ספר אורנטיה באנגלית הוא נחלת הכלל ברחבי העולם מאז 2006.
תרגומים: © 2018 הקרן של אורנטיה
AT GILBOA AND IN THE DECAPOLIS
בגלבוע ובדקפוליס
1955 144:0.1 SEPTEMBER and October were spent in retirement at a secluded camp upon the slopes of Mount Gilboa. The month of September Jesus spent here alone with his apostles, teaching and instructing them in the truths of the kingdom.
2018 144:0.1 את החודשים של ספטמבר ואוקטובר בילו בפרישות, במחנה חבוי על מורדות הר הגלבוע. את כל חודש ספטמבר בילה ישוע לבדו עם שליחיו בלימוד והוראת אמתות המלכות.
1955 144:0.2 There were a number of reasons why Jesus and his apostles were in retirement at this time on the borders of Samaria and the Decapolis. The Jerusalem religious rulers were very antagonistic; Herod Antipas still held John in prison, fearing either to release or execute him, while he continued to entertain suspicions that John and Jesus were in some way associated. These conditions made it unwise to plan for aggressive work in either Judea or Galilee. There was a third reason: the slowly augmenting tension between the leaders of John’s disciples and the apostles of Jesus, which grew worse with the increasing number of believers.
2018 144:0.2 היו כמה סיבות לכך שישוע ושליחיו פרשו בזמן זה, ושהו בגבול בין השומרון לדקפוליס. בקרב מנהיגי הדת בירושלים שררה התנגדות גדולה; הורדוס אנטיפס עדיין החזיק את יוחנן בכלא, פחד הן לשחררו והן להוציאו להורג, ובה בעת המשיך לחשוד על קיומו של קשר כלשהו בין יוחנן לישוע. בתנאים הללו, לא היה זה מן התבונה לתכנן פעולה אגרסיבית ביהודה או בגליל. הייתה גם סיבה שלישית: בין ראשי תלמידיו של יוחנן ושליחיו של ישוע הלך וגדל אט אט מתח אשר הלך והחמיר ככל שהלכו ורבו המאמינים.
1955 144:0.3 Jesus knew that the days of the preliminary work of teaching and preaching were about over, that the next move involved the beginning of the full and final effort of his life on earth, and he did not wish the launching of this undertaking to be in any manner either trying or embarrassing to John the Baptist. Jesus had therefore decided to spend some time in retirement rehearsing his apostles and then to do some quiet work in the cities of the Decapolis until John should be either executed or released to join them in a united effort.
2018 144:0.3 ישוע ידע שימי תקופת ההכנה של ההטפה והלימוד התקרבו לסיומם, וכי בצעד הבא יחל המאמץ השלם והסופי של חייו על-פני האדמה, והוא לא רצה שתחילתה של משימה זו תעמיד את יוחנן המטביל במבחן או תבייש אותו. לפיכך, החליט ישוע לבלות תקופה מסוימת בפרישות, להמשיך ולאמן את שליחיו ואז לעבוד בשקט בערי הדקפוליס, עד אשר יוצא יוחנן להורג או ישוחרר על-מנת להצטרף אליהם למאמץ מאוחד.
¶ 1. המחנה בגלבוע
1. THE GILBOA ENCAMPMENT
1. המחנה בגלבוע
1955 144:1.1 As time passed, the twelve became more devoted to Jesus and increasingly committed to the work of the kingdom. Their devotion was in large part a matter of personal loyalty. They did not grasp his many-sided teaching; they did not fully comprehend the nature of Jesus or the significance of his bestowal on earth.
2018 144:1.1 בחלוף הזמן, גדלה מסירותם של השניים עשר לישוע וכן מחויבותם לעבודת המלכות. מסירותם נבעה בעיקר מנאמנות אישית. הם לא תפשו את הצדדים הרבים של תורתו; הם לא הבינו לגמרי את טיבו של ישוע או את משמעותהּ של משימת המתת שלו על-פני האדמה.
1955 144:1.2 Jesus made it plain to his apostles that they were in retirement for three reasons:
2018 144:1.2 ישוע הבהיר לשליחיו את שלושת הסיבות בעטיין פרשו:
1955 144:1.3 1. To confirm their understanding of, and faith in, the gospel of the kingdom.
2018 144:1.3 1. לאשש את הבנתם את בשורת המלכות ואמונתם בה.
2018 144:1.4 2. לאפשר להתנגדות לעבודתם ביהודה ובגליל לשכוך.
1955 144:1.5 3. To await the fate of John the Baptist.
2018 144:1.5 3. להמתין לגורלו של יוחנן המטביל.
1955 144:1.6 While tarrying on Gilboa, Jesus told the twelve much about his early life and his experiences on Mount Hermon; he also revealed something of what happened in the hills during the forty days immediately after his baptism. And he directly charged them that they should tell no man about these experiences until after he had returned to the Father.
2018 144:1.6 בזמן שהייתם בגלבוע, סיפר ישוע לשניים עשר הרבה על חייו המוקדמים ועל התנסותו על הר החרמון; הוא אף גילה להם מעט ממה שאירע בגבעות בארבעים הימים שלאחר הטבלתו. הוא אף הנחה אותם ישירות לבל יספרו זאת לאיש עד לאחר שישוב ׳לאב׳.
1955 144:1.7 During these September weeks they rested, visited, recounted their experiences since Jesus first called them to service, and engaged in an earnest effort to co-ordinate what the Master had so far taught them. In a measure they all sensed that this would be their last opportunity for prolonged rest. They realized that their next public effort in either Judea or Galilee would mark the beginning of the final proclamation of the coming kingdom, but they had little or no settled idea as to what the kingdom would be when it came. John and Andrew thought the kingdom had already come; Peter and James believed that it was yet to come; Nathaniel and Thomas frankly confessed they were puzzled; Matthew, Philip, and Simon Zelotes were uncertain and confused; the twins were blissfully ignorant of the controversy; and Judas Iscariot was silent, noncommittal.
2018 144:1.7 במהלך השבועות הללו של חודש ספטמבר הם נחו, שוחחו, שיתפו אודות התנסותם מאז שקרא להם ישוע לשירות וניסו באמת ובתמים לתאם את כל שלימד אותם ׳המאסטר׳ עד כה. כולם הבינו, במידה זו או אחרת, כי זו עתידה להיות ההזדמנות האחרונה שלהם למנוחה ממושכת. הם הבינו כי המאמץ הבא שלהם להטפה בציבור, ביהודה או בגליל, עתיד לסמן את תחילתה של ההכרזה הסופית על בוא המלכות, אך היה להם מושג קלוש, אם בכלל, לגבי מה עתידה מלכות זו להיות עת תגיע. יוחנן ואנדראס חשבו שהמלכות כבר באה; פטרוס ויעקב האמינו שהיא עתידה לבוא; נתנאל ותומאס התוודו שהם מבולבלים; מתי, פיליפוס ושמעון הקנאי היו שרויים בבלבול וחוסר וודאות; התאומים נהנו משלוות בורותם בנוגע למחלוקת; ואילו יהודה איש-קריות היה שקט ובלתי מחויב.
1955 144:1.8 Much of this time Jesus was alone on the mountain near the camp. Occasionally he took with him Peter, James, or John, but more often he went off to pray or commune alone. Subsequent to the baptism of Jesus and the forty days in the Perean hills, it is hardly proper to speak of these seasons of communion with his Father as prayer, nor is it consistent to speak of Jesus as worshiping, but it is altogether correct to allude to these seasons as personal communion with his Father.
2018 144:1.8 רוב הזמן הזה בילה ישוע לבדו על ההר, בסמוך למחנה. לעתים לקח עמו את פטרוס, יעקוב ויוחנן, אך על-פי-רוב הלך לבדו להתפלל או להתייחד. לאחר ההטבלה וארבעים הימים בגבעות של פראה, קשה לכנות את תקופות ההתייחדות הללו עם ׳אביו׳ כתפילה, וכן לא מתאים לומר שישוע סגד, אף בהחלט ראוי להתייחס לתקופות הללו כאל תקופות של התייחדות אישית עם ׳אביו׳.
1955 144:1.10 John had taught his disciples a prayer, a prayer for salvation in the coming kingdom. Although Jesus never forbade his followers to use John’s form of prayer, the apostles very early perceived that their Master did not fully approve of the practice of uttering set and formal prayers. Nevertheless, believers constantly requested to be taught how to pray. The twelve longed to know what form of petition Jesus would approve. And it was chiefly because of this need for some simple petition for the common people that Jesus at this time consented, in answer to Thomas’s request, to teach them a suggestive form of prayer. Jesus gave this lesson one afternoon in the third week of their sojourn on Mount Gilboa.
2018 144:1.10 יוחנן לימד את תלמידיו צורת תפילה, תפילה לגאולה במלכות הקרבה
[2]. אף כי ישוע מעולם לא אסר על חסידיו להשתמש בצורת התפילה של יוחנן, שליחיו הבינו מיד ׳שהמאסטר׳ לא עודד את המנהג של תפילה על-פי נוסח רשמי. אף-על-פי-כן, המאמינים ביקשו כל הזמן ללמוד כיצד להתפלל. השניים עשר ביקשו ללמוד מהי צורת הפנייה שישוע תמך בה. לפיכך, ובעיקר בשל צורך זה של פשוטי העם לקבל צורת פנייה פשוטה, הסכים ישוע בעת הזו לבקשת תומאס ללמד אותם צורת תפילה. ישוע נתן שיעור זה אחר צהריים אחד, בשבוע השלישי לשהותם בהר הגלבוע.
¶ 2. הדרשה על התפילה
2. THE DISCOURSE ON PRAYER
2. הדרשה על התפילה
1955 144:2.1 “John indeed taught you a simple form of prayer: ‘O Father, cleanse us from sin, show us your glory, reveal your love, and let your spirit sanctify our hearts forevermore, Amen!’ He taught this prayer that you might have something to teach the multitude. He did not intend that you should use such a set and formal petition as the expression of your own souls in prayer.
2018 144:2.1 ״יוחנן אכן לימד אתכם צורת תפילה פשוטה: ׳הו אבא, טהר אתנו מחטא, הצג תהילתך, גלה אהבתך, ותן לרוחך לקדש את לבנו לעולם ועד, אמן!׳ הוא לימד תפילה זו בכדי שיהיה לכם מה ללמד את ההמונים. הוא לא התכוון שאתם תשתמשו בצורת פנייה קבועה ורשמית זו כשאתם נותנים נשמותיכם בתפילה.
1955 144:2.2 “Prayer is entirely a personal and spontaneous expression of the attitude of the soul toward the spirit; prayer should be the communion of sonship and the expression of fellowship. Prayer, when indited by the spirit, leads to co-operative spiritual progress. The ideal prayer is a form of spiritual communion which leads to intelligent worship. True praying is the sincere attitude of reaching heavenward for the attainment of your ideals.
2018 144:2.2 ״התפילה הינה ביטוי אישי וספונטני של האופן בו מתייחס הנשמה לרוח; ראוי לה לתפילה להיות כמו התייחדות של בן וכביטוי של רעות. כאשר הרוח אומרת התפילה, זו מובילה לקדמה רוחנית של שיתוף-פעולה. התפילה האידאלית הינה צורת התייחדות רוחנית המובילה לסגידה נבונה. תפילת אמת הינה האופן בו נושיט ידנו השמימה למען הגשמת האידאלים.
[1]
1955 144:2.3 “Prayer is the breath of the soul and should lead you to be persistent in your attempt to ascertain the Father’s will. If any one of you has a neighbor, and you go to him at midnight and say: ‘Friend, lend me three loaves, for a friend of mine on a journey has come to see me, and I have nothing to set before him’; and if your neighbor answers, ‘Trouble me not, for the door is now shut and the children and I are in bed; therefore I cannot rise and give you bread,’ you will persist, explaining that your friend hungers, and that you have no food to offer him. I say to you, though your neighbor will not rise and give you bread because he is your friend, yet because of your importunity he will get up and give you as many loaves as you need. If, then, persistence will win favors even from mortal man, how much more will your persistence in the spirit win the bread of life for you from the willing hands of the Father in heaven. Again I say to you: Ask and it shall be given you; seek and you shall find; knock and it shall be opened to you. For every one who asks receives; he who seeks finds; and to him who knocks the door of salvation will be opened.
2018 144:2.3 ״תפילה הינה נשימת הנשמה, ואם תתמידו בניסיונותיכם ללמוד את רצון ׳האב׳, היא אשר תנהיג אתכם. מִי בָכֶם אֲשֶׁר לוֹ אֹהֵב וְהָלַךְ וּבָא אֵלָיו בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה וְאָמַר אֵלָיו: ׳יְדִידִי הַלְווֵנִי שְׁלשֶׁת כִּכְּרוֹת לָחֶם כִּי אֹהֲבִי בָּא אֵלַי מִן הַדָּרֶךְ וְלִי אֵין כֹּל לָשׂוּם לְפָנָיו׳; וְהוּא מִבַּיִת יַעֲנֶה וְיֹאמַר, ׳אַל תּוֹגִיעֵנִי כִּי כְבָר נִסְגְּרָה הַדֶּלֶת וִילָדַי שׁוֹכְבִים עִמָּדִי בַּמִּטָּה; לֹא אוּכַל לָקוּם וְלָתֶת לָךְ,׳ אתם תתעקשו, ותסבירו לו שחברכם רעב, ושאין לכם מה לתת לו. אֹמֵר אֲנִי לָכֶם גַּם כִּי לֹא יָקוּם לָתֶת לך עַל הֱיוֹתוֹ אֹהֲבך יָקוּם בַּעֲבוּר עַזּוּת פָּניך וייתן לך כְּכָל צרכיך. ולכן, אם התעקשות מצליחה לשכנע את האדם, עד כמה תצלח התעקשותכם ברוח להשיג את לחם החיים מידיו המעניקות של ׳האב׳ שבשמים. אומר לכם שוב: שַׁאֲלוּ ויינתן לָכֶם; דִּרְשׁוּ וְתִמְצָאוּ; דִּפְקוּ וְיִפָּתַח לָכֶם. כִּי כָּל הַשֹּׁאֵל יְקַבֵּל; וְהַדֹּרֵשׁ יִמְצָא; וְהַדֹּפֵק תפָּתַח לוֹ דלת הגאולה[3].
1955 144:2.4 “Which of you who is a father, if his son asks unwisely, would hesitate to give in accordance with parental wisdom rather than in the terms of the son’s faulty petition? If the child needs a loaf, will you give him a stone just because he unwisely asks for it? If your son needs a fish, will you give him a watersnake just because it may chance to come up in the net with the fish and the child foolishly asks for the serpent? If you, then, being mortal and finite, know how to answer prayer and give good and appropriate gifts to your children, how much more shall your heavenly Father give the spirit and many additional blessings to those who ask him? Men ought always to pray and not become discouraged.
2018 144:2.4 ״היש בכם איש ואב אשר ייתן לבנו את שביקש בנו בטיפשות ולא יפעל בהתאם לחכמתו כהורה? אם הילד זקוק ללחם, התתנו לו אבן רק משום שטעה וביקש אותה? אם בנכם זקוק לדג, האם תתנו לו נחש משום שעלה זה יחד הדג ברשת והבן ביקש את הנחש בטיפשותו? אם אתם, בני תמותה וסופיים, יודעים לתת לילדיכם מתנות טובות, עד כמה יותר ייתן ׳אביכם׳ שבשמים מן הרוח ומשאר ברכותיו למבקשים ממנו? ראוי לאדם להתפלל ואף פעם לא להתייאש[4].
1955 144:2.5 “Let me tell you the story of a certain judge who lived in a wicked city. This judge feared not God nor had respect for man. Now there was a needy widow in that city who came repeatedly to this unjust judge, saying, ‘Protect me from my adversary.’ For some time he would not give ear to her, but presently he said to himself: ‘Though I fear not God nor have regard for man, yet because this widow ceases not to trouble me, I will vindicate her lest she wear me out by her continual coming.’ These stories I tell you to encourage you to persist in praying and not to intimate that your petitions will change the just and righteous Father above. Your persistence, however, is not to win favor with God but to change your earth attitude and to enlarge your soul’s capacity for spirit receptivity.
2018 144:2.5 ״הבה ואספרה לכם משל על שופט שחי בעיר של רשעים. שׁוֹפֵט הָיָה בְּעִיר אֶחָת אֲשֶׁר לֹא יָרֵא אֶת האלוהים וְלֹא נָשָׂא פְּנֵי אָדָם. וְאַלְמָנָה הייתה בָּעִיר הַהִיא, שבאה שוב ושוב בפני שופט מושחת זה וביקשה, ׳דִּינָה אֶת דִּינִי מִמְּרִיבִי.׳ וַיְמָאֵן יוֹם וָיוֹם וּמִקֵּץ יָמִים אָמַר בְּנַפְשׁוֹ: ׳גַּם כִּי לֹא אִירָא אֶת האלוהים וְלֹא אֶשָׂא פָנִים לְאָדָם, אֶעֱשֶׂה אֶת מִשְׁפַּט הָאַלְמָנָה הַזֹּאת עַל הַלְאוֹתָהּ אותִי פֶּן תָּבוֹא תָמִיד וְדִכְּאַתְנִי בְּמִלִּים.׳ אספר זאת בכדי לעודד אתכם להתעקש ולהתפלל אך לא כדי לנסות לשנות את ׳האב׳ הישר והצדיק שממעל. התעקשותכם איננה נדרשת על-מנת לזכות בחסד האל, אלא על-מנת לשנות את גישתכם שבארץ ולהרחיב את יכולתה של נשמתכם להכיל את הרוח[5].
¶ 3. תפילת המאמין
3. THE BELIEVER’S PRAYER
3. תפילת המאמין
1955 144:3.1 But the apostles were not yet satisfied; they desired Jesus to give them a model prayer which they could teach the new disciples. After listening to this discourse on prayer, James Zebedee said: “Very good, Master, but we do not desire a form of prayer for ourselves so much as for the newer believers who so frequently beseech us, ‘Teach us how acceptably to pray to the Father in heaven.’”
2018 144:3.1 אך השליחים עדיין לא שבעו רצון; הם ביקשו מישוע לקבל תפילה לדוגמה, אותה יוכלו ללמד את התלמידים החדשים. לאחר שהקשיב לדרשה על התפילה, אמר יעקב זבדיה: ״טוב ויפה, ׳מאסטר׳, אך איננו מבקשים צורת תפילה עבורנו אלא יותר עבור המאמינים החדשים אשר צובאים עלינו לעתים כה תכופות ומבקשים, ׳למדו אותנו כיצד להתפלל לאב שבשמים.׳״[7]
1955 144:3.10 As we also have forgiven our debtors.
2018 144:3.10 כאשר גם אנחנו סלחנו לבעלי חובותינו.
1955 144:3.11 Save us in temptation, deliver us from evil,
2018 144:3.11 אל תביאנו לניסיון כי אם הצילנו מרע,
1955 144:3.12 And increasingly make us perfect like yourself.
1955 144:3.13 It is not strange that the apostles desired Jesus to teach them a model prayer for believers. John the Baptist had taught his followers several prayers; all great teachers had formulated prayers for their pupils. The religious teachers of the Jews had some twenty-five or thirty set prayers which they recited in the synagogues and even on the street corners. Jesus was particularly averse to praying in public. Up to this time the twelve had heard him pray only a few times. They observed him spending entire nights at prayer or worship, and they were very curious to know the manner or form of his petitions. They were really hard pressed to know what to answer the multitudes when they asked to be taught how to pray as John had taught his disciples.
2018 144:3.13 אין זה מוזר שהשליחים ביקשו את ישוע ללמד אותם תפילה לדוגמה עבור המאמינים. יוחנן המטביל לימד את חסידיו מספר נוסחי תפילה; כי המורים הגדולים ניסחו תפילות עבור תלמידיהם. מורי הדת היהודים ניסחו עשרים וחמישה או שלושים נוסחי תפילה אותם שיננו בבתי הכנסת ואפילו בפינות הרחוב. ישוע התנגד במיוחד לתפילה בציבור. עד לאותה העת, השניים עשר שמעו אותו מתפלל רק פעמים מספר. הם ראו אותו מבלה בתפילה או בסגידה לילות שלמים, והיו סקרנים מאוד ללמוד כיצד פנה. הם היו מאוד לחוצים ללמוד כיצד לענות להמונים אשר ביקשו מהם ללמד אותם להתפלל ממש כשם שיוחנן לימד את תלמידיו.
1955 144:3.14 Jesus taught the twelve always to pray in secret; to go off by themselves amidst the quiet surroundings of nature or to go in their rooms and shut the doors when they engaged in prayer.
1955 144:3.15 After Jesus’ death and ascension to the Father it became the practice of many believers to finish this so-called Lord’s prayer by the addition of—“In the name of the Lord Jesus Christ.” Still later on, two lines were lost in copying, and there was added to this prayer an extra clause, reading: “For yours is the kingdom and the power and the glory, forevermore.”
1955 144:3.16 Jesus gave the apostles the prayer in collective form as they had prayed it in the Nazareth home. He never taught a formal personal prayer, only group, family, or social petitions. And he never volunteered to do that.
2018 144:3.16 ישוע נתן לשליחים תפילה בנוסח קבוצתי, כפי ששימשה בביתו שבנצרת. הוא לעולם לא לימד נוסח תפילה אישי רשמי, אלא רק נוסח קבוצתי, למשפחה, או לחברה. ואת זאת אף פעם לא התנדב ללמד.
2018 144:3.17 ישוע לימד כי על-מנת תועיל, על התפילה להיות:
1955 144:3.22 5. Trustful—in submission to the Father’s all-wise will.
2018 144:3.22 5. מתוך אמון – מתוך כניעה לרצונו הכול-חכם של ׳האב׳.
1955 144:3.23 When Jesus spent whole nights on the mountain in prayer, it was mainly for his disciples, particularly for the twelve. The Master prayed very little for himself, although he engaged in much worship of the nature of understanding communion with his Paradise Father.
2018 144:3.23 כאשר בילה ישוע לילות שלמים על ההר בתפילה, בעיקר התפלל עבור תלמידיו, ובעיקר עבור השניים עשר. ׳המאסטר׳ התפלל רק מעט עבור עצמו, אף כי עסק הרבה בסגידה, אשר טיבה התייחדות של הבנה עם ׳אביו׳ שבפרדיס.
¶ 4. עוד על התפילה
4. MORE ABOUT PRAYER
4. עוד על התפילה
1955 144:4.1 For days after the discourse on prayer the apostles continued to ask the Master questions regarding this all-important and worshipful practice. Jesus’ instruction to the apostles during these days, regarding prayer and worship, may be summarized and restated in modern phraseology as follows:
2018 144:4.1 ימים לאחר הדרשה אודות התפילה המשיכו השליחים לשאול את ׳המאסטר׳ שאלות בנוגע למנהג סגידה זה, מנהג חשוב כל כך. וכך ניתן לסכם ולהציג במונחים של היום את מה שלימד ישוע את השליחים במהלך הימים הללו אודות תפילה וסגידה:
1955 144:4.2 The earnest and longing repetition of any petition, when such a prayer is the sincere expression of a child of God and is uttered in faith, no matter how ill-advised or impossible of direct answer, never fails to expand the soul’s capacity for spiritual receptivity.
2018 144:4.2 כאשר בקשה כלשהיא נאמרת שוב ושוב בכנות ומתוך כמיהה, כאשר תפילה מעין זו מהווה ביטוי כנה של ילד האל ונאמרת באמונה, ואף אם יהא זה שגוי או בלתי אפשרי להיענות לה במישרין, היא תמיד תרחיב את קיבולת הנשמה להכיל את הרוח.
1955 144:4.3 In all praying, remember that sonship is a gift. No child has aught to do with earning the status of son or daughter. The earth child comes into being by the will of its parents. Even so, the child of God comes into grace and the new life of the spirit by the will of the Father in heaven. Therefore must the kingdom of heaven—divine sonship—be received as by a little child. You earn righteousness—progressive character development—but you receive sonship by grace and through faith.
2018 144:4.3 באשר תישאו תפילה, זכרו כי היותכם בנים הינה מתת. שום ילד לא נדרש לעשות דבר על-מנת לקבל מעמד כבן או כבת. על הארץ, הילד מתגשם הודות לרצון הוריו. ובדומה כך, מתגשם ילד האל לחסד ולחיי הרוח החדשים הודות לרצונו של ׳האב׳ שבשמים. משום כך חובה עלינו לקבל את מלכות השמים – את היותנו בנים לאלוהים – כקבל אותה ילד קטן. ואף כי את התפתחותו המדורגת של אופייכם – את הצדקה – אתם מרוויחים, את היותכם בנים אתם מקבלים בחסד והודות לאמונה[12].
1955 144:4.4 Prayer led Jesus up to the supercommunion of his soul with the Supreme Rulers of the universe of universes. Prayer will lead the mortals of earth up to the communion of true worship. The soul’s spiritual capacity for receptivity determines the quantity of heavenly blessings which can be personally appropriated and consciously realized as an answer to prayer.
2018 144:4.4 תפילה הובילה את ישוע להתייחדות-על של נשמתו עם שליטיהם העליונים של יקום היקומים. התפילה תוביל את בני התמותה שבארץ עד להתייחדות של סגידת אמת. קיבולת הקליטה הרוחנית של הנשמה קובעת הן את שיעור הברכות השמימיות אשר ניתן להעניק לה באופן אישי בתשובה לתפילה והן את יכולתה להכיר בכך במודע.
1955 144:4.5 Prayer and its associated worship is a technique of detachment from the daily routine of life, from the monotonous grind of material existence. It is an avenue of approach to spiritualized self-realization and individuality of intellectual and religious attainment.
2018 144:4.5 התפילה, כמו גם הסגידה הנלווית לה, הינה טכניקה של התנתקות משגרת היום-יום, מן השחיקה המונוטונית של הקיום החומרי. היא נתיב גישה למימוש עצמי רוחני ולאינדיבידואליוּת של הישג אינטלקטואלי ודתי.
1955 144:4.6 Prayer is an antidote for harmful introspection. At least, prayer as the Master taught it is such a beneficent ministry to the soul. Jesus consistently employed the beneficial influence of praying for one’s fellows. The Master usually prayed in the plural, not in the singular. Only in the great crises of his earth life did Jesus ever pray for himself.
2018 144:4.6 תפילה הינה נוגדן להתבוננות פנימית מזיקה. לכל הפחות, התפילה, כפי שלימד ׳המאסטר׳, הינה סעד מועיל לנשמה. ישוע התמיד להשתמש בהשפעתה המיטיבה של תפילה הנאמרת עבור הזולת. על-פי-רוב, ׳המאסטר׳ התפלל בלשון רבים ולא עבור יחיד. ישוע התפלל עבור עצמו רק במשברים הגדולים של חייו.
1955 144:4.7 Prayer is the breath of the spirit life in the midst of the material civilization of the races of mankind. Worship is salvation for the pleasure-seeking generations of mortals.
2018 144:4.7 תפילה הינה נשימת חיי הרוח בתוך ציוויליזציית החומר של הגזעים האנושיים. סגידה הינה הגאולה לבני התמותה לדורותיהם המבקשים להתענג.
1955 144:4.8 As prayer may be likened to recharging the spiritual batteries of the soul, so worship may be compared to the act of tuning in the soul to catch the universe broadcasts of the infinite spirit of the Universal Father.
2018 144:4.8 אם ניתן לדמות את תפילה לפעולת טעינתן של סוללות הרוח של הנשמה, כך ניתן לדמות בין הסגידה לבין פעולת כיוונון הנשמה לקליטתן של תשדורותיה ביקום של רוחו האינסופית של ׳האב האוניברסלי׳.
1955 144:4.9 Prayer is the sincere and longing look of the child to its spirit Father; it is a psychologic process of exchanging the human will for the divine will. Prayer is a part of the divine plan for making over that which is into that which ought to be.
2018 144:4.9 תפילה הינה המבט הכנה והכמה שנושא הילד אל עבר ׳אביו׳ הרוחני; הינה תהליך פסיכולוגי שבו מוחלף הרצון האנושי בזה האלוהי. תפילה הינה חלק מן התכנית האלוהית באמצעותה מותמר מה שיש למה שראוי שיהיה.
1955 144:4.10 One of the reasons why Peter, James, and John, who so often accompanied Jesus on his long night vigils, never heard Jesus pray, was because their Master so rarely uttered his prayers as spoken words. Practically all of Jesus’ praying was done in the spirit and in the heart—silently.
2018 144:4.10 פטרוס, יעקב ויוחנן, אשר התלוו לעיתים קרובות לישוע בלילות המשמר הארוכים שלו, מעולם לא שמעו את ישוע מתפלל גם בשל העובדה שרק לעיתים רחוקות הביע ׳המאסטר׳ שלהם את תפילתו בקול. כמעט כל תפילתו של ישוע התבצעה ברוח ובלב – בדממה.
1955 144:4.11 Of all the apostles, Peter and James came the nearest to comprehending the Master’s teaching about prayer and worship.
2018 144:4.11 פטרוס ויעקב התקרבו יותר מכל השליחים להבנה של מה שלימד ׳המאסטר׳ אודות תפילה וסגידה.
¶ 5. צורות תפילה אחרות
5. OTHER FORMS OF PRAYER
5. צורות תפילה אחרות
1955 144:5.1 From time to time, during the remainder of Jesus’ sojourn on earth, he brought to the notice of the apostles several additional forms of prayer, but he did this only in illustration of other matters, and he enjoined that these “parable prayers” should not be taught to the multitudes. Many of them were from other inhabited planets, but this fact Jesus did not reveal to the twelve. Among these prayers were the following:
2018 144:5.1 במהלך יתרת שהותו של ישוע על הארץ, הוא הביא מעת לעת לידיעת השליחים מספר צורות תפילה אחרות. הוא עשה כן רק על-מנת להדגם עניינים אחרים והוא אף התרה בהם שלא ללמד אותם את ״משלי התפילות״ הללו את ההמונים. רבות מהן לקוחות מפלנטות מיושבות אחרות, אך ישוע לא סיפר זאת לשניים עשר. בין התפילות הללו ניתן למצוא את התפילות הבאות:
1955 144:5.2 Our Father in whom consist the universe realms,
2018 144:5.2 ׳אבינו׳ שבו מתקיימים מחוזות היקום,
1955 144:5.3 Uplifted be your name and all-glorious your character.
2018 144:5.3 יהא שמך נישא ותהילתך כולה לידיעה.
1955 144:5.4 Your presence encompasses us, and your glory is manifested
2018 144:5.4 נוכחותך חובקת אותנו, ותהילתך תתגשם
1955 144:5.5 Imperfectly through us as it is in perfection shown on high.
2018 144:5.5 דרכנו, אף כי לא בשלמות בה תתגשם מעלה.
1955 144:5.6 Give us this day the vivifying forces of light,
2018 144:5.6 החייה אותנו היום בכוחות האור,
1955 144:5.7 And let us not stray into the evil bypaths of our imagination,
2018 144:5.7 ושמור עלינו מדרכי הדמיון הרעות,
1955 144:5.8 For yours is the glorious indwelling, the everlasting power,
2018 144:5.8 אתה השוכן בנו ככוח עד,
1955 144:5.9 And to us, the eternal gift of the infinite love of your Son.
2018 144:5.9 ולנו מתת הנצח של אהבת האינסוף של בנך.
1955 144:5.12 Our creative Parent, who is in the center of the universe,
2018 144:5.12 אבינו בוראנו, אשר במרכז היקום,
1955 144:5.13 Bestow upon us your nature and give to us your character.
2018 144:5.13 תן לנו מטיבך ומאופייך.
1955 144:5.14 Make us sons and daughters of yours by grace
2018 144:5.14 עשה עמנו חסד ואותנו בניך ובנותיך
1955 144:5.15 And glorify your name through our eternal achievement.
2018 144:5.15 יתהלל שמך בהישג הנצח שלנו.
1955 144:5.16 Your adjusting and controlling spirit give to live and dwell within us
2018 144:5.16 תן לנו רוח לבקר ולשלוט, לחיות ולשכון בנו
2018 144:5.17 וייעשה רצונך בעולם כפי שהמלאכים עושים רצונך באור.
1955 144:5.18 Sustain us this day in our progress along the path of truth.
2018 144:5.18 קיים אותנו היום למען נתקדם בנתיב האמת.
1955 144:5.19 Deliver us from inertia, evil, and all sinful transgression.
2018 144:5.19 גאל אותנו מרפיון, מרוע ומכל חטא.
1955 144:5.20 Be patient with us as we show loving-kindness to our fellows.
2018 144:5.20 היה עמנו סבלן את נאהב בנדיבות את רעינו.
1955 144:5.21 Shed abroad the spirit of your mercy in our creature hearts.
2018 144:5.21 תן לנו מרוח חסדך לשכון בלבבותינו.
1955 144:5.22 Lead us by your own hand, step by step, through the uncertain maze of life,
2018 144:5.22 בידך הולך אותנו. צעד צעד במבוך החיים,
1955 144:5.23 And when our end shall come, receive into your own bosom our faithful spirits.
2018 144:5.23 ועת יבוא קצנו, קבל רוחנו הנאמנה לחיקך.
1955 144:5.24 Even so, not our desires but your will be done.
2018 144:5.24 ולא רצוננו ייעשה, כי אם רצונך.
1955 144:5.26 Our perfect and righteous heavenly Father,
2018 144:5.26 ׳אבינו׳ המושלם והצדיק שבשמים,
1955 144:5.28 Sanctify our steps and co-ordinate our thoughts.
2018 144:5.28 קדש צעדינו ותאם את מחשבותינו.
1955 144:5.29 Ever lead us in the ways of eternal progress.
2018 144:5.29 הולך אותנו תמיד בנתיבי ההתקדמות.
1955 144:5.30 Fill us with wisdom to the fullness of power
2018 144:5.30 מלא אותנו בחכמה ובמלוא העוז
1955 144:5.31 And vitalize us with your infinite energy.
2018 144:5.31 והחייה אותנו באנרגיה האינסופית שלך.
1955 144:5.32 Inspire us with the divine consciousness of
2018 144:5.32 ונִמלא השראה מנוכחותם האלוהית
1955 144:5.33 The presence and guidance of the seraphic hosts.
2018 144:5.33 ומהנחייתם של צבאות המלאכיוֹת.
1955 144:5.34 Guide us ever upward in the pathway of light;
2018 144:5.34 הנחה אותנו מעלה ומעלה בנתיב האור;
1955 144:5.35 Justify us fully in the day of the great judgment.
2018 144:5.35 והגן עלינו ביום הדין הגדול.
1955 144:5.37 And receive us into your endless service on high.
2018 144:5.37 וקבל אותנו לשירות של נצח של מעלה.
1955 144:5.46 And thereby bestow upon us the full mastery of self.
2018 144:5.46 ותן לנו היכולת לשלוט בעצמנו.
1955 144:5.47 Let us not stray into paths of darkness and death;
2018 144:5.47 שמור עלינו, שלא נסור לדרך החושך והמוות;
1955 144:5.48 Lead us everlastingly beside the waters of life.
2018 144:5.48 הולך אותנו לעולם לצד מי החיים.
1955 144:5.50 Be pleased to make us more and more like yourself.
2018 144:5.50 וכי תֹּאבֶה לעשות אותנו עוד ועוד כדמותך.
1955 144:5.51 At the end, for the sake of the divine Son,
2018 144:5.51 ולבסוף, קבל אותנו לזרועות עולם,
1955 144:5.53 Even so, not our will but yours be done.
2018 144:5.53 ואף עתה, לא רצוננו כי אם רצונך ייעשה.
1955 144:5.55 Glorious Father and Mother, in one parent combined,
2018 144:5.55 ׳אב׳ ׳ואם׳ של תפארה, הורה אחד,
1955 144:5.57 Your own self to live again in and through us
2018 144:5.57 אתה עצמך חי שוב בתוכנו ודרכנו
1955 144:5.59 Thus reproducing you imperfectly in this sphere
2018 144:5.59 שנתגשם בדמותך, לא שלמים, בעולם
1955 144:5.60 As you are perfectly and majestically shown on high.
2018 144:5.60 כשם שאתה שלם בהדר של מעלה.
1955 144:5.61 Give us day by day your sweet ministry of brotherhood
2018 144:5.61 תן לנו היום את מתת האחווה המתוקה
1955 144:5.62 And lead us moment by moment in the pathway of loving service.
2018 144:5.62 והולך אותנו מדי רגע ברגע בנתיב השירות האוהב.
1955 144:5.64 Even as we show forth your patience to our children.
2018 144:5.64 כשם שאנו סבלניים כלפי ילדינו.
1955 144:5.65 Give us the divine wisdom that does all things well
2018 144:5.65 תן לנו חכמת אלוה לעשות טוב
1955 144:5.66 And the infinite love that is gracious to every creature.
2018 144:5.66 ואהבה אינסופית כלפי כל יצור ויצור.
1955 144:5.67 Bestow upon us your patience and loving-kindness
2018 144:5.67 תן לנו מסבלנותך ומאהבתך הנדיבה
1955 144:5.69 And when our career is finished, make it an honor to your name,
2018 144:5.69 וכשנסיים מלאכתנו, תהא זו לכבודך,
1955 144:5.70 A pleasure to your good spirit, and a satisfaction to our soul helpers.
2018 144:5.70 תשבע רוחך וירוו נחת סייעי הנשמה.
1955 144:5.71 Not as we wish, our loving Father, but as you desire the eternal good of your mortal children,
2018 144:5.71 ׳אבינו׳ האוהב, לא כרצוננו, אלא כרצונך לעשות טוב לעד לילדיך שבארץ,
1955 144:5.74 Our all-faithful Source and all-powerful Center,
2018 144:5.74 ׳המקור׳ הנאמן-לעד, ׳המרכז׳ יכול-כול,
1955 144:5.75 Reverent and holy be the name of your all-gracious Son.
2018 144:5.75 יתקדש ויתברך שם ׳בנך׳ החסוד.
1955 144:5.76 Your bounties and your blessings have descended upon us,
2018 144:5.76 שפע וברכה המטרת עלינו,
1955 144:5.77 Thus empowering us to perform your will and execute your bidding.
2018 144:5.77 ולנו נתת הכוח לעשות כרצונך.
1955 144:5.78 Give us moment by moment the sustenance of the tree of life;
2018 144:5.78 תן לנו מדי רגע ברגע את מזון עץ החיים;
1955 144:5.79 Refresh us day by day with the living waters of the river thereof.
2018 144:5.79 ומדי יום ביומו נרווה ממי נהר החיים.
1955 144:5.80 Step by step lead us out of darkness and into the divine light.
2018 144:5.80 הולך אותנו צעד צעד מן החושך לאור אלוה.
1955 144:5.81 Renew our minds by the transformations of the indwelling spirit,
2018 144:5.81 תתחדש דעתנו בהתמרת הרוח השוכנת,
1955 144:5.82 And when the mortal end shall finally come upon us,
2018 144:5.82 וכשיבוא עלינו המוות, לבסוף,
1955 144:5.83 Receive us to yourself and send us forth in eternity.
2018 144:5.83 קבל אותנו אליך ושלח אותנו לעד.
1955 144:5.84 Crown us with celestial diadems of fruitful service,
2018 144:5.84 הכתר אותנו בכתר שירות נושא פרי,
1955 144:5.85 And we shall glorify the Father, the Son, and the Holy Influence.
2018 144:5.85 ונהלל את ׳האב׳, ׳הבן׳, ואת ׳הרוח המשפיעה׳.
1955 144:5.88 Our Father who dwells in the secret places of the universe,
2018 144:5.88 ׳אבינו׳ החי במשכנות הסוד ביקום,
1955 144:5.89 Honored be your name, reverenced your mercy, and respected your judgment.
2018 144:5.89 יתכבד שמך, יתהלל חסדך, ויתהדר משפטך.
1955 144:5.90 Let the sun of righteousness shine upon us at noontime,
2018 144:5.90 תזרח שמש צדקתך עלינו בצהרי היום,
1955 144:5.91 While we beseech you to guide our wayward steps in the twilight.
2018 144:5.91 נפציר בך לנחות אותנו צעד בצעד בדמדומים.
1955 144:5.92 Lead us by the hand in the ways of your own choosing
2018 144:5.92 קח ידנו והוליכנו בדרך בה בחרת
1955 144:5.93 And forsake us not when the path is hard and the hours are dark.
2018 144:5.93 והיה לצדנו כשהדרך קשה בשעת חשיכה.
1955 144:5.94 Forget us not as we so often neglect and forget you.
2018 144:5.94 זכור אותנו, שלא כמונו, השוכחים ומזניחים תכופות.
1955 144:5.95 But be you merciful and love us as we desire to love you.
2018 144:5.95 רחם עלינו ואהבנו כשם שאנו מבקשים לאהוב אותך.
1955 144:5.96 Look down upon us in kindness and forgive us in mercy
2018 144:5.96 ראה אותנו בנדיבותך ורחם בחסדך
1955 144:5.97 As we in justice forgive those who distress and injure us.
2018 144:5.97 כשם שאנו בצדק סולחים לאלה שפגעו ועלבו בנו.
1955 144:5.98 May the love, devotion, and bestowal of the majestic Son
2018 144:5.98 לו תיתן אהבתו, מסירותו והמתת של ׳בנך׳ ההדור
1955 144:5.99 Make available life everlasting with your endless mercy and love.
2018 144:5.99 את חיי הנצח של אהבתך וחסדך לעולמי עד.
2018 144:5.100 לו מלוא מתת הרוח של אל היקומים תינתן;
1955 144:5.101 Give us grace to yield to the leading of this spirit.
2018 144:5.101 תו לנו חסד ללכת בצו הרוח.
1955 144:5.102 By the loving ministry of devoted seraphic hosts
2018 144:5.102 ובסעד האוהב של הצבאות השרפיים
1955 144:5.103 May the Son guide and lead us to the end of the age.
2018 144:5.103 לו ינחה אותנו ׳הבן׳ עד לתום העידן.
2018 144:5.105 ולבסוף קבל אותנו לחיקך בפרדיס.
2018 144:5.107 ולתהילת וכבוד ׳האב העליון׳.
1955 144:5.108 Though the apostles were not at liberty to present these prayer lessons in their public teachings, they profited much from all of these revelations in their personal religious experiences. Jesus utilized these and other prayer models as illustrations in connection with the intimate instruction of the twelve, and specific permission has been granted for transcribing these seven specimen prayers into this record.
2018 144:5.108 ואף כי השליחים לא הורשו להציג שיעורי תפילה אלה בזמן שלימדו בציבור, הם הפיקו תועלת אישית רבה מכל התגליות הללו בהתנסותם הדתית האישית. בעת שלימד את השניים עשר באופן אישי, ישוע השתמש בדוגמאות תפילה אלה ובאחרות לשם הדגמה. רשות מיוחדת ניתנה על-מנת לרשום את שבע הדוגמאות הללו במסמך זה.
¶ 6. וועידה עם שליחיו של יוחנן
6. CONFERENCE WITH JOHN’S APOSTLES
6. וועידה עם שליחיו של יוחנן
1955 144:6.1 Around the first of October, Philip and some of his fellow apostles were in a near-by village buying food when they met some of the apostles of John the Baptist. As a result of this chance meeting in the market place there came about a three weeks’ conference at the Gilboa camp between the apostles of Jesus and the apostles of John, for John had recently appointed twelve of his leaders to be apostles, following the precedent of Jesus. John had done this in response to the urging of Abner, the chief of his loyal supporters. Jesus was present at the Gilboa camp throughout the first week of this joint conference but absented himself the last two weeks.
2018 144:6.1 בערך בראשון לאוקטובר, בעת שפיליפוס וכמה מחבריו השליחים שהו בכפר סמוך וקנו מזון, הם פגשו במקרה כמה משליחיו של יוחנן המטביל. כתוצאה מפגישה מקרית זו בשוק, נערכה במחנה שבגלבוע וועידה בת שלושה שבועות בין שליחיו של ישוע ושליחיו של יוחנן, וזאת משום שמעט לפני כן מינה יוחנן שניים עשר ממנהיגיו לשליחים, על-פי התקדים שקבע ישוע. יוחנן עשה כן לבקשת אבנר, ראש וראשון לתומכיו. ישוע נכח במחנה בגלבוע במשך השבוע הראשון של וועידה משותפת זו, אך עזב במטרה שלא להיות נוכח בשני השבועות האחרונים.
1955 144:6.2 By the beginning of the second week of this month, Abner had assembled all of his associates at the Gilboa camp and was prepared to go into council with the apostles of Jesus. For three weeks these twenty-four men were in session three times a day and for six days each week. The first week Jesus mingled with them between their forenoon, afternoon, and evening sessions. They wanted the Master to meet with them and preside over their joint deliberations, but he steadfastly refused to participate in their discussions, though he did consent to speak to them on three occasions. These talks by Jesus to the twenty-four were on sympathy, co-operation, and tolerance.
2018 144:6.2 עד לתחילת השבוע השני של חודש זה קיבץ אבנר את כל אחיו במחנה שבגלבוע, והיה מוכן להיכנס ולהיוועד עם שליחיו של ישוע. במשך שלושה שבועות, נועדו עשרים וארבע הגברים הללו שלוש פעמים ביום וששה ימים בשבוע. במהלך השבוע הראשון, התרועע ישוע עמם ביין המפגשים – של הבוקר, של אחר הצהריים ושל הערב. הם רצו ׳שהמאסטר׳ יפגוש אותם ויעמוד בראש ההתייעצות המשותפת, הוא אך סרב בהתמדה להשתתף בדיוניהם, אף כי הסכים לשוחח עמם שלוש פעמים. השיחות הללו של ישוע עם העשרים וארבעה נסבו על אהדה, שיתוף-פעולה וסובלנות.
1955 144:6.3 Andrew and Abner alternated in presiding over these joint meetings of the two apostolic groups. These men had many difficulties to discuss and numerous problems to solve. Again and again would they take their troubles to Jesus, only to hear him say: “I am concerned only with your personal and purely religious problems. I am the representative of the Father to the individual, not to the group. If you are in personal difficulty in your relations with God, come to me, and I will hear you and counsel you in the solution of your problem. But when you enter upon the co-ordination of divergent human interpretations of religious questions and upon the socialization of religion, you are destined to solve all such problems by your own decisions. Albeit, I am ever sympathetic and always interested, and when you arrive at your conclusions touching these matters of nonspiritual import, provided you are all agreed, then I pledge in advance my full approval and hearty co-operation. And now, in order to leave you unhampered in your deliberations, I am leaving you for two weeks. Be not anxious about me, for I will return to you. I will be about my Father’s business, for we have other realms besides this one.”
2018 144:6.3 אנדראס ואבנר עמדו לסירוגין בראש המפגשים של שתי קבוצות השליחים. שני הגברים הללו נדרשו לשוחח על קשיים רבים ולפתור הרבה בעיות. שוב ושוב שטחו את צרותיהם בפני ישוע, ותמיד שמעו אותו אומר: ״אני עוסק רק בבעיות הדת האישיות שלכם. אני נציג ׳האב׳ לאינדיבידואל, ולא לקבוצה. אם יש לכם קשיים אישיים במערכת היחסים שלכם עם האל, בואו אלי ואשמע, ואייעץ לכם כיצד לפתור זאת. אך כאשר אתם עוסקים ביישוב הפרשנויות הסותרות שנותנים בני האדם לבעיות הדת ובחִברוּתהּ של הדת, נועדתם להתמודד, להחליט ולפתור בעיות אלה בכוחות עצמכם. על-אף-זאת, אני אוהד אתכם ותמיד מעוניין, וכאשר תגיעו למסקנות בנוגע לעניינים הללו, שאינם בעלי חשיבות רוחנית, ובתנאי שתסכימו עליהם פה אחד, אני מבטיח מראש את מלוא הסכמתי ואת מלוא שיתוף הפעולה. כעת, על-מנת לאפשר לכם להתלבט ללא הפרעה, אעזוב אתכם למשך שבועיים. אל תדאגו לי, שכן אשוב אליכם. אֶהְיֶה בַּאֲשֶׁר לְאָבִי, שכן עוסקים אנו גם במחוזות אחרים.״[13]
1955 144:6.4 After thus speaking, Jesus went down the mountainside, and they saw him no more for two full weeks. And they never knew where he went or what he did during these days. It was some time before the twenty-four could settle down to the serious consideration of their problems, they were so disconcerted by the absence of the Master. However, within a week they were again in the heart of their discussions, and they could not go to Jesus for help.
2018 144:6.4 לאחר שאמר זאת, ירד ישוע מן ההר, והם לא ראו אותו שבועיים תמימים. הם לעולם לא ידעו לאן הלך ומה עשה במשך הימים הללו. לעשרים וארבעה נדרש זמן מה בטרם יוכלו לחזור ולעסוק ברצינות בבעיותיהם, משום שהיעדרותו של ׳המאסטר׳ הטרידה את מנוחתם. אך לאחר שבוע הם שבו למהות הדיונים והם לא יכלו לפנות לעזרתו של ישוע.
1955 144:6.5 The first item the group agreed upon was the adoption of the prayer which Jesus had so recently taught them. It was unanimously voted to accept this prayer as the one to be taught believers by both groups of apostles.
2018 144:6.5 הנושא הראשון עליו החליטה הקבוצה הייתה לאמץ את התפילה שלימד אותם ישוע זמן מה לפני כן. בהצבעה פה אחד הוסכם לקבל תפילה זו כתפילה אותה תלמדנה שתי קבוצות השליחים את המאמינים.
1955 144:6.6 They next decided that, as long as John lived, whether in prison or out, both groups of twelve apostles would go on with their work, and that joint meetings for one week would be held every three months at places to be agreed upon from time to time.
2018 144:6.6 ההחלטה הבאה שקיבלו הייתה שכל עוד יוחנן בחיים, בין אם בכלא ובין אם יצא לחופשי, תמשכנה שתי קבוצות השליחים בעבודתן, וכי מדי שלושה חודשים יתקיימו מפגשים משותפים בני שבוע במקומות עליהם יוסכם מעת לעת.
1955 144:6.7 But the most serious of all their problems was the question of baptism. Their difficulties were all the more aggravated because Jesus had refused to make any pronouncement upon the subject. They finally agreed: As long as John lived, or until they might jointly modify this decision, only the apostles of John would baptize believers, and only the apostles of Jesus would finally instruct the new disciples. Accordingly, from that time until after the death of John, two of the apostles of John accompanied Jesus and his apostles to baptize believers, for the joint council had unanimously voted that baptism was to become the initial step in the outward alliance with the affairs of the kingdom.
2018 144:6.7 אך סוגית ההטבלה הייתה הקשה בבעיותיהם[14]. הקושי התעצם בשל סירובו של ישוע להכריז כיצד ראוי שינהגו בנושא. לבסוף הסכימו כך: כל עוד יוחנן חי, או עד אשר יחליטו יחד לשנות החלטה זו, רק שליחיו של יוחנן יטבילו את המאמינים, ורק שליחיו של ישוע ילמדו, לאחר מכן, את התלמידים החדשים[15]. בהתאם לכך, מאותו רגע ועד למותו של יוחנן, תמיד נלוו שניים משליחיו של יוחנן לשליחיו של ישוע והם אלה שהטבילו את המאמינים, זאת משום שהאסיפה המשותפת הצביעה פה אחד כי ההטבלה עתידה לשמש כצעד הראשון של קבלת עול מלכות.
1955 144:6.8 It was next agreed, in case of the death of John, that the apostles of John would present themselves to Jesus and become subject to his direction, and that they would baptize no more unless authorized by Jesus or his apostles.
2018 144:6.8 לאחר מכן הוסכם, כי אם ימות יוחנן, יציגו שליחיו של יוחנן עצמם בפני ישוע ויכפיפו עצמם למרותו, וכי לא יטבילו עוד מאמינים אלא ברשות ישוע או שליחיו.
1955 144:6.9 And then was it voted that, in case of John’s death, the apostles of Jesus would begin to baptize with water as the emblem of the baptism of the divine Spirit. As to whether or not repentance should be attached to the preaching of baptism was left optional; no decision was made binding upon the group. John’s apostles preached, “Repent and be baptized.” Jesus’ apostles proclaimed, “Believe and be baptized.”
1955 144:6.10 And this is the story of the first attempt of Jesus’ followers to co-ordinate divergent efforts, compose differences of opinion, organize group undertakings, legislate on outward observances, and socialize personal religious practices.
2018 144:6.10 וזהו סיפור מעשה הניסיון הראשון של חסידיו של ישוע לתאם בין מאמציהם השונים, לשלב בין דעותיהם השונות, לארגן פעולות קבוצתיות, להסכים על מנהגים שנוהגים בציבור, ולארגן באופן חברתי את מצוות הדת האישיות.
1955 144:6.11 Many other minor matters were considered and their solutions unanimously agreed upon. These twenty-four men had a truly remarkable experience these two weeks when they were compelled to face problems and compose difficulties without Jesus. They learned to differ, to debate, to contend, to pray, and to compromise, and throughout it all to remain sympathetic with the other person’s viewpoint and to maintain at least some degree of tolerance for his honest opinions.
2018 144:6.11 נשקלו והוחלטו פה אחד עניינים רבים קטנים אחרים. בעת שנדרשו להתמודד עם בעיות קשות וליישב את הקשיים ללא ישוע, חוו עשרים וארבעה הגברים הללו התנסות יוצאת דופן. הם למדו לחלוק זה על זה, להתווכח, לטעון, להתפלל ולהתפשר, ולכל אורך הדרך להישאר אוהדים זה לנקודת ההשקפה של רעהו, ובמידה מסוימת אף לגלות סובלנות כלפי דעותיו של האחר.
1955 144:6.12 On the afternoon of their final discussion of financial questions, Jesus returned, heard of their deliberations, listened to their decisions, and said: “These, then, are your conclusions, and I shall help you each to carry out the spirit of your united decisions.”
2018 144:6.12 ישוע שב באותו אחר הצהרים בה דנו לבסוף בעניינים הפיננסיים. הוא שמע את התלבטויותיהם, שמע את החלטותיהם ואמר: ״אם גן, אלה מסקנותיכם, ואני אסייע לכל אחד מכם להוציאן אל הפועל ברוח החלטתכם המאוחדת.״
1955 144:6.13 Two months and a half from this time John was executed, and throughout this period the apostles of John remained with Jesus and the twelve. They all worked together and baptized believers during this season of labor in the cities of the Decapolis. The Gilboa camp was broken up on November 2, A.D. 27.
2018 144:6.13 יוחנן הוצא להורג חודשיים וחצי לאחר מכן, ובמהלך כל התקופה הזו נותרו שליחיו של יוחנן עם ישוע והשניים עשר. במהלך התקופה הם פעלו יחד בערי הדקפוליס והטבילו מאמינים. המחנה שבגלבוע פורק ב-2 בנובמבר, שנת 27 לספירה.
¶ 7. בערי הדקפוליס
7. IN THE DECAPOLIS CITIES
7. בערי הדקפוליס
1955 144:7.1 Throughout the months of November and December, Jesus and the twenty-four worked quietly in the Greek cities of the Decapolis, chiefly in Scythopolis, Gerasa, Abila, and Gadara. This was really the end of that preliminary period of taking over John’s work and organization. Always does the socialized religion of a new revelation pay the price of compromise with the established forms and usages of the preceding religion which it seeks to salvage. Baptism was the price which the followers of Jesus paid in order to carry with them, as a socialized religious group, the followers of John the Baptist. John’s followers, in joining Jesus’ followers, gave up just about everything except water baptism.
2018 144:7.1 במהלך החודשים נובמבר ודצמבר, עבדו ישוע והעשרים וארבעה בשקט בערי הדקפוליס היווניות, ובעיקר בבית-שאן, בג'רַש, באָבִילַה ובגדרה. כך הגיעה למעשה לסיומה אותה תקופה מקדמית של השתלטות על עבודתו של יוחנן ועל ארגונו. הדת המאורגנת של בשורה חדשה תמיד נדרשת לשלם את מחיר הפשרה עם מִנהגיה המבוססים של הדת שקדמה לה, זו שאותה היא מבקשת להציל. ההטבלה היה המחיר אותו נדרשו חסידיו של ישוע לשלם על-מנת לסחוף עמם את חסידיו של יוחנן המטביל. חסידיו של יוחנן שהצטרפו לשורות חסידי ישוע נדרשו לוותר כמעט על הכול למעט על ההטבלה במים.
1955 144:7.2 Jesus did little public teaching on this mission to the cities of the Decapolis. He spent considerable time teaching the twenty-four and had many special sessions with John’s twelve apostles. In time they became more understanding as to why Jesus did not go to visit John in prison, and why he made no effort to secure his release. But they never could understand why Jesus did no marvelous works, why he refused to produce outward signs of his divine authority. Before coming to the Gilboa camp, they had believed in Jesus mostly because of John’s testimony, but soon they were beginning to believe as a result of their own contact with the Master and his teachings.
2018 144:7.2 במשימה זו, לערי הדקפוליס, מיעט ישוע ללמד בפומבי. הוא הקדיש זמן ניכר להוראתם של העשרים וארבעה ונפגש במיוחד, ופעמים רבות, עם שניים עשר שליחיו של יוחנן. בחלוף הזמן, הם הבינו יותר מדוע ישוע נמנע מלבקר את יוחנן בכלא, ומדוע לא עשה כל מאמץ לשחררו. אך הם לעולם לא הצליחו להבין מדוע נמנע ישוע מלחולל נסים ונפלאות, מדוע סרב להפגין כלפי חוץ את סמכותו האלוהית. לפני הגעתם למחנה שבגלבוע, הם האמינו בישוע בעיקר בשל עדותו של יוחנן, אך במהרה החלו להאמין כתוצאה מן המגע האישי שהיה להם עם ׳המאסטר׳ ועם תורתו.
1955 144:7.3 For these two months the group worked most of the time in pairs, one of Jesus’ apostles going out with one of John’s. The apostle of John baptized, the apostle of Jesus instructed, while they both preached the gospel of the kingdom as they understood it. And they won many souls among these gentiles and apostate Jews.
2018 144:7.3 במהלך החודשיים הללו, הקבוצה עברה בעיקר בזוגות, כאשר אחד משליחיו של ישוע עבד לצד אחד משליחיו של יוחנן. השליח של יוחנן הטביל, השליח של ישוע לימד, ואילו שניהם כאחד הטיפו לבשורת המלכות כפי שהבינו אותה. והם רכשו נשמות רבות בקרב הגויים והיהודים המומרים הללו.
1955 144:7.4 Abner, the chief of John’s apostles, became a devout believer in Jesus and was later on made the head of a group of seventy teachers whom the Master commissioned to preach the gospel.
2018 144:7.4 ראש שליחיו של יוחנן, אבנר, הפך למאמין אדוק בישוע ולאחר מכן מונה לעמוד בראש קבוצה בת שבעים מורים אשר ׳המאסטר׳ הסמיך להטיף לבשורה.
¶ 8. במחנה הסמוך לפַּלָה
8. IN CAMP NEAR PELLA
8. במחנה הסמוך לפַּלָה
1955 144:8.1 The latter part of December they all went over near the Jordan, close by Pella, where they again began to teach and preach. Both Jews and gentiles came to this camp to hear the gospel. It was while Jesus was teaching the multitude one afternoon that some of John’s special friends brought the Master the last message which he ever had from the Baptist.
2018 144:8.1 במהלך המחצית השנייה של חודש דצמבר, הלכו כולם לעבר הירדן, בסמוך לפלה, שם החלו ללמד ולהטיף בשנית. יהודים וגם גויים באו למחנה לשמוע אודות הבשורה. אחר הצהריים אחד, בזמן שלימד את ההמונים, קיבל ׳המאסטר׳ את המסר האחרון מן המטביל, דרך אחד מחבריו המיוחדים של זה.
1955 144:8.2 John had now been in prison a year and a half, and most of this time Jesus had labored very quietly; so it was not strange that John should be led to wonder about the kingdom. John’s friends interrupted Jesus’ teaching to say to him: “John the Baptist has sent us to ask—are you truly the Deliverer, or shall we look for another?”
1955 144:8.3 Jesus paused to say to John’s friends: “Go back and tell John that he is not forgotten. Tell him what you have seen and heard, that the poor have good tidings preached to them.” And when Jesus had spoken further to the messengers of John, he turned again to the multitude and said: “Do not think that John doubts the gospel of the kingdom. He makes inquiry only to assure his disciples who are also my disciples. John is no weakling. Let me ask you who heard John preach before Herod put him in prison: What did you behold in John—a reed shaken with the wind? A man of changeable moods and clothed in soft raiment? As a rule they who are gorgeously appareled and who live delicately are in kings’ courts and in the mansions of the rich. But what did you see when you beheld John? A prophet? Yes, I say to you, and much more than a prophet. Of John it was written: ‘Behold, I send my messenger before your face; he shall prepare the way before you.’
2018 144:8.3 ישוע עצר להשיב לחבריו של יוחנן: ״לְכוּ הַגִּידוּ לְיוֹחָנָן שהוא לא נשכח. אמרו לו אֶת אֲשֶׁר ראיתם וְאֶת אֲשֶׁר שמעתם, כי עֲנִיִּים מִתְבַּשְׁרִים[18].״ ולאחר שסיים להוסיף ולשוחח עם שליחי יוחנן, הוא נפנה שוב להמונים ואמר: ״אל תחשבו שיוחנן מטיל ספק בבשורת המלכות. הוא שואל רק כדי לחזק את תלמידיו, שהם גם תלמידי. יוחנן איננו חלשלוש. אשאל את אלה ששמעו את יוחנן מדבר לפני שנכלא בידי הורדוס – הראיתם ביוחנן קָנֶה אֲשֶׁר יִנּוֹעַ בָּרוּחַ? הראיתם איש בעלי מצבי רוח משתנים, הלָבוּשׁ בִּגְדֵי עֲדָנִים? הִנֵּה המלובשים בִּגְדֵי תִפְאֶרֶת וְהַמְעֻנָּגִים בְּחַצְרוֹת הַמְּלָכִים הֵמָּה. וְעַתָּה מַה זֶּה יְצָאתֶם לִרְאוֹת אִם לִרְאוֹת אִישׁ נָבִיא הֵן אֲנִי אֹמֵר לָכֶם אַף גָּדוֹל הוּא מִנָּבִיא. זֶה הוּא אֲשֶׁר כָּתוּב ׳עָלָיו הִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי לְפָנֶיךָ וּפִנָּה דַרְכְּךָ לְפָנֶיךָ׳.[19]
1955 144:8.4 “Verily, verily, I say to you, among those born of women there has not arisen a greater than John the Baptist; yet he who is but small in the kingdom of heaven is greater because he has been born of the spirit and knows that he has become a son of God.”
1955 144:8.6 After the messengers had conversed with Abner, they departed for Machaerus to tell all this to John. He was greatly comforted, and his faith was strengthened by the words of Jesus and the message of Abner.
2018 144:8.6 לאחר שיחתם עם אבנר, יצאו השליחים אל-עבר מכוור בכדי לבשר את כל אלה ליוחנן. הוא התנחם עד מאוד, ומילותיו של ישוע, כמו גם המסר של אבנר, חיזקוהו באמונתו.
1955 144:8.7 On this afternoon Jesus continued to teach, saying: “But to what shall I liken this generation? Many of you will receive neither John’s message nor my teaching. You are like the children playing in the market place who call to their fellows and say: ‘We piped for you and you did not dance; we wailed and you did not mourn.’ And so with some of you. John came neither eating nor drinking, and they said he had a devil. The Son of Man comes eating and drinking, and these same people say: ‘Behold, a gluttonous man and a winebibber, a friend of publicans and sinners!’ Truly, wisdom is justified by her children.
2018 144:8.7 באותו אחר הצהריים המשיך ישוע ללמד ואמר: ״עַתָּה אֶל מִי אֲדַמֶּה אֶת אַנְשֵׁי הַדּוֹר הַזֶּה וְאֶל מִי הֵם דֹּמִים? דֹּמִים הֵם לַיְלָדִים היושבים בַּשּׁוּק וְקֹרְאִים זֶה אֶל זֶה וְאֹמְרִים: ׳חִלַּלְנוּ לָכֶם בַּחֲלִילִים וְלֹא רִקַּדְתֶּם; קוֹנַנּוּ לָכֶם קִינָה וְלֹא בְכִיתֶם.׳ וכך גם אתם. כִּי בָא יוֹחָנָן הַמַּטְבִּיל לֶחֶם לֹא אָכַל וְיַיִן לֹא שָׁתָה וַאֲמַרְתֶּם שֵׁד בּו. וּבָא בֶן הָאָדָם וְהוּא אֹכֵל וְשֹׁתֶה וַאֲמַרְתֶּם: ׳הִנֵּה זוֹלֵל וְסֹבֵא וְרֵעַ לְמוֹכְסִים וּלְחַטָּאִים!׳ וְהַחָכְמָה נִצְדְּקָה בְּכָל בָּנֶיהָ.[22]
1955 144:8.8 “It would appear that the Father in heaven has hidden some of these truths from the wise and haughty, while he has revealed them to babes. But the Father does all things well; the Father reveals himself to the universe by the methods of his own choosing. Come, therefore, all you who labor and are heavy laden, and you shall find rest for your souls. Take upon you the divine yoke, and you will experience the peace of God, which passes all understanding.”
2018 144:8.8 ״ונדמה כי ׳האב׳, אֲדוֹן הַשָׁמַיִם, הִסְתּיר אֶת אֵלֶּה מִן הַחֲכָמִים וְהַנְּבוֹנִים וגילה לָעוֹלֲלִים. אך ׳האב׳ יעשה כמיטב; ׳האב׳ מגלה עצמו ליקום באופן בו בחר. פְּנוּ אֵלַי כָּל הָעֲמֵלִים וְהַטְּעוּנִים וַאֲנִי אָנִיחַ לָכֶם. קַבְּלוּ עֲלֵיכֶם אֶת עֻלִי וּמִצְאוּ מַרְגּוֹעַ לנפשותיכם, שלוות האל שאין להבינה[23].״
¶ 9. מותו של יוחנן המטביל
9. DEATH OF JOHN THE BAPTIST
9. מותו של יוחנן המטביל
1955 144:9.1 John the Baptist was executed by order of Herod Antipas on the evening of January 10, A.D. 28. The next day a few of John’s disciples who had gone to Machaerus heard of his execution and, going to Herod, made request for his body, which they put in a tomb, later giving it burial at Sebaste, the home of Abner. The following day, January 12, they started north to the camp of John’s and Jesus’ apostles near Pella, and they told Jesus about the death of John. When Jesus heard their report, he dismissed the multitude and, calling the twenty-four together, said: “John is dead. Herod has beheaded him. Tonight go into joint council and arrange your affairs accordingly. There shall be delay no longer. The hour has come to proclaim the kingdom openly and with power. Tomorrow we go into Galilee.”
2018 144:9.1 יוחנן המטביל הוצא להורג בפקודתו של הורדוס אנטיפס בערבו של ה-10 בינואר, שנת 28 לספירה. למחרת, כמה מתלמידיו של יוחנן אשר הלכו למכוור שמעו אודות ההוצאה להורג, הלכו להורדוס וביקשו את גופתו, אותה הניחו בקבר ולאחר מכן נקבר בסבסטי, עיר מוצאו של אבנר[24]. למחרת, ב-12 לינואר, הם החלו בדרכם צפונה לעבר המחנה של שליחי יוחנן וישוע בפלה, שם בישרו לישוע על מותו של יוחנן. כאשר שמע ישוע את דברם, הוא פיזר את ההמון, זימן את כל העשרים והארבעה יחד ואמר: ״יוחנן מת. הורדוס ערף את ראשו. הערב, היפגשו להיוועצות והסדירו את ענייניכם. הגיעה השעה להכריז על המלכות בפומבי ובעוצמה. מחר, נצא לגליל.״
1955 144:9.2 Accordingly, early on the morning of January 13, A.D. 28, Jesus and the apostles, accompanied by some twenty-five disciples, made their way to Capernaum and lodged that night in Zebedee’s house.
2018 144:9.2 ובהתאם לכך, מוקדם בבוקר ה-13 בינואר, שנת 28 לספירה, יצאו ישוע והשליחים ועמם כעשרים וחמישה תלמידים לעבר כפר נחום ובאותו לילה לנו בביתו של זבדיה.
¶ הפניות
¶ ביבליה
- ↑ 144:1.9 למד אותנו איך להתפלל: לו 11:1.
- ↑ 144:1.10 תפילת תלמידי יוחנן: לו 11:1b.
- ↑ 144:2.3 משל לרכן וללחם: לו 11:5-8. שאל, חפש, דפק: מתי 21:22; לו 11:5-10. מי שואל, מקבל: מתי 7:7-8; מר 11:24; יוח 14:13-14; יוח 16:24.
- ↑ 144:2.4 מתנות מתאימות לבן: מתי 7:9-11; לו 11:11-13.
- ↑ 144:2.5 משל לשופט מתנשא: לו 18:1-5. נקודה: התמדה משתלמת: לו 18:6-8.
- ↑ 144:2.6 התפלל באמונה: מתי 17:20; מתי 21:21; הק א׳ 13:2.
- ↑ 144:3.1 השליחים שואלים: למד אותנו להתפלל: לו 11:1.
- ↑ 144:3.2 ישוע מגיב: מתי 6:9a; לו 11:2a.
- ↑ 144:3.12 תפילת אדון: מתי 6:9-13; לו 11:2-4.
- ↑ 144:3.14 להתפלל בסתר: מתי 6:6.
- ↑ 144:3.15 "שלך הוא כוח ותהילה" הוסיף: מתי 6:13b.
- ↑ 144:4.3 הבן שהתקבל כילד קטן: מתי 18:2-4; מתי 19:13-14; מר 9:36-37; מר 10:13-16; לו 9:47-48; לו 18:16-17.
- ↑ 144:6.3 עסק של אבא, תחומים אחרים: לו 2:49; יוח 10:16.
- ↑ 144:6.7 מחלוקת על הטבילה: יוח 3:22-26.
- ↑ 144:6.7 ההסכם על הטבילה: יוח 4:2.
- ↑ 144:6.9 משמעות הטבילה: מתי 3:11; מר 1:4,8; לו 3:3,16; יוח 1:26-27,33.
- ↑ 144:8.2 אתה המציל?: מתי 11:2-3; לו 7:19-20.
- ↑ 144:8.3 בשורות טובות בישרו לעניים: יש 61:1-2; מתי 11:4-5; לו 4:18; לו 7:21-22.
- ↑ 144:8.3 ישוע מדבר על יוחנן המטביל: מתי 11:7-10; לו 7:24-27. ג'ון, שליח מובטח: יוח 1:6-7,15. נשלח להכין את הדרך: מל 3:1.
- ↑ 144:8.4 ג'ון היה נהדר: מתי 11:11; לו 7:28.
- ↑ 144:8.5 רבים האמינו: לו 7:29.
- ↑ 144:8.7 הערותיו של ישו: מתי 11:16-19; לו 7:31-35.
- ↑ 144:8.8 אמיתות נסתרות שנחשפו לתינוקות: מתי 11:25-26; לו 10:21. בוא כל העמל: מתי 11:28-29. שלום ה' עובר הבנה: הפ 4:7.
- ↑ 144:9.1 יוחנן המטביל הרג ונקבר: מתי 14:9-12; מר 6:27-29.
¶ ספרים אחרים
- ↑ 144:2.2 144:2.2: Qur'an, ---, פֶּרֶק 24, p. v58