preparations to go to Jesus or to have themselves carried there by their friends just as soon as the sun went down. According to Jewish teaching it was not permissible even to go in quest of health during the sacred hours of the Sabbath.
2018 145:3.1 עד הזמן בו התכוננו ישוע ושליחיו לסעוד את ארוחת מוצאי השבת של היום הגדוש הזה, נרעשה כפר נחום וסביבותיה בשל נֵסֵי הריפוי הללו, לכאורה; כל החולים והנגועים התכוננו לצאת לכיוונו של ישוע או ביקשו מחבריהם שיישאו אותם לשם מיד עם שקיעת החמה. בהתאם למסורת היהודית, אסור היה לבקש מזור ומרפא בשעות השבת הקדושה.
1955 145:3.3 The whole day’s events had set the stage for this extraordinary sundown scene. Even the text Jesus had used for his afternoon sermon had intimated that sickness should be banished; and he had spoken with such unprecedented power and authority! His message was so compelling! While he made no appeal to human authority, he did speak directly to the consciences and souls of men. Though he did not resort to logic, legal quibbles, or clever sayings, he did make a powerful, direct, clear, and personal appeal to the hearts of his hearers.
2018 145:3.3 כל מאורעות אותו היום הכינו את הקרקע לסצנה היוצאת דופן הזו, לעת שקיעה. אפילו הטקסט שקרא ישוע באותו אחר הצהריים רמז לכך שיש לחסל את כל התחלואים; הוא דיבר בעוצמה ומתוך סמכות שכזו, שמעולם לא נראתה כמותה! אף כי כלל לא פנה לסמכות האנושית, דבריו כוונו ישירות למצפונם ולנשמות מאזיניו. אף כי לא נדרש ללוגיקה, לפלפולים חוקיים או לאמרות כנף, דבריו חדרו בעוצמה, בבהירות ובמישרין ללבבות מאזיניו.
1955 145:3.4 That Sabbath was a great day in the earth life of Jesus, yes, in the life of a universe. To all local universe intents and purposes the little Jewish city of Capernaum was the real capital of Nebadon. The handful of Jews in the Capernaum synagogue were not the only beings to hear that momentous closing statement of Jesus’ sermon: “Hate is the shadow of fear; revenge the mask of cowardice.” Neither could his hearers forget his blessed words, declaring, “Man is the son of God, not a child of the devil.”
2018 145:3.4 אותה השבת הייתה יום חשוב ביותר בחייו הארציים של ישוע, וכן, בחייו של יקוּם. לכל דבר ועניין ביקום המקומי, הייתה כפר נחום, העיר היהודית הקטנה, בירתו האמתית של נבאדון. קומץ היהודים בבית הכנסת של כפר נחום לא היו היחידים ששמעו את דברי הסיום של דרשת ישוע: ״שנאה היא כצל הפחד; נקמה היא המסכה של הפחדנות.״ מאזיניו לא ישכחו גם את מילותיו הברוכות, כשהצהיר כי ״האדם הינו בן האל, ולא בן השטן.״
1955 145:3.5 Soon after the setting of the sun, as Jesus and the apostles still lingered about the supper table, Peter’s wife heard voices in the front yard and, on going to the door, saw a large company of sick folks assembling, and that the road from Capernaum was crowded by those who were on their way to seek healing at Jesus’ hands. On seeing this sight, she went at once and informed her husband, who told Jesus.
2018 145:3.5 מעט לאחר שקיעת החמה, בעוד ישוע ושליחיו עדיין מסבים לשולחן ארוחת הערב, שמעה אשת פטרוס קולות מכיוון החצר הקדמית, הלכה לדלת וראתה חבורה גדולה של חולים הולכת ומתקבצת. היא גם ראתה שהדרך המובילה מכפר נחום מלאה באלה הבאים להתרפא מידי ישוע. מיד כשראתה זו הלכה והודיעה לבעלה אשר סיפר זאת לישוע.
1955 145:3.6 When the Master stepped out of the front entrance of Zebedee’s house, his eyes met an array of stricken and afflicted humanity. He gazed upon almost one thousand sick and ailing human beings; at least that was the number of persons gathered together before him. Not all present were afflicted; some had come assisting their loved ones in this effort to secure healing.
2018 145:3.6 כאשר יצא ׳המאסטר׳ מן הפתח הקדמי של בית זבדיה, חזו עיניו באסופה של אנשים מוכים וחבולים. הוא ראה מולו כמעט אלף אנשים חולים; לכל הפחות זה היה מספר הנוכחים שהתקבצו מולו. לא כל הנוכחים היו חולים; כמה מהם הגיעו על-מנת לסייע לאהוביהם לבקש מזור.
1955 145:3.7 The sight of these afflicted mortals, men, women, and children, suffering in large measure as a result of the mistakes and misdeeds of his own trusted Sons of universe administration, peculiarly touched the human heart of Jesus and challenged the divine mercy of this benevolent Creator Son. But Jesus well knew he could never build an enduring spiritual movement upon the foundation of purely material wonders. It had been his consistent policy to refrain from exhibiting his creator prerogatives. Not since Cana had the supernatural or miraculous attended his teaching; still, this afflicted multitude touched his sympathetic heart and mightily appealed to his understanding affection.
2018 145:3.7 המראה של גברים, נשים וטף שסבלם נגרם במידה רבה בשל שגיאותיהם וטעויותיהם של ׳בניו׳ שלו, אלה המופקדים על ניהול היקום, נגע במיוחד ללבו האנושי של ישוע ואִתגר את רחמיו האלוהיים של ׳בן בורא׳ מיטיב זה. היטב ידע ישוע שלעולם לא יוכל לבסס תנועה רוחנית יציבה רק על נסים ונפלאות של חומר. הוא דבק בהתמדה במדיניותו ונמנע מלהשתמש בזכויותיו כבורא. מאז כנא, לא נלוו לשיעוריו פעולות על-טבעיות או פלאיות כלשהן; עדיין, ההמון המוכה הזה נגע ללבו האוהד והרטיט בעצמה את חיבתו המבינה.
1955 145:3.8 A voice from the front yard exclaimed: “Master, speak the word, restore our health, heal our diseases, and save our souls.” No sooner had these words been uttered than a vast retinue of seraphim, physical controllers, Life Carriers, and midwayers, such as always attended this incarnated Creator of a universe, made themselves ready to act with creative power should their Sovereign give the signal. This was one of those moments in the earth career of Jesus in which divine wisdom and human compassion were so interlocked in the judgment of the Son of Man that he sought refuge in appeal to his Father’s will.
2018 145:3.8 קול עלה מן החצר הקדמית וקרא: ״׳מאסטר׳, אמור מילה, השב את בריאותנו, רפא אותנו מן החולי והצל את נשמותינו.״ מיד עם הישמע מילים אלה העמיד עצמו הכן הצבא העצום של שרפים, בקרים פיזיים, נשאי חיים ואמצעיוניים אשר תמיד נלוו ׳לבורא׳ של יקום שהתגשם, והמתין לפעול בכוח של יצירה אם וכאשר ייתן ׳הריבון׳ את האות. היה זה אחד מן הרגעים בקריירה הארצית של ישוע על הארץ בהם השיפוט של ׳בן האדם׳ נלכד בין התבונה האלוהית והחמלה האנושית, עד כי הוא ביקש מקלט ברצונו של ׳האב׳.
1955 145:3.9 When Peter implored the Master to heed their cry for help, Jesus, looking down upon the afflicted throng, answered: “I have come into the world to reveal the Father and establish his kingdom. For this purpose have I lived my life to this hour. If, therefore, it should be the will of Him who sent me and not inconsistent with my dedication to the proclamation of the gospel of the kingdom of heaven, I would desire to see my children made whole—and —” but the further words of Jesus were lost in the tumult.
2018 145:3.9 כאשר דחק פטרוס ׳במאסטר׳ לצאת לעזרתם, נשא ישוע מבטו אל המון הנדכאים וענה: ״באתי לעולם על-מנת לגלות את ׳האב׳ ולכונן מלכותו. לשם כך חייתי את חיי עד היום. משום כך, אם יהיה זה רצונו של ׳זה׳ אשר שלח אותי, ולא יעמוד בסתירה להכרזה על בשורת מלכות שמים, אבקש שילדי יירפאו – ו – ״, אך שאר דבריו של ישוע נבלעו בהמולה.
1955 145:3.10 Jesus had passed the responsibility of this healing decision to the ruling of his Father. Evidently the Father’s will interposed no objection, for the words of the Master had scarcely been uttered when the assembly of celestial personalities serving under the command of Jesus’ Personalized Thought Adjuster was mightily astir. The vast retinue descended into the midst of this motley throng of afflicted mortals, and in a moment of time 683 men, women, and children were made whole, were perfectly healed of all their physical diseases and other material disorders. Such a scene was never witnessed on earth before that day, nor since. And for those of us who were present to behold this creative wave of healing, it was indeed a thrilling spectacle.
2018 145:3.10 ישוע העביר לידי ׳אביו׳ את האחריות להחלטה על הריפוי. ברור כי ׳האב׳ לא התנגד לכך, משום שלא חלף אפילו רגע מדבריו של ׳המאסטר׳ ועד שאסופת ההוויות השמימיות החלה לפעול תחת פיקודו של ׳מכוונן המחשבה׳ שישוע, שהפך לאישי. פמליה זו ירדה לתוך קהל בני התמותה החולים, וברגע אחד של זמן נרפאו לגמרי 683 גברים, נשים וטף[17]. הם נרפאו לגמרי מכל מחלות הגוף ומכל חולי חומרי אחר. הארץ מעולם לא ראתה מחזה שכזה לפני כן, ואף לא מאז. עבורנו, אשר חזינו בגל ריפוי יצירתי זה, אכן היה זה מחזה מרטיט.
1955 145:3.11 But of all the beings who were astonished at this sudden and unexpected outbreak of supernatural healing, Jesus was the most surprised. In a moment when his human interests and sympathies were focused upon the scene of suffering and affliction there spread out before him, he neglected to bear in his human mind the admonitory warnings of his Personalized Adjuster regarding the impossibility of limiting the time element of the creator prerogatives of a Creator Son under certain conditions and in certain circumstances. Jesus desired to see these suffering mortals made whole if his Father’s will would not thereby be violated. The Personalized Adjuster of Jesus instantly ruled that such an act of creative energy at that time would not transgress the will of the Paradise Father, and by such a decision—in view of Jesus’ preceding expression of healing desire—the creative act was. What a Creator Son desires and his Father wills IS. Not in all of Jesus’ subsequent earth life did another such en masse physical healing of mortals take place.
2018 145:3.11 אך מכל ההוויות שנדהמו למראה פרץ הריפוי העל-אנושי הבלתי צפוי הזה, ישוע נדהם יותר מכולם. ברגע בו תשומת הלב והאהדה האנושיות שלו התמקדו במראה הסבל והחולי שנפרש לפניו, הוא שכח את אזהרותיו של ׳מכוונן המחשבה האישיותי׳ שלו ביחס לעובדה שבתנאים ובנסיבות מסוימים לא ניתן להגביל את אלמנט הזמן של זכויות הבורא של ׳בן בורא׳. ישוע ביקש לראות ברפואתם של בני התמותה הסובלים הללו, אם זה לא עמד בסתירה לרצון ׳אביו׳. ׳מכוונן המחשבה האישיותי׳ של ישוע פסק מיד שפעולה שכזו של אנרגיית יצירה אינה מנוגדת לרצונו של ׳אב פרדיס׳, והודות להחלטה שכזו – לאחר שישוע הביע רצונו שהריפוי יתרחש – הפעולה היצירתית הייתה. מה שמבקש ׳בן בורא׳ ורוצה ׳אביו׳ הינו. בשארית חייו הארציים של ישוע על-פני האדמה, לא התרחשה שוב פעולת ריפוי המונית שכזו.
1955 145:3.12 As might have been expected, the fame of this sundown healing at Bethsaida in Capernaum spread throughout all Galilee and Judea and to the regions beyond. Once more were the fears of Herod aroused, and he sent watchers to report on the work and teachings of Jesus and to ascertain if he was the former carpenter of Nazareth or John the Baptist risen from the dead.
2018 145:3.12 כפי שניתן היה לצפות, למרחקים יצא שמעו של הריפוי לעת שקיעה בבית ציידה שבכפר נחום, והתפשט ברחבי הגליל, ביהודה ומעבר להם. שוב ניעורו פחדיו של הורדוס, והוא שלח משקיפים שידווחו על עבודתו ותורתו של ישוע. הוא ביקש לוודא האם היה הנגר לשעבר מנצרת או שמא יוחנן המטביל שקם לתחייה.
1955 145:3.13 Chiefly because of this unintended demonstration of physical healing, henceforth, throughout the remainder of his earth career, Jesus became as much a physician as a preacher. True, he continued his teaching, but his personal work consisted mostly in ministering to the sick and the distressed, while his apostles did the work of public preaching and baptizing believers.
2018 145:3.13 בעיקר בשל הדגמה בלתי מתוכננת זו של ריפוי פיזי, מאותו יום ואילך ובמשך שארית הקריירה שלו על-פני האדמה הפך ישוע לרופא ממש כשם שהיה מטיף. הוא אכן המשיך ללמד, אך עבודתו האישית הוקדשה בעיקר לסעד החולים והמדוכאים, ואילו שליחיו עסקו בעיקר בהטפה בציבור ובהטבלת מאמינים.
1955 145:3.14 But the majority of those who were recipients of supernatural or creative physical healing at this sundown demonstration of divine energy were not permanently spiritually benefited by this extraordinary manifestation of mercy. A small number were truly edified by this physical ministry, but the spiritual kingdom was not advanced in the hearts of men by this amazing eruption of timeless creative healing.
2018 145:3.14 אולם רוב אלה שנהנו מריפוי על-טבעי או יצירתי זה, בהדגמה שאירעה עם שקיעת החמה, לא נהנו מתועלת רוחנית נמשכת ממופע חסד יצא-דופן זה. רק מתי מעט נבנו כתוצאה מסעד פיזי זה, אך מלכות הרוח לא התחזקה בלבבות האנשים בעקבות פרץ מדהים זה של ריפוי יצרתי נעדר-זמן.
1955 145:3.15 The healing wonders which every now and then attended Jesus’ mission on earth were not a part of his plan of proclaiming the kingdom. They were incidentally inherent in having on earth a divine being of well-nigh unlimited creator prerogatives in association with an unprecedented combination of divine mercy and human sympathy. But such so-called miracles gave Jesus much trouble in that they provided prejudice-raising publicity and afforded much unsought notoriety.
2018 145:3.15 פלאי הריפוי שנלוו מעת לעת למשימתו של ישוע על-פני האדמה לא היו חלק מתכניתו לבשורת המלכות. הם היו פועל יוצא נלווה לנוכחותה בארץ של הוויה אלוהית בעלת זכויות בריאה כמעט בלתי-מוגבלות אשר ניחנה גם בשילוב של רחמים אלוהיים ואהדה אנושית שלא היו כדוגמתם. אך הנסים הללו, כפי שכונו, גרמו לישוע לצרות רבות, בשל פרסום שעורר דעות קדומות והעובדה שיצא לו שם רע, בו לא רצה.
¶ 4. הערב למחרת
4. THE EVENING AFTER
4. הערב למחרת
1955 145:4.1 Throughout the evening following this great outburst of healing, the rejoicing and happy throng overran Zebedee’s home, and the apostles of Jesus were keyed up to the highest pitch of emotional enthusiasm. From a human standpoint, this was probably the greatest day of all the great days of their association with Jesus. At no time before or after did their hopes surge to such heights of confident expectation. Jesus had told them only a few days before, and when they were yet within the borders of Samaria, that the hour had come when the kingdom was to be proclaimed in power, and now their eyes had seen what they supposed was the fulfillment of that promise. They were thrilled by the vision of what was to come if this amazing manifestation of healing power was just the beginning. Their lingering doubts of Jesus’ divinity were banished. They were literally intoxicated with the ecstasy of their bewildered enchantment.
2018 145:4.1 כל הערב שלאחר מופע כביר זה של ריפוי, שטף ההמון העולז את בית זבדיה ושליחיו של ישוע היו אחוזים בהתלהבות רגשית מן הדרגה הגבוהה ביותר. מנקודת המבט האנושית, זה היה קרוב לוודאי הגדול שבימים הגדולים של הזמן שבילו לצד ישוע. תקוותם עלתה לגבהים של ציפייה בטוחה, גבהים אליהם לא הגיעה לפני כן או לאחר כן. רק ימים ספורים לפני כן, כשהיו על גבול השומרון, אמר להם ישוע כי הגיעה השעה להכריז על המלכות בעוצמה, וכעת חזו עיניהם במה שהם הניחו הוא קיומהּ של אותה ההבטחה. אם מפגן מדהים זה של כוח ריפוי היה רק ההתחלה, הם נלהבו למחשבה על מה שעתיד לבוא. כל הספקות שנותרו בהם בנוגע לאלוֹהיוּתוֹ של ישוע נמוגו כלא היו. הם היו פשוט שיכורים מאושר המקסם המרטיט שאחז בהם.
1955 145:4.2 But when they sought for Jesus, they could not find him. The Master was much perturbed by what had happened. These men, women, and children who had been healed of diverse diseases lingered late into the evening, hoping for Jesus’ return that they might thank him. The apostles could not understand the Master’s conduct as the hours passed and he remained in seclusion; their joy would have been full and perfect but for his continued absence. When Jesus did return to their midst, the hour was late, and practically all of the beneficiaries of the healing episode had gone to their homes. Jesus refused the congratulations and adoration of the twelve and the others who had lingered to greet him, only saying: “Rejoice not that my Father is powerful to heal the body, but rather that he is mighty to save the soul. Let us go to our rest, for tomorrow we must be about the Father’s business.”
2018 145:4.2 אך כאשר חיפשו את ישוע, לא יכלו למצאו. ׳המאסטר׳ הודאג מאוד ממה שאירע. הגברים, הנשים והטף שנרפאו ממגוון החוליים המתינו עד מאוחר בערב, וקיוו לחזרתו של ישוע על-מנת להודות לו. ככל שנקפו השעות והוא המשיך להתבודד, השליחים לא יכלו להבין את התנהגותו של ׳המאסטר׳; אילו לא נעדר הייתה שמחתם מלאה. אך כאשר שב ישוע אליהם, והשעה מאוחרת, כמעט כל מי שנרפא במאורע הריפוי כבר שב לביתו. ישוע סרב לקבל את ברכותיהם של השניים עשר ואת הערצתם של האחרים שהמתינו לו ורק אמר: ״שימחו, אך לא על כך ׳שאבי׳ חזק דיו לרפא את הגוף, אלא על כך שחזק דיו להציל את הנשמה. הבה וננוח, כי מחר נשוב לעסוק בעסקי ׳האב׳.״
1955 145:4.3 And again did twelve disappointed, perplexed, and heart-sorrowing men go to their rest; few of them, except the twins, slept much that night. No sooner would the Master do something to cheer the souls and gladden the hearts of his apostles, than he seemed immediately to dash their hopes in pieces and utterly to demolish the foundations of their courage and enthusiasm. As these bewildered fishermen looked into each other’s eyes, there was but one thought: “We cannot understand him. What does all this mean?”
2018 145:4.3 שוב התאכזבו השניים עשר, התבלבלו, והלכו לישון כשצער ממלא את ליבם; למעט התאומים, רק מעטים מהם ישנו באותו הלילה. מיד כשסיים ׳המאסטר׳ לשמח את נשמתם ולמלא את לבבות שליחיו באושר, נדמה כי אץ למוטט את תקוותיהם ולרסק את היסודות עליהם נבנו האומץ וההתלהבות שלהם. הדייגים הנבוכים הללו התבוננו איש בעיני רעהו וכולם כאחד חשבו: ״אינני יכול להבינו. מה פשר כל אלה?״
¶ 5. מוקדם בבוקר יום ראשון
5. EARLY SUNDAY MORNING
5. מוקדם בבוקר יום ראשון
1955 145:5.1 Neither did Jesus sleep much that Saturday night. He realized that the world was filled with physical distress and overrun with material difficulties, and he contemplated the great danger of being compelled to devote so much of his time to the care of the sick and afflicted that his mission of establishing the spiritual kingdom in the hearts of men would be interfered with or at least subordinated to the ministry of things physical. Because of these and similar thoughts which occupied the mortal mind of Jesus during the night, he arose that Sunday morning long before daybreak and went all alone to one of his favorite places for communion with the Father. The theme of Jesus’ prayer on this early morning was for wisdom and judgment that he might not allow his human sympathy, joined with his divine mercy, to make such an appeal to him in the presence of mortal suffering that all of his time would be occupied with physical ministry to the neglect of the spiritual. Though he did not wish altogether to avoid ministering to the sick, he knew that he must also do the more important work of spiritual teaching and religious training.
2018 145:5.1 גם ישוע לא ישן הרבה באותו ליל שבת. הוא הבין שהעולם מלא במצוקות פיזיות ובקשיים חומריים, והוא הגה בסכנה הגדולה – ההכרח להקדיש כמות כה גדולה מזמנו לטיפול בחולים ובמדוכאים, עד כי בשל הסעד לחומר תופרע או תשובש משימת כינון מלכות הרוח בלב האדם. בשל מחשבה זו, ודומות לה שרחשו בדעתו האנושית של ישוע באותו הלילה, הוא קם באותו יום ראשון הרבה לפני עלות השחר ויצא לבדו לאחד המקומות בהם אהב להתייחד עם ׳האב׳. נושא תפילתו לש ישוע באותו הבוקר היה חכמה ושיקול דעת[18]. הוא ביקש את אלה על-מנת שלא יתאפשר לתחושות האהדה האנושית לחבור לרחמים האלוהיים ולגרום לו, אל מול הצער האנושי, להקדיש את כל זמנו לסעד פיזי ולזנוח את עבודת הרוח. אף כי לא ביקש לזנוח לגמרי את סעד החולים, הוא ידע שעליו לעסוק גם בעבודה החשובה יותר של הלימוד הרוחני וההכשרה הדתית.
1955 145:5.2 Jesus went out in the hills to pray so many times because there were no private rooms suitable for his personal devotions.
2018 145:5.2 פעמים רבות עלה ישוע להתפלל בגבעות משום שלא היו בנמצא חדרים פרטיים בם יוכל להתמסר באופן אישי.
1955 145:5.3 Peter could not sleep that night; so, very early, shortly after Jesus had gone out to pray, he aroused James and John, and the three went to find their Master. After more than an hour’s search they found Jesus and besought him to tell them the reason for his strange conduct. They desired to know why he appeared to be troubled by the mighty outpouring of the spirit of healing when all the people were overjoyed and his apostles so much rejoiced.
2018 145:5.3 פטרוס לא הצליח לישון באותו הלילה; וכך, מוקדם מאוד ומעט לאחר שישוע יצא לתפילה, הוא העיר את יעקב ויוחנן והשלושה יצאו למצוא את ׳המאסטר׳[19]. לאחר יותר משעה מצאו את ישוע וביקשו ללמוד ממנו מדוע התנהג בצורה כה מוזרה. הם ביקשו ללמוד מדוע נדמה כי הוטרד כל כך ממחזה הריפוי הרוחני הכביר, הגם שכל האנשים וגם השליחים כל כך שמחו לקראתו.
1955 145:5.4 For more than four hours Jesus endeavored to explain to these three apostles what had happened. He taught them about what had transpired and explained the dangers of such manifestations. Jesus confided to them the reason for his coming forth to pray. He sought to make plain to his personal associates the real reasons why the kingdom of the Father could not be built upon wonder-working and physical healing. But they could not comprehend his teaching.
2018 145:5.4 במשך למעלה מארבע שעות ניסה ישוע להסביר לשלושת השליחים הללו את אשר אירע. הוא לימד אותם אודות אשר התרחש והסביר את הסכנה במופעים הללו. הוא גילה להם את הסיבה בשלהּ יצא להתפלל. הוא ביקש להבהיר להם בפשטות מדוע מלכות ׳האב׳ לא יכולה להיבנות על נסים, על נפלאות ועל ריפוי הגוף. אך הם לא הצליחו להבין את שלימד.
1955 145:5.5 Meanwhile, early Sunday morning, other crowds of afflicted souls and many curiosity seekers began to gather about the house of Zebedee. They clamored to see Jesus. Andrew and the apostles were so perplexed that, while Simon Zelotes talked to the assembly, Andrew, with several of his associates, went to find Jesus. When Andrew had located Jesus in company with the three, he said: “Master, why do you leave us alone with the multitude? Behold, all men seek you; never before have so many sought after your teaching. Even now the house is surrounded by those who have come from near and far because of your mighty works. Will you not return with us to minister to them?”
2018 145:5.5 ובינתיים, מוקדם בבוקר יום ראשון החלו להתקבץ סביב לבית זבדיה נשמות חולות וסקרנים. הם תבעו לראות את ישוע. אנדראס והשליחים היו כה נבוכים, עד שבעת ששמעון הקנאי שוחח עם הנאספים, הלכו אנדראס וכמה מחבריו למצוא את ישוע. כאשר מצא אנדראס את ישוע בחברת השלושה, אמר: ״׳מאסטר׳, מדוע תעזוב אותנו לבד עם ההמונים? ראה, כולם מבקשים אותך; מעולם לא ביקשו כה רבים לשמוע את דבריך. אפילו כעת הבית מוקף באלה שנקבצו מקרוב ומרחוק בשל הכוח שבעשייה שלך. האם לא תחזור עמנו לסעוד אותם?״[20]
1955 145:5.6 When Jesus heard this, he answered: “Andrew, have I not taught you and these others that my mission on earth is the revelation of the Father, and my message the proclamation of the kingdom of heaven? How is it, then, that you would have me turn aside from my work for the gratification of the curious and for the satisfaction of those who seek for signs and wonders? Have we not been among these people all these months, and have they flocked in multitudes to hear the good news of the kingdom? Why have they now come to besiege us? Is it not because of the healing of their physical bodies rather than as a result of the reception of spiritual truth for the salvation of their souls? When men are attracted to us because of extraordinary manifestations, many of them come seeking not for truth and salvation but rather in quest of healing for their physical ailments and to secure deliverance from their material difficulties.
2018 145:5.6 וכאשר שמע זאת ישוע, ענה: ״אנדראס, האם לא לימדתי אותך, כמו גם את האחרים, כי משימתי על-פני האדמה הינה להכריז על מלכות שמים? מדוע זה תבקשו ממני לסטות ממלאכתי זו על-מנת לספק את רצון הסקרנים ומבקשי הנסים והנפלאות? האם לא שהינו במחיצת אנשים אלה כל החודשים הללו, והאם נהרו בהמוניהם לשמוע את בשורות המלכות הטובות? מדוע הם צרים עלינו כעת? האם לא דווקא בשל ריפוי הגוף הפיזי, ולא בשל קבלתה של אמת רוחנית או גאולת הנשמה? כאשר אנשים נמשכים אלינו בשל תופעות יוצאות-דופן, רבים מהם לא באים לבקש אמת או גאולה אלא דווקא מזור לחולי הפיזי וגאולה מקשיי החומר.״
1955 145:5.7 “All this time I have been in Capernaum, and both in the synagogue and by the seaside have I proclaimed the good news of the kingdom to all who had ears to hear and hearts to receive the truth. It is not the will of my Father that I should return with you to cater to these curious ones and to become occupied with the ministry of things physical to the exclusion of the spiritual. I have ordained you to preach the gospel and minister to the sick, but I must not become engrossed in healing to the exclusion of my teaching. No, Andrew, I will not return with you. Go and tell the people to believe in that which we have taught them and to rejoice in the liberty of the sons of God, and make ready for our departure for the other cities of Galilee, where the way has already been prepared for the preaching of the good tidings of the kingdom. It was for this purpose that I came forth from the Father. Go, then, and prepare for our immediate departure while I here await your return.”
2018 145:5.7 ״בכל הזמן הזה הייתי בכפר-נחום, בבית הכנסת ועל החוף, והכרזתי על בשורות המלכות הטובות לכל מי שאוזניים לו לשמוע ולב לקבל את האמת. אין זה רצון ׳האב׳ שאחזור עמכם ואספק את סקרנות הנאספים, ובכך אזניח את הרוחני לטובת הסעד של הפיזי. הסמכתי אתכם להטיף לבשורה ולסעוד את החולים, אך ראוי שאני עצמי לא אזניח את מלאכת הלימוד לטובת מלאכת הריפוי. לא אנדראס, לא אשוב עמכם. לך ואמור לאנשים להאמין במה שלימדתי אותם ולשמוח בחירותם של בני האל, והכינו את עצמכם ליציאה אל ערי הגליל האחרות, שם כבר הוכשרה הקרקע להטפה על בשורות המלכות הטובות. זו הסיבה בשלהּ באתי אני מן ׳האב׳. לכו, אם כן, התכוננו לצאת מיד ואני אמתין לכם כאן עד שתשובו.״[21]
1955 145:5.8 When Jesus had spoken, Andrew and his fellow apostles sorrowfully made their way back to Zebedee’s house, dismissed the assembled multitude, and quickly made ready for the journey as Jesus had directed. And so, on the afternoon of Sunday, January 18, A.D. 28, Jesus and the apostles started out upon their first really public and open preaching tour of the cities of Galilee. On this first tour they preached the gospel of the kingdom in many cities, but they did not visit Nazareth.
2018 145:5.8 וכשסיים ישוע את דבריו, חזרו אנדראס וחבריו השליחים לבית זבדיה, פיזרו את ההמונים שנקבצו והתכוננו בזריזות לצאת לדרך כמצוות ישוע. וכך, ביום ראשון, ה-18 בינואר שנת 28 לספירה, יצאו ישוע והשליחים למסע ההטפה הפומבי והפתוח הראשון בערי הגליל. במסע הטפה זה בשרו את בשורת המלכות בערים רבות, אך בנצרת לא ביקרו[22].
1955 145:5.9 That Sunday afternoon, shortly after Jesus and his apostles had left for Rimmon, his brothers James and Jude came to see him, calling at Zebedee’s house. About noon of that day Jude had sought out his brother James and insisted that they go to Jesus. By the time James consented to go with Jude, Jesus had already departed.
2018 145:5.9 באחר הצהריים של אותו יום ראשון, מעט לאחר שיצאו ישוע ושליחיו לעבר רימון, באו אחיו, יעקב ויהודה, לבקרו בבית זבדיה. בערך באותו צהרי היום בא יהודה ליעקב והתעקש שיבקרו את ישוע. אך ישוע כבר יצא לדרכו עד שנעתר יעקב להתלוות ליהודה.
1955 145:5.10 The apostles were loath to leave the great interest which had been aroused at Capernaum. Peter calculated that no less than one thousand believers could have been baptized into the kingdom. Jesus listened to them patiently, but he would not consent to return. Silence prevailed for a season, and then Thomas addressed his fellow apostles, saying: “Let’s go! The Master has spoken. No matter if we cannot fully comprehend the mysteries of the kingdom of heaven, of one thing we are certain: We follow a teacher who seeks no glory for himself.” And reluctantly they went forth to preach the good tidings in the cities of Galilee.
2018 145:5.10 השליחים לא רצו לנטוש את העניין הרב שניעור בכפר נחום. פטרוס חישב שניתן היה להטביל ולהכניס למלכות כמעט אלף מאמינים. ישוע הקשיב לדבריהם בסבלנות, אך לא הסכים לשוב. לזמן מה השתררה דממה, ואז קרא תומאס לחבריו השליחים ואמר: ״נלך! כך ציווה ׳המאסטר׳. גם אם איננו יכולים להבין את מלוא המסתורין של מלכות השמים, בדבר אחד אנו יכולים להיות בטוחים: אנו הולכים אחר מורה שלא מבקש לעצמו תהילה.״ והם יצאו באי-רצון לבשר את הבשורות הטובות בערי הגליל.
¶ הפניות
¶ ביבליה
- ↑ 145:0.1 ישוע והשליחים לכפר נחום: מר 1:21a; לו 4:31.
- ↑ 145:1.1 ישו מדבר מסירה: לו 5:1-3.
- ↑ 145:1.1 שמעון ודוד: מתי 4:18; מר 1:16.
- ↑ 145:1.2 טיוטת דגים: לו 5:4-11.
- ↑ 145:1.2 דייגי גברים: מתי 4:19-20; מר 1:17-18.
- ↑ 145:2.1 ישוע מטיף בבית הכנסת: מר 1:21; לו 4:31.
- ↑ 145:2.2 עבדו את ה' אלוהיך: שמ 23:25.
- ↑ 145:2.2 קום, תאיר, הגיע אור: יש 60:1-3.
- ↑ 145:2.5 ענבים חמוצים, שיניים על קצה: יר 31:29-34.
- ↑ 145:2.6 דת, פרשת הלב: יר 24:7. חפש לבבות בודדים: יר 17:9-10.
- ↑ 145:2.7 רק נשמה חוטאת מתה: יר 31:29-30; יח 18:2-4. אלוהים נותן לב חדש, רוח: יח 36:26.
- ↑ 145:2.11 ישוע לימד בסמכות: מתי 7:28-29; מר 1:21-22; לו 4:31-32.
- ↑ 145:2.12 ריפוי של אפילפסיה: מר 1:23-26; לו 4:33-35.
- ↑ 145:2.14 דיווח על ריפוי: מר 1:27-28; לו 4:36-37.
- ↑ 145:2.15 חמותו החולה של פיטר: מתי 8:14-15; מר 8:30-31; לו 4:38-39.
- ↑ 145:3.2 קהל בשקיעה: מתי 8:16; מר 1:32-33; לו 4:40.
- ↑ 145:3.10 הריפוי בשקיעה: מתי 8:6b; מר 1:34; לו 4:40-41.
- ↑ 145:5.1 נסיגת ישו: מר 1:35; לו 4:42a.
- ↑ 145:5.3 חפש את ישו: מר 1:36-37a.
- ↑ 145:5.5 המונים מחפשים את ישוע לריפוי: מר 1:37b; לו 4:42b.
- ↑ 145:5.7 ישוע חייב ללמד, לא לרפא: מר 1:38; לו 4:43.
- ↑ 145:5.8 התחל סיור ההטפה הראשון: מתי 4:23; מתי 9:35b; מר 1:39; לו 4:44.