ספר אורנטיה באנגלית הוא נחלת הכלל ברחבי העולם מאז 2006.
תרגומים: © 2018 הקרן של אורנטיה
AT THE FEAST OF TABERNACLES
בחג הסוכות
1955 162:0.1 WHEN Jesus started up to Jerusalem with the ten apostles, he planned to go through Samaria, that being the shorter route. Accordingly, they passed down the eastern shore of the lake and, by way of Scythopolis, entered the borders of Samaria. Near nightfall Jesus sent Philip and Matthew over to a village on the eastern slopes of Mount Gilboa to secure lodging for the company. It so happened that these villagers were greatly prejudiced against the Jews, even more so than the average Samaritans, and these feelings were heightened at this particular time as so many were on their way to the feast of tabernacles. These people knew very little about Jesus, and they refused him lodging because he and his associates were Jews. When Matthew and Philip manifested indignation and informed these Samaritans that they were declining to entertain the Holy One of Israel, the infuriated villagers chased them out of the little town with sticks and stones.
2018 162:0.1 כאשר יצא ישוע בלוויית עשרת השליחים בדרכו לירושלים, הוא תכנן ללכת דרך השומרון, הדרך הקצרה יותר. וכך, הם נעו דרומה לחופיו המזרחיים של האגם, דרך בית שאן בואכה השומרון. סמוך לרדת הליל, שלח ישוע את פיליפוס ומתיאס לכפר אשר נמצא במורדותיו המזרחיים של הגלבוע, לבקש מקום ללינת הלילה עבור החבורה. במקרה היה זה כפר שתושביו היו מאוד נגד היהודים, אף יותר מן השומרונים הממוצעים, ורגשות אלה אף התחזקו בימים אלה, ימים בהם רבים מהם עשו את דרכם לחגיגות חג הסוכות. האנשים הללו ידוע אך מעט אודות ישוע, והם סרבו להלין אותו רק מפני שהוא ועמיתיו היו יהודים
[1]. כאשר מתיאס ופיליפוס התרעמו והודיעו לשומרונים הללו שהם מסרבים להלין את ׳קדוש ישראל׳, הכפריים הזועמים הניסו אותם מן העיירה הקטנה במקלות ובאבנים.
1955 162:0.2 After Philip and Matthew had returned to their fellows and reported how they had been driven out of the village, James and John stepped up to Jesus and said: “Master, we pray you to give us permission to bid fire come down from heaven to devour these insolent and impenitent Samaritans.” But when Jesus heard these words of vengeance, he turned upon the sons of Zebedee and severely rebuked them: “You know not what manner of attitude you manifest. Vengeance savors not of the outlook of the kingdom of heaven. Rather than dispute, let us journey over to the little village by the Jordan ford.” Thus because of sectarian prejudice these Samaritans denied themselves the honor of showing hospitality to the Creator Son of a universe.
2018 162:0.2 לאחר ששבו פיליפוס ומתיאס לחבריהם ודיווחו כיצד סולקו מן הכפר, ניגשו יעקב ויוחנן לישוע ואמרו: ״׳מאסטר׳, אנו מבקשים ממך להרשות לנו לבקש כי תבוא אש מן השמים ותאכל את השומרונים הסוררים והחצופים.״ כאשר שמע ישוע את מילות הנקמה הללו, פנה אל בני זבדיה וגער בהם בחומרה: ״אינכם יודעים באיזו גישה אתם נוקטים[2]. אין מקום לנקמה במלכות השמים. במקום להתווכח, בואו ונסור לכפר הקטן שליד מיצר הירדן.״ וכך, בשל דעה קדומה בין כָּתות, מנעו השומרונים הללו מעצמם את הכבוד שיכלו לחלוק באירוח ׳בן בורא׳ של יקום.
1955 162:0.3 Jesus and the ten stopped for the night at the village near the Jordan ford. Early the next day they crossed the river and continued on to Jerusalem by way of the east Jordan highway, arriving at Bethany late Wednesday evening. Thomas and Nathaniel arrived on Friday, having been delayed by their conferences with Rodan.
1955 162:0.4 Jesus and the twelve remained in the vicinity of Jerusalem until the end of the following month (October), about four and one-half weeks. Jesus himself went into the city only a few times, and these brief visits were made during the days of the feast of tabernacles. He spent a considerable portion of October with Abner and his associates at Bethlehem.
2018 162:0.4 ישוע והשניים עשר נותרו בסביבותיה של ירושלים עד לסוף החודש שלאחר מכן (אוקטובר), בערך ארבעה שבועות וחצי. ישוע עצמו נכנס לעיר רק פעמים ספורות, והביקורים הקצרים הללו נערכו בזמן חג הסוכות. הוא בילה חלק גדול מחודש אוקטובר עם אבנר ועמיתיו בית לחם.
¶ 1. הסכנות שבביקור בירושלים
1. THE DANGERS OF THE VISIT TO JERUSALEM
1. הסכנות שבביקור בירושלים
1955 162:1.1 Long before they fled from Galilee, the followers of Jesus had implored him to go to Jerusalem to proclaim the gospel of the kingdom in order that his message might have the prestige of having been preached at the center of Jewish culture and learning; but now that he had actually come to Jerusalem to teach, they were afraid for his life. Knowing that the Sanhedrin had sought to bring Jesus to Jerusalem for trial and recalling the Master’s recently reiterated declarations that he must be subject to death, the apostles had been literally stunned by his sudden decision to attend the feast of tabernacles. To all their previous entreaties that he go to Jerusalem he had replied, “The hour has not yet come.” Now, to their protests of fear he answered only, “But the hour has come.”
2018 162:1.1 הרבה לפני שנסו מן הגליל, הפצירו בו חסידיו של ישוע ללכת לירושלים ולהטיף לבשורת המלכות כדי לוודא שהמסר שלו יזכה בכבוד הראוי לכך שנשמע בבירת הלימוד והתרבות היהודית; אך כעת, משהגיעה השעה ללכת ללמד בירושלים, הם חששו לחייו[4]. הם ידעו שהסנהדרין ביקשה להביא את ישוע לירושלים למשפט וזכרו שלאחרונה הכריז שוב ושוב שהוא חייב להיות מומת, וכך נדהמו השליחים לשמוע על החלטתו הפתאומית לקחת חלק בחג הסוכות. לכל הפצרותיהם הקודמות השיב, ״טרם הגיעה השעה[5].״ כעת, תגובתו היחידה למחאותיהם, אשר נבעו מפחד, השיב, ״אבל הגיעה השעה.״
1955 162:1.2 During the feast of tabernacles Jesus went boldly into Jerusalem on several occasions and publicly taught in the temple. This he did in spite of the efforts of his apostles to dissuade him. Though they had long urged him to proclaim his message in Jerusalem, they now feared to see him enter the city at this time, knowing full well that the scribes and Pharisees were bent on bringing about his death.
2018 162:1.2 במהלך חג הסוכות, נכנס ישוע מספר פעמים לירושלים באומץ, ולימד בציבור במקדש. הוא עשה כן למרות מאמציו של שליחיו להניא אותו מכך. אף כי זה זמן רב האיצו בו להטיף בירושלים, כעת הם חששו לראות אותו נכנס לעיר. היטב ידעו שהסופרים והפרושים היו נחושים להמיתו.
1955 162:1.3 Jesus’ bold appearance in Jerusalem more than ever confused his followers. Many of his disciples, and even Judas Iscariot, the apostle, had dared to think that Jesus had fled in haste into Phoenicia because he feared the Jewish leaders and Herod Antipas. They failed to comprehend the significance of the Master’s movements. His presence in Jerusalem at the feast of tabernacles, even in opposition to the advice of his followers, sufficed forever to put an end to all whisperings about fear and cowardice.
2018 162:1.3 הופעתו הנועזת של ישוע בירושלים יותר מאשר הפתיעה את חסידיו. רבים מתלמידיו, ואפילו השליח יהודה איש קריות, העזו לחשוב שישוע נס במהירות לפיניקי משום שפחד ממנהיגי היהודים ומהורדוס אנטיפס. הם לא הצליחו להבין את המשמעות מאחורי מהלכיו של ׳המאסטר׳[6]. נוכחותו בירושלים בחג הסוכות, אפילו בניגוד לעצת חסידיו, הספיקה על-מנת להשתיק לעד את כל הלחישות על פחד ורוך לבב.
1955 162:1.4 During the feast of tabernacles, thousands of believers from all parts of the Roman Empire saw Jesus, heard him teach, and many even journeyed out to Bethany to confer with him regarding the progress of the kingdom in their home districts.
2018 162:1.4 במהלך חג הסוכות, אלפי מאמינים מכל רחבי האימפריה הרומית ראו את ישוע, שמעו אותו מלמד, ורבים אפילו הלכו לבית עניא על-מנת להיוועד עמו בנוגע להתקדמות המלכות במחוזות מגוריהם.
1955 162:1.5 There were many reasons why Jesus was able publicly to preach in the temple courts throughout the days of the feast, and chief of these was the fear that had come over the officers of the Sanhedrin as a result of the secret division of sentiment in their own ranks. It was a fact that many of the members of the Sanhedrin either secretly believed in Jesus or else were decidedly averse to arresting him during the feast, when such large numbers of people were present in Jerusalem, many of whom either believed in him or were at least friendly to the spiritual movement which he sponsored.
2018 162:1.5 היו סיבות רבות לכך שניתן לישוע להטיף בפומבי בחצרות המקדש במהלך ימי החג. העיקרית שבהן הייתה הפחד שנפל על מנהיגי הסנהדרין בשל מחלקות סודית שהתגלעה בשורותיה. עובדה היא שרבים מחברי הסנהדרין האמינו בישוע בסתר או חששו לעצור אותו במהלך החג, ימים בהם ירושלים נמלאה המון רב, ורבים מאלה או האמינו בו או לפחות אהדו את התנועה הרוחנית שעמד בראשה.
1955 162:1.6 The efforts of Abner and his associates throughout Judea had also done much to consolidate sentiment favorable to the kingdom, so much so that the enemies of Jesus dared not be too outspoken in their opposition. This was one of the reasons why Jesus could publicly visit Jerusalem and live to go away. One or two months before this he would certainly have been put to death.
2018 162:1.6 מאמציו של אבנר ועמיתיו ברחבי יהודה תרמו רבות לגיבוש מידה כזו של אהדה למלכות שאויביו של ישוע לא העזו לדבר כנגדו יותר מדי. זו הייתה אחת מן הסיבות בשלן ניתן לישוע לבקר בירושלים בפומבי ולצאת ממנה חי. חודש אחד או שניים לפני כן, היה וודאי מומת.
1955 162:1.7 But the audacious boldness of Jesus in publicly appearing in Jerusalem overawed his enemies; they were not prepared for such a daring challenge. Several times during this month the Sanhedrin made feeble attempts to place the Master under arrest, but nothing came of these efforts. His enemies were so taken aback by Jesus’ unexpected public appearance in Jerusalem that they conjectured he must have been promised protection by the Roman authorities. Knowing that Philip (Herod Antipas’s brother) was almost a follower of Jesus, the members of the Sanhedrin speculated that Philip had secured for Jesus promises of protection against his enemies. Jesus had departed from their jurisdiction before they awakened to the realization that they had been mistaken in the belief that his sudden and bold appearance in Jerusalem had been due to a secret understanding with the Roman officials.
2018 162:1.7 אך תעוזתו של ישוע, הופעתו בציבור בירושלים, הממה את אויביו; הם לא התכוננו לקריאת תיגר נועזת כזו. במהלך החודש, עשתה הסנהדרין מספר פעמים נרפים לעצור את ׳המאסטר׳, אך מאמצים אלה לא נשאו ששום פרי. אויביו כל כך נבהלו מהופעתו הבלתי צפויה של ישוע בציבור עד שהם שיערו שהשלטונות הרומים הבטיחו לו הגנה. הם ידעו שפיליפוס (אחיו של הורדוס אנטיפס) היה כמעט חסיד של ישוע, ומשום כך הניחו חברי הסנהדרין שפיליפוס הבטיח לישוע הגנה מפני אויביו. ישוע יצא משטח השיפוט שלהם לפני שהתחוור להם ששגו באמונתם זו, בכך שהופעתו הפתאומית והנועזת בירושלים הסתמכה על הבנה סודית עם השלטונות הרומיים.
1955 162:1.8 Only the twelve apostles had known that Jesus intended to attend the feast of tabernacles when they had departed from Magadan. The other followers of the Master were greatly astonished when he appeared in the temple courts and began publicly to teach, and the Jewish authorities were surprised beyond expression when it was reported that he was teaching in the temple.
1955 162:1.9 Although his disciples had not expected Jesus to attend the feast, the vast majority of the pilgrims from afar who had heard of him entertained the hope that they might see him at Jerusalem. And they were not disappointed, for on several occasions he taught in Solomon’s Porch and elsewhere in the temple courts. These teachings were really the official or formal announcement of the divinity of Jesus to the Jewish people and to the whole world.
1955 162:1.10 The multitudes who listened to the Master’s teachings were divided in their opinions. Some said he was a good man; some a prophet; some that he was truly the Messiah; others said he was a mischievous meddler, that he was leading the people astray with his strange doctrines. His enemies hesitated to denounce him openly for fear of his friendly believers, while his friends feared to acknowledge him openly for fear of the Jewish leaders, knowing that the Sanhedrin was determined to put him to death. But even his enemies marveled at his teaching, knowing that he had not been instructed in the schools of the rabbis.
2018 162:1.10 ההמונים ששמעו את שיעוריו של ׳המאסטר׳ נחלקו בדעותיהם לגביו[9]. חלק אמרו שהוא איש טוב; אחרים שהוא נביא; אחרים שהוא אכן המשיח; אחרים טענו שהוא סכסכן, שהוא מוליך את העם שולל בתורתו המוזרה. אויביו הססו להוקיע אותו בפומבי מפחד המאמינים שאהדו אותו, ואילו חבריו פחדו להכיר בו בפומבי מחשש מנהיגי היהודים, הן היה ידוע שהסנהדרין נחושה להמיתו. אך אפילו אויביו התפלאו משיעוריו, משום שידעו שלא למד במכללות הרבנים[10].
1955 162:1.11 Every time Jesus went to Jerusalem, his apostles were filled with terror. They were the more afraid as, from day to day, they listened to his increasingly bold pronouncements regarding the nature of his mission on earth. They were unaccustomed to hearing Jesus make such positive claims and such amazing assertions even when preaching among his friends.
2018 162:1.11 שליחיו של ישוע נמלאו אימה בכל פעם שהלך לירושלים. ככל שחלפו הימים, הם הלך וגבר הפחד כאשר שמעו אותו מכריז הכרזות נועזות יותר ויותר אודות טיב משימתו על-פני האדמה. הם לא היו רגילים לשמוע את ישוע מכריז אופן כה החלטי הכרזות מדהימות שכאלה, אפילו כשהטיף בין חברים.
¶ 2. ההרצאה הראשונה במקדש
2. THE FIRST TEMPLE TALK
2. ההרצאה הראשונה במקדש
1955 162:2.1 The first afternoon that Jesus taught in the temple, a considerable company sat listening to his words depicting the liberty of the new gospel and the joy of those who believe the good news, when a curious listener interrupted him to ask: “Teacher, how is it you can quote the Scriptures and teach the people so fluently when I am told that you are untaught in the learning of the rabbis?” Jesus replied: “No man has taught me the truths which I declare to you. And this teaching is not mine but His who sent me. If any man really desires to do my Father’s will, he shall certainly know about my teaching, whether it be God’s or whether I speak for myself. He who speaks for himself seeks his own glory, but when I declare the words of the Father, I thereby seek the glory of him who sent me. But before you try to enter into the new light, should you not rather follow the light you already have? Moses gave you the law, yet how many of you honestly seek to fulfill its demands? Moses in this law enjoins you, saying, ‘You shall not kill’; notwithstanding this command some of you seek to kill the Son of Man.”
2018 162:2.1 באחר הצהריים הראשון בו לימד ישוע במקדש, נקבצה חבורת מאזינים גדולה לשמוע את דבריו אודות החירות החדשה שבבשורת המלכות והאושר שיהיה נחלתם של המאמינים בחדשות הטובות. ואז, קטע את דבריו מאזין סקרן אחד ושאל: ״המורה, איך זה שאתה יכול לצטט מכתבי הקודש וללמד ברהיטות כזו את האנשים אף כי נאמר לי שלא למדת אצל הרבנים?״ ענה לו ישוע: ״איש לא לימד אותי את האמתות עליהן אצהיר באוזניכם[11]. לִקְחִי לֹא שֶׁלִּי הוּא כִּי אִם שֶׁל שֹׁלְחִי. הֶחָפֵץ לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ יֵדַע לִקְחִי אִם מֵאֵת אלוהים הוּא אוֹ מִנַּפְשִׁי אֲדַּבֵּר. הַמְדַבֵּר מִנַּפְשׁוֹ כְּבוֹד עַצְמוֹ יְבַקֵּשׁ וְהַמְבַקֵּשׁ כְּבוֹד שֹׁלְחוֹ נֶאֱמָן הוּא וְאֵין עַוְלָתָה בּוֹ[12]. אך בטרם תנסו לקבל אור החדש, האם לא ראוי שתמלאו את מצוות האור שכבר ברשותכם? הֲלֹא משֶׁה נָתַן לָכֶם אֶת הַתּוֹרָה וְאֵין אִישׁ מִכֶּם עֹשֶׂה הַתּוֹרָה. משה ציווה עליכם בתורה, ׳לא תרצח׳; ואף על פי כן, חלקכם תְּבַקְשׁוּ להרוג את ׳בן האדם׳.״
1955 162:2.2 When the crowd heard these words, they fell to wrangling among themselves. Some said he was mad; some that he had a devil. Others said this was indeed the prophet of Galilee whom the scribes and Pharisees had long sought to kill. Some said the religious authorities were afraid to molest him; others thought that they laid not hands upon him because they had become believers in him. After considerable debate one of the crowd stepped forward and asked Jesus, “Why do the rulers seek to kill you?” And he replied: “The rulers seek to kill me because they resent my teaching about the good news of the kingdom, a gospel that sets men free from the burdensome traditions of a formal religion of ceremonies which these teachers are determined to uphold at any cost. They circumcise in accordance with the law on the Sabbath day, but they would kill me because I once on the Sabbath day set free a man held in the bondage of affliction. They follow after me on the Sabbath to spy on me but would kill me because on another occasion I chose to make a grievously stricken man completely whole on the Sabbath day. They seek to kill me because they well know that, if you honestly believe and dare to accept my teaching, their system of traditional religion will be overthrown, forever destroyed. Thus will they be deprived of authority over that to which they have devoted their lives since they steadfastly refuse to accept this new and more glorious gospel of the kingdom of God. And now do I appeal to every one of you: Judge not according to outward appearances but rather judge by the true spirit of these teachings; judge righteously.”
2018 162:2.2 לשמע המילים הללו, החל האנשים בקהל להתווכח בינם לבין עצמם. אחדים טענו שהשתגע; אחדים שדבק בו שד. אחרים טענו שהוא אכן הנביא מן הגליל שהסופרים והפרושים ביקשו זה מכבר לחסל. אחדים אמרו שמנהיגי הדת חששו לגעת בו; אחרים אמרו שהם לא הניחו עליו יד משום שהפכו למאמיניו. לאחר וויכוח ער, צעד אדם מן הקהל ושאל את ישוע, ״מדוע מבקשים השליטים להרגך?״ ענה הוא: ״השליטים מקשים לחסל אותי משום שהם מתרעמים על שאני מדבר על החדשות הטובות של המלכות, בשורה אשר משחררת את האדם מעול המסורות של טקסי הדת הרשמיים עליהם נחושים המורים הללו לשמור בכל מחיר. הם מָלים את התינוק כמצווה בשבת, אך יהרגו אותי משום שפעם אחת בשבת שחררתי אדם שהיה עבד לסבלו. הם עוקבים אחרי בשבת כדי לרגל אך יהרגו אותי משום שפעם אחרת בחרתי לרפא לגמרי אדם חולה בשבת. הם מבקשים לחסל אותי משום שהיטב ידעו כי אם אכן תאמינו בכנות ותעזו לקבל את שאלמד, תקרוס ותושמד לעד מערכת הדת המסורתית. וכך, בשל העובדה שהם מסרבים בנחישות לקבל בשורה חדשה ומופלאה יותר זו אודות מלכות שמים, תישלל מהם אותה הסמכות לה הקדישו את חייהם. וכעת, אפנה לכל אחת ואחד מכם: אַל תִּשְׁפְּטוּ לְמַרְאֵה עָיִן כִּי אִם מִשְׁפַּט צֶדֶק שְׁפֹטוּ[13].״
1955 162:2.3 Then said another inquirer: “Yes, Teacher, we do look for the Messiah, but when he comes, we know that his appearance will be in mystery. We know whence you are. You have been among your brethren from the beginning. The deliverer will come in power to restore the throne of David’s kingdom. Do you really claim to be the Messiah?” And Jesus replied: “You claim to know me and to know whence I am. I wish your claims were true, for indeed then would you find abundant life in that knowledge. But I declare that I have not come to you for myself; I have been sent by the Father, and he who sent me is true and faithful. By refusing to hear me, you are refusing to receive Him who sends me. You, if you will receive this gospel, shall come to know Him who sent me. I know the Father, for I have come from the Father to declare and reveal him to you.”
2018 162:2.3 אז אמר אדם אחר: ״כן, המורה, אנחנו אכן מצפים למשיח, אך כשיבוא, ידוע לנו שיבוא בסתר. ידוע לנו מנין באת. חיית בקרב אחיך מן ההתחלה. הגואל יבוא בעוצמה להשיב את כס דוד המלך על כנו. האם אתה באמת טוען שאתה המשיח? ענה ישוע: ״אתה טוען שאתה יודע מי אני ומנין באתי. הלוואי והיו טענותיך אמת, שאז אכן היית מוצא חיי שפע בידיעה זו. אני מכריז שלא באתי אליכם עבורי; נשלחתי מעִם ׳האב׳, ושולחי אמתי ונאמן. כשתסרבו לשמוע אותי, אתם מסרבים לקבל את שולחי. אם תקבלו בשורה זו, יום אחד תדעו את שולחי. אני יודע את ׳האב׳, מכיוון שבאתי מעם ׳האב׳ להכריז עליו ולגלותו בפניכם[14].
1955 162:2.4 The agents of the scribes wanted to lay hands upon him, but they feared the multitude, for many believed in him. Jesus’ work since his baptism had become well known to all Jewry, and as many of these people recounted these things, they said among themselves: “Even though this teacher is from Galilee, and even though he does not meet all of our expectations of the Messiah, we wonder if the deliverer, when he does come, will really do anything more wonderful than this Jesus of Nazareth has already done.”
2018 162:2.4 סוכני הסופרים ביקשו להניח עליו את ידיהם, אך חששו מן ההמון שכן רבים האמינו בו. מאז הטבילה, נודעה עבודתו של ישוע בקרב היהודים כולם, ורבים מאלה שנזכרו בפועולו שאלו את עצמם: ״אפילו שהמורה הזה בא מן הגליל, אפילו שהוא לא עונה על כל ציפיותינו מן המשיח, אנחנו תמהים אם הגואל שיבוא אכן יעשה דברים מופלאים צאלה שישוע מנצר כבר עשה[15].״
1955 162:2.5 When the Pharisees and their agents heard the people talking this way, they took counsel with their leaders and decided that something should be done forthwith to put a stop to these public appearances of Jesus in the temple courts. The leaders of the Jews, in general, were disposed to avoid a clash with Jesus, believing that the Roman authorities had promised him immunity. They could not otherwise account for his boldness in coming at this time to Jerusalem; but the officers of the Sanhedrin did not wholly believe this rumor. They reasoned that the Roman rulers would not do such a thing secretly and without the knowledge of the highest governing body of the Jewish nation.
2018 162:2.5 כאשר שמעו הפרושים וסוכניהם את ההמון מדבר כך, הם התייעצו עם מנהיגיהם והחליטו שנדרש לסיים את הופעותיו הפומביות של ישוע בחצרות המקדש[16]. ככלל, נטו מנהיגי היהודים להימנע מלהתנגש עם ישוע משום שהאמינו שהשליטים הרומיים הבטיחו לו חסינות. הם לא מצאו הסבר אחר לתעוזה שגילה בהגעתו, בעת ההיא, לירושלים; אך ראשי הסנהדרין לא ממש האמינו לשמועה זו. הם סברו שהשליטים הרומיים לא יעשו כדבר הזה בסתר ללא ידיעת הגוף העליון המופקד על האומה היהודית.
1955 162:2.6 Accordingly, Eber, the proper officer of the Sanhedrin, with two assistants was dispatched to arrest Jesus. As Eber made his way toward Jesus, the Master said: “Fear not to approach me. Draw near while you listen to my teaching. I know you have been sent to apprehend me, but you should understand that nothing will befall the Son of Man until his hour comes. You are not arrayed against me; you come only to do the bidding of your masters, and even these rulers of the Jews verily think they are doing God’s service when they secretly seek my destruction.
2018 162:2.6 ומשום כך נשלחו עֵבֵר, שליחהּ הרשמי של הסנהדרין, ושני עוזרים לעצור את ישוע[17]. אמר ׳המאסטר׳ לעבר בעת שזה התקרב אליו: ״אל תפחד להתקרב. התקרב ושמע את השיעור. אני יודע שנשלחתם לעצור אותי, אך עליכם להבין שדבר לא יקרה ׳לבן האדם׳ עד שתגיע שעתו[18]. אינכם נגדי; באתם רק לעשות כמצווה אדוניכם, ואפילו אותם מנהיגי היהודים וודאי חושבים שהם עושים כמצוות האל בעת שהם מבקשים בסתר לחסל אותי.״
1955 162:2.7 “I bear none of you ill will. The Father loves you, and therefore do I long for your deliverance from the bondage of prejudice and the darkness of tradition. I offer you the liberty of life and the joy of salvation. I proclaim the new and living way, the deliverance from evil and the breaking of the bondage of sin. I have come that you might have life, and have it eternally. You seek to be rid of me and my disquieting teachings. If you could only realize that I am to be with you only a little while! In just a short time I go to Him who sent me into this world. And then will many of you diligently seek me, but you shall not discover my presence, for where I am about to go you cannot come. But all who truly seek to find me shall sometime attain the life that leads to my Father’s presence.”
2018 162:2.7 ״אינני רוצה ברעת איש מכם. ׳האב׳ אוהב אתכם ולפיכך אני משתוקק שתיגאלו משעבוד הדעה הקדומה ומחשכת המסורת. אני מציע לכם את חירות החיים ואת שמחת הגאולה. אני מכריז על הדרך החיה, החדשה של גאולה מן הרוע ושל שחרור מן השעבוד לחטא[19]. באתי על-מנת שיהיו לכם חיים, חיי נצח[20]. אתם מבקשים להיפטר ממני ומן התורה המטרידה שלי. אילו רק יכולתם להבין שאני אשאר אתכם רק עוד מעט! עוד מעט אחזור לזה ששלח אותי לעולם[21]. ואז ,רבים מכם יחפשוני בנרות, אך לא ימצאוני, שכן למקום אליו אלך אתם לא תוכלו לבוא[22][23]. אך כל אלה שבאמת יחפשוני ימצאו בבוא היום את החיים שמובילים לנוכחות של ׳אבי׳.״
1955 162:2.9 Eber and his assistants refused to arrest Jesus; they returned to their meeting place without him. When, therefore, the chief priests and the Pharisees upbraided Eber and his assistants because they had not brought Jesus with them, Eber only replied: “We feared to arrest him in the midst of the multitude because many believe in him. Besides, we never heard a man speak like this man. There is something out of the ordinary about this teacher. You would all do well to go over to hear him.” And when the chief rulers heard these words, they were astonished and spoke tauntingly to Eber: “Are you also led astray? Are you about to believe in this deceiver? Have you heard that any of our learned men or any of the rulers have believed in him? Have any of the scribes or the Pharisees been deceived by his clever teachings? How does it come that you are influenced by the behavior of this ignorant multitude who know not the law or the prophets? Do you not know that such untaught people are accursed?” And then answered Eber: “Even so, my masters, but this man speaks to the multitude words of mercy and hope. He cheers the downhearted, and his words were comforting even to our souls. What can there be wrong in these teachings even though he may not be the Messiah of the Scriptures? And even then does not our law require fairness? Do we condemn a man before we hear him?” And the chief of the Sanhedrin was wroth with Eber and, turning upon him, said: “Have you gone mad? Are you by any chance also from Galilee? Search the Scriptures, and you will discover that out of Galilee arises no prophet, much less the Messiah.”
2018 162:2.9 עבר ועוזריו סרבו לעצור את ישוע; הם חזרו למקום המפגש בלעדיו. כאשר, אפוא, גערו הכוהנים הראשיים והפרושים בעבר ובעוזריו מכיוון שלא הביאו את ישוע עמם, השיב להם עבר כך: ״חששנו לעצור אותו בקרב ההמון משום שרבים מאמינים בו[25]. חוץ מזה, מעולם לא שמענו אדם מדבר כך. יש משהו יוצא דופן במורה הזה. כדאי לכולכם ללכת לשמוע אותו.״ המנהיגים נדהמו לשמע דבריו אלה ולעגו לעבר: ״גם אתה הלכת לאיבוד? האם אתה מתכוון להאמין למאחז הזה? לא שמעת שאיש מן המלומדים או המנהיגים מאמין בו? האם מישהו מן הסופרים או הפרושים הלך שולל אחר שיעוריו? איך זה שאתה מושפע ממנהג ההמונים, בורים עמים וארצות, שאינם מכירים את התורה או את דבר הנביאים? האם אינך יודע שאלה אנשים מקוללים?״ ענה להם עבר: ״אפילו כן, אדונַי, אך האיש הזה מדבר מילות חסד ותקווה להמונים. הוא מעודד את הנדכאים וגם נשמותינו התנחמו בדבריו. מה יכול להיות רע בתורה הזו, אפילו אם הוא לא המשיח שכתוב בתורה? האם התורה לא מצווה על הוגנות? האם נרשיע אדם לפני שנשמע אותו?״ ראש הסנהדרין רתח על עבר, נפנה אליו ואמר: ״השתגעת? האם גם תה במקרה מהגליל? חפש בתורה ולא תמצא שהנביאים באים מן הגליל, קל וחומר המשיח[26].״
¶ 3. האישה שנפלה לניאוף
3. THE WOMAN TAKEN IN ADULTERY
3. האישה שנפלה לניאוף
1955 162:3.1 It was during this visit to Jerusalem that Jesus dealt with a certain woman of evil repute who was brought into his presence by her accusers and his enemies. The distorted record you have of this episode would suggest that this woman had been brought before Jesus by the scribes and Pharisees, and that Jesus so dealt with them as to indicate that these religious leaders of the Jews might themselves have been guilty of immorality. Jesus well knew that, while these scribes and Pharisees were spiritually blind and intellectually prejudiced by their loyalty to tradition, they were to be numbered among the most thoroughly moral men of that day and generation.
2018 162:3.1 במהלך הביקור הזה בירושלים, טיפל ישוע באישה אחת שנודעה לשמצה והובאה אליו בידי מאשימיה ואויביה[28]. התיאור המעוות של המקרה אשר מצוי ברשותכם גורס שאישה זו הובאה לפני ישוע בידי הסופרים והפרושים ושישוע התייחס אליהם באופן שניתן לפרשו כאילו מנהיגי היהודים עצמם חטאו חטא מוסרי. ישע ידע היטב כי אף-על-פי שהסופרים והפרושים לקו בעיוורון רוחני, ומבחינה אינטלקטואלית החזיקו בדעות קדומות בשל נאמנותם למסורת, הם היו בין האנשים המוסריים ביותר של תקופתם.
1955 162:3.2 What really happened was this: Early the third morning of the feast, as Jesus approached the temple, he was met by a group of the hired agents of the Sanhedrin who were dragging a woman along with them. As they came near, the spokesman said: “Master, this woman was taken in adultery—in the very act. Now, the law of Moses commands that we should stone such a woman. What do you say should be done with her?”
1955 162:3.3 It was the plan of Jesus’ enemies, if he upheld the law of Moses requiring that the self-confessed transgressor be stoned, to involve him in difficulty with the Roman rulers, who had denied the Jews the right to inflict the death penalty without the approval of a Roman tribunal. If he forbade stoning the woman, they would accuse him before the Sanhedrin of setting himself up above Moses and the Jewish law. If he remained silent, they would accuse him of cowardice. But the Master so managed the situation that the whole plot fell to pieces of its own sordid weight.
2018 162:3.3 וכל זממו אויביו של ישוע. אם היה מאשר את מצוות משה, שקבעה כי המודה באשמה תיסקל, הם היו מסבכים אותו עם השליטים הרומיים, אשר מנעו מן היהודים להטיל עונש מוות ללא אישור טריבונל רומי. אם היה אוסר על סקילת האישה, הם התכוונו להאשימו בכך שמעמיד עצמו מעל לתורת משה ומצוות היהדות[30]. אם היה נותר בשקט, התכוונו להאשימו בפחדנות. אך ׳המאסטר׳ טיפל במצב באופן שהמזימה כולה כרעה מכובד משקלה השפל.
1955 162:3.4 This woman, once comely, was the wife of an inferior citizen of Nazareth, a man who had been a troublemaker for Jesus throughout his youthful days. The man, having married this woman, did most shamefully force her to earn their living by making commerce of her body. He had come up to the feast at Jerusalem that his wife might thus prostitute her physical charms for financial gain. He had entered into a bargain with the hirelings of the Jewish rulers thus to betray his own wife in her commercialized vice. And so they came with the woman and her companion in transgression for the purpose of ensnaring Jesus into making some statement which could be used against him in case of his arrest.
2018 162:3.4 אישה זו, שפעם הייתה הגונה, נישאה לאחד מן הנחותים שבתושבי נצרת, אדם שגרם לישוע צרות בצעירותו. האדם נישא לאישה והכריח אותה לפרנס אותם כזונה. הוא בא לחגיגות בירושלים כדי שאשתו תעסוק בזנות לפרנסתם. הוא עשה עסקה עם שכיריהם של מנהיגי היהודים על-מנת להסגיר את אשתו בחטאה. וכך הגיעו האישה ובן זוגה על-מנת לסבך את ישוע ולגרום לו לומר דבר מה שניתן יהיה להשתמש בו כנגדו אם ייעצר.
1955 162:3.5 Jesus, looking over the crowd, saw her husband standing behind the others. He knew what sort of man he was and perceived that he was a party to the despicable transaction. Jesus first walked around to near where this degenerate husband stood and wrote upon the sand a few words which caused him to depart in haste. Then he came back before the woman and wrote again upon the ground for the benefit of her would-be accusers; and when they read his words, they, too, went away, one by one. And when the Master had written in the sand the third time, the woman’s companion in evil took his departure, so that, when the Master raised himself up from this writing, he beheld the woman standing alone before him. Jesus said: “Woman, where are your accusers? did no man remain to stone you?” And the woman, lifting up her eyes, answered, “No man, Lord.” And then said Jesus: “I know about you; neither do I condemn you. Go your way in peace.” And this woman, Hildana, forsook her wicked husband and joined herself to the disciples of the kingdom.
2018 162:3.5 ישוע התבונן בקהל וראה את בעלה עומד מאחורי אחרים. הוא ידע איזה סוג אדם היה, ושנטל חלק במעשה הנפשע. ראשית, הלך ישוע סביב אל עבר הבעל הנפשע, עמד לפניו וכתב על החול כמה מילים שגרמו לו לברוח[31]. אז חזר ועמד לפני האישה ושוב כתב על החול מילים שכוונו למאשימיה, לכאורה; וכשהם קראו את שכתב, גם הם הלכו להם, בזה אחר זה. כאשר כתב ׳המאסטר׳ בשלישית, עזב שותפה של האישה למעשה הנפשע אף הוא, וכאשר התרומם ׳המאסטר׳ מן הכתיבה, ראה שהאישה לבדה נותרה מולו. אמר לה ישוע: ״אישה, היכן מאשימייך? האם לא נותר מי שיסקול אותך?״ נשאה האישה את עיניה ואמרה, ״איש לא נותר, אדוני.״ אמר לה אז ישוע: ״אני מכיר אותך; ואני לא מגנה אותך. לכי לשלום.״ אישה זו, הִילְדָנַה שמה, עזבה את בעלה המרושע והצטרפה לחסידי המלכות.
¶ 4. חג הסוכות
4. THE FEAST OF TABERNACLES
4. חג הסוכות
1955 162:4.1 The presence of people from all of the known world, from Spain to India, made the feast of tabernacles an ideal occasion for Jesus for the first time publicly to proclaim his full gospel in Jerusalem. At this feast the people lived much in the open air, in leafy booths. It was the feast of the harvest ingathering, and coming, as it did, in the cool of the autumn months, it was more generally attended by the Jews of the world than was the Passover at the end of the winter or Pentecost at the beginning of summer. The apostles at last beheld their Master making the bold announcement of his mission on earth before all the world, as it were.
2018 162:4.1 נוכחותם של אנשים מכל קצוות העולם הידוע, מספרד ועד הודו, הפכה את חג הסוכות להזדמנות אידאלית עבור ישוע להכריז בפומבי בפעם הראשונה על מלוא בשורתו בירושלים[32]. בחג הזה, חיו החוגגים תחת כיפת השמים, בסוכות. היה זה חג האסיף, ומכיוון שנחגג בחודשי הסתיו הקרירים, יהודים מכל העולם הגיעו בכמויות גדולות יותר מאשר בחג הפסח, של סוף החורף, ובחג השבועות, של ראשית הקיץ. סוף סוף שמעו השליחים את ׳המאסטר׳ מכריז באומץ על משימתו הארצית כביכול לפני העולם כולו.
1955 162:4.2 This was the feast of feasts, since any sacrifice not made at the other festivals could be made at this time. This was the occasion of the reception of the temple offerings; it was a combination of vacation pleasures with the solemn rites of religious worship. Here was a time of racial rejoicing, mingled with sacrifices, Levitical chants, and the solemn blasts of the silvery trumpets of the priests. At night the impressive spectacle of the temple and its pilgrim throngs was brilliantly illuminated by the great candelabras which burned brightly in the court of the women as well as by the glare of scores of torches standing about the temple courts. The entire city was gaily decorated except the Roman castle of Antonia, which looked down in grim contrast upon this festive and worshipful scene. And how the Jews did hate this ever-present reminder of the Roman yoke!
2018 162:4.2 היה זה חג החגים, מכיוון שכל קורבן שלא הועלה בחגים האחרים ניתן היה להעלות כעת. הייתה זו תקופת קבלת מנחות המקדש; היה זה שילוב של תענוגות החופשה וקדושת טקסי הדת. היה זה זמן להתענג בחברותא שנמהל בקורבנות, מזמוריי הלוויים ותרועתן הרועמת של החצוצרות הכסופות בהן תקעו הכוהנים[33]. לעת ליל הוארו פני המקדש המרהיבים ופני ההמונים עצמם באור הנגוהות של המנורות העצומות אשר דלקו בלהט בחצרות הנשים ומאורם של עשרות הלפידים שניצבו סביב לחצר המקדש. העיר כולה קושטה בעליזות, למעט מצודת אנטוניה שאפרוריותה עמדה בניגוד גמור לעליזות הקדושה של העיר. כמה שנאו היהודים את התזכורת המתמדת הזו לעול רומא!
1955 162:4.3 Seventy bullocks were sacrificed during the feast, the symbol of the seventy nations of heathendom. The ceremony of the outpouring of the water symbolized the outpouring of the divine spirit. This ceremony of the water followed the sunrise procession of the priests and Levites. The worshipers passed down the steps leading from the court of Israel to the court of the women while successive blasts were blown upon the silvery trumpets. And then the faithful marched on toward the Beautiful Gate, which opened upon the court of the gentiles. Here they turned about to face westward, to repeat their chants, and to continue their march for the symbolic water.
2018 162:4.3 שבעים פרים, סמל לשבעים אומות הכופרים, הועלו לעולה. טקס ניסוך המים סימל את ניסוך רוח הקודש. טקס ניסוך המים התקיים לאחר מצעד הכוהניים והלווים לעת שחר. לקול תרועות חצוצרות הכסף, ירדו המתפללים במדרגות היורדות מחצר ישראל לחצר הנשים. משם המשיכו המאמינים לעבר השער היפה בעדו יצאו לחצר הגויים. כאן הסתובבו ופנו מערבה, חזרו על המזמורים והמשיכו במצעד אל עבר המים הסמליים.
1955 162:4.4 On the last day of the feast almost four hundred and fifty priests with a corresponding number of Levites officiated. At daybreak the pilgrims assembled from all parts of the city, each carrying in the right hand a sheaf of myrtle, willow, and palm branches, while in the left hand each one carried a branch of the paradise apple—the citron, or the “forbidden fruit.” These pilgrims divided into three groups for this early morning ceremony. One band remained at the temple to attend the morning sacrifices; another group marched down below Jerusalem to near Maza to cut the willow branches for the adornment of the sacrificial altar, while the third group formed a procession to march from the temple behind the water priest, who, to the sound of the silvery trumpets, bore the golden pitcher which was to contain the symbolic water, out through Ophel to near Siloam, where was located the fountain gate. After the golden pitcher had been filled at the pool of Siloam, the procession marched back to the temple, entering by way of the water gate and going directly to the court of the priests, where the priest bearing the water pitcher was joined by the priest bearing the wine for the drink offering. These two priests then repaired to the silver funnels leading to the base of the altar and poured the contents of the pitchers therein. The execution of this rite of pouring the wine and the water was the signal for the assembled pilgrims to begin the chanting of the Psalms from 113 to 118 inclusive, in alternation with the Levites. And as they repeated these lines, they would wave their sheaves at the altar. Then followed the sacrifices for the day, associated with the repeating of the Psalm for the day, the Psalm for the last day of the feast being the eighty-second, beginning with the fifth verse.
2018 162:4.4 ביום האחרון של החג, שימשו בטקס כמעט ארבע מאות כוהנים וכמספר הזה לוויים. עם שחר, נקבצו עולי הרגל מכל קצוות העיר. כל אחד נשא בימינו את ההדס, הערבה והלולב ובשמאלו את תפוח פרדיס – את האתרוג, או ״הפרי האסור.״ במהלך הטקס הבוקר, נחלקו עולי הרגל הללו נחלקו לשלוש קבוצות. קבוצה אחת נותרה במקדש והשתתפה בטקס הקורבנות של הבוקר; קבוצה אחרת צעדה מטה לכיוון מוצא על-מנת לקטוף ענפי ערבה לקישוט המזבח, ואילו הקבוצה השלישית צעדה בתהלוכה מן המקדש כשבראשה כוהן המים, אשר נשא את ספל הזהב לקול תרועת חצוצרות הכסף. לספל הזהב יצקו את המים הסמליים שנשאבו ממעיין העופל, ליד השילוח. לאחר שמילאו ספל הזהב ממי השילוח, צעדה התהלוכה חזרה למקדש דרך שער המים הישר לחצר הכוהנים, שם הצטרף הכוהן שבידו ספל הזהב לזה אשר נשאר את ספל היין. שניהם מזגו את התוכן לספל כסף שהוביל לשיתין של המזבח. טקס מזיגת המים והיין סימן לנאספים להתחיל ולזמר את מזמורי תהילים קי״ג עד וכולל קי״ח, לסירוגין עם הלווים[34]. בזמן שזימרו, הניחו את אלומותיהם ליד המזבח. אז הוקרבו קורבנות אותו יום, הושר מזמור תהילים של אותו היום, מזמור תהילים של סיום חג הסוכות, מזמור פ״ב, החל מפסוק 5[35].
¶ 5. הדרשה על אור העולם
5. SERMON ON THE LIGHT OF THE WORLD
5. הדרשה על אור העולם
1955 162:5.1 On the evening of the next to the last day of the feast, when the scene was brilliantly illuminated by the lights of the candelabras and the torches, Jesus stood up in the midst of the assembled throng and said:
2018 162:5.1 בערב היום שלפני תום החג, לאור המנורות והלפידים, קם ועמד ישוע באמצע ההמון שנאסף ואמר:
1955 162:5.2 “I am the light of the world. He who follows me shall not walk in darkness but shall have the light of life. Presuming to place me on trial and assuming to sit as my judges, you declare that, if I bear witness of myself, my witness cannot be true. But never can the creature sit in judgment on the Creator. Even if I do bear witness about myself, my witness is everlastingly true, for I know whence I came, who I am, and whither I go. You who would kill the Son of Man know not whence I came, who I am, or whither I go. You only judge by the appearances of the flesh; you do not perceive the realities of the spirit. I judge no man, not even my archenemy. But if I should choose to judge, my judgment would be true and righteous, for I would judge not alone but in association with my Father, who sent me into the world, and who is the source of all true judgment. You even allow that the witness of two reliable persons may be accepted—well, then, I bear witness of these truths; so also does my Father in heaven. And when I told you this yesterday, in your darkness you asked me, ‘Where is your Father?’ Truly, you know neither me nor my Father, for if you had known me, you would also have known the Father.
2018 162:5.2 ״אֲנִי אוֹר הָעוֹלָם[36]. כָּל הַהֹלֵךְ אַחֲרַי לֹא יִתְהַלֵּךְ בַּחֲשֵׁכָה כִּי אוֹר הַחַיִּים יִהְיֶה לּוֹ. המתיימרים להעמידנו למשפט ולשבת בדין מכריזים כי אם אעיד על עצמי, לא אעיד אמת[37]. אך לעולם לא יוכל היצור לשפוט את ׳הבורא׳. אפילו אם אעיד על עצמי, עדותי לעד אמת היא, שכן אני יודע מנין באתי, מי אני ולאן אלך. אתם, המבקשים להרוג את ׳בן האדם׳, אינכם יודעים מנין באתי, מי אני ולאן אלך. אתם שופטים רק למראית עין; אינכם מבחינים במציאויות הרוח. אינני שופט איש, אפילו לא את אויבי המושבע. אך אם אבחר לשפוט, יהיה משפטי משפט צדק שכן לא לבדי אשפוט, אלא לצד ׳אבי׳, זה ששלח אותי לעולם, הוא מקור כל משפט האמת כולו. אם אתם מקבלים עדות של שניים כעדות תקפה – אז קבלו אותי כעד לכל האמת הזו וקבלו גם את עדות ׳אבי׳ שבשמים. וכשאמרתי לכם אתמול את כל אלה מתוך החשיכה שלכם שאלתם, ׳היכן אביך?׳ אכן, אינכם יודעים לא אותי ולא את ׳אבי׳, שכן אילו ידעתם אותי הייתם יודעים גם את ׳אבי׳.
1955 162:5.3 “I have already told you that I am going away, and that you will seek me and not find me, for where I am going you cannot come. You who would reject this light are from beneath; I am from above. You who prefer to sit in darkness are of this world; I am not of this world, and I live in the eternal light of the Father of lights. You all have had abundant opportunity to learn who I am, but you shall have still other evidence confirming the identity of the Son of Man. I am the light of life, and every one who deliberately and with understanding rejects this saving light shall die in his sins. Much I have to tell you, but you are unable to receive my words. However, he who sent me is true and faithful; my Father loves even his erring children. And all that my Father has spoken I also proclaim to the world.
2018 162:5.3 ״כבר אמרתי לכם שאני הולך, ואף כי תחפשוני לא תמצאוני, שכן לא תוכלו ללכת למקום אליו אלך[38][39]. מי מכם שדוחה את האור הזה, בא מלמטה; אני בא מלמעלה. מי מכם שמעדיף לשבת בחשיכה, הוא מן העולם הזה; אני אינני מן העולם הזה, ואני חי באור הנצח של ׳אבי האורות׳[40][41]. ניתנו לכם שפע של הזדמנויות לדעת מי אני, ועוד תינתנה לכן הוכחות נוספות לזהותו של ׳בן האדם׳. אני אור החיים, וכל אשר מבין זאת ודוחה במתכוון את אור הגאולה הזה בחטאו ימות. דברים רבים לי לומר, אך אינכם יכולים לקבל את מילותיי. למרות זאת, שולחִי אמתי ונאמן; ׳אבי׳ אוהב אף את ילדיו הסוררים. ואת כל אשר דיבר ׳אבי׳ אכריז אף אני לעולם.
1955 162:5.4 “When the Son of Man is lifted up, then shall you all know that I am he, and that I have done nothing of myself but only as the Father has taught me. I speak these words to you and to your children. And he who sent me is even now with me; he has not left me alone, for I do always that which is pleasing in his sight.”
¶ 6. הדרשה על מי החיים
6. DISCOURSE ON THE WATER OF LIFE
6. הדרשה על מי החיים
1955 162:6.1 On the last day, the great day of the feast, as the procession from the pool of Siloam passed through the temple courts, and just after the water and the wine had been poured down upon the altar by the priests, Jesus, standing among the pilgrims, said: “If any man thirst, let him come to me and drink. From the Father above I bring to this world the water of life. He who believes me shall be filled with the spirit which this water represents, for even the Scriptures have said, ‘Out of him shall flow rivers of living waters.’ When the Son of Man has finished his work on earth, there shall be poured out upon all flesh the living Spirit of Truth. Those who receive this spirit shall never know spiritual thirst.”
2018 162:6.1 ביום האחרון של החג, יום החג הגדול, בעת שהתהלוכה שעלתה מבריכת השילוח חלפה דרך חצרות המקדש, ולאחר שהכוהנים מזגו את המים והיין על המזבח, קם ישוע מבינות עולי הרגל ואמר: ״ אִישׁ כִּי יִצְמָא יָבוא נָא אֵלַי וְיִשְׁתֶּה. את מי החיים אביא לעולם מן ׳האב׳ שבשמים[44]. כל המאמין בי ירווה ברוח שמייצגים מים אלה, ככתוב, ׳מִבִּטְנוֹ יִנְהֲרוּ נַהֲרֵי מַיִם חַיִּים[45].׳ כשיסיים ׳בן האדם׳ את מלאכתו על-פני האדמה, תשטוף ׳רוח האמת׳ כל בשר. כל המקבלים רוח זו לעולם לא יצמאו לרוח.״
1955 162:6.2 Jesus did not interrupt the service to speak these words. He addressed the worshipers immediately after the chanting of the Hallel, the responsive reading of the Psalms accompanied by waving of the branches before the altar. Just here was a pause while the sacrifices were being prepared, and it was at this time that the pilgrims heard the fascinating voice of the Master declare that he was the giver of living water to every spirit-thirsting soul.
2018 162:6.2 ישוע לא קטע את התפילה בדבריו. הוא פנה למתפללים מיד לאחר שסיימו לשיר את ההלל, מזמור תהילים שמושר בעת נענוע הענפים אל מול המזבח. ממש באותו הרגע, בהפסקה בה הוכנו הקרבנות, שמעו עולי הרגל את קולו המסקרן של ׳המאסטר׳ מכריז כי הוא המעניק את מי החיים לכל נשמה הצמאה לרוח.
1955 162:6.3 At the conclusion of this early morning service Jesus continued to teach the multitude, saying: “Have you not read in the Scripture: ‘Behold, as the waters are poured out upon the dry ground and spread over the parched soil, so will I give the spirit of holiness to be poured out upon your children for a blessing even to your children’s children’? Why will you thirst for the ministry of the spirit while you seek to water your souls with the traditions of men, poured from the broken pitchers of ceremonial service? That which you see going on about this temple is the way in which your fathers sought to symbolize the bestowal of the divine spirit upon the children of faith, and you have done well to perpetuate these symbols, even down to this day. But now has come to this generation the revelation of the Father of spirits through the bestowal of his Son, and all of this will certainly be followed by the bestowal of the spirit of the Father and the Son upon the children of men. To every one who has faith shall this bestowal of the spirit become the true teacher of the way which leads to life everlasting, to the true waters of life in the kingdom of heaven on earth and in the Father’s Paradise over there.”
2018 162:6.3 עם תום תפילת השחרית, המשיך ישוע ללמד את ההמונים, ואמר: האם לא קראתם בתורה: ׳״כִּי אֶצָּק מַיִם עַל צָמֵא, וְנוזְלִים עַל יַבָּשָׁה, אֶצֹּק רוּחִי עַל זַרְעֶךָ, וּבִרְכָתִי עַל צֶאֱצָאֶיךָ?׳ מדוע זה תצמאו לסעד הרוח בעוד אתם מרווים את נשמותיכם במי מסורות האדם הנמזגים מספלי טקס שבורים? מה שאתם רואים כאן במקדש מסמל את מה שביקשו אבותיכם לזכור, את מתת רוח אלוה על ילדי האמונה[46]. טוב עשיתם ששימרתם סמלים אלה עד היום[47]. אך הדור של היום קיבל את התגלות ׳אבי׳ הרוחות באמצעות מתת ׳בנו׳, ולאחר כל אלה תינתן בוודאי מתת רוחם של ׳האב׳ ושל ׳בנו׳ לילדי האדם. ולכל המאמין תשמש מתת רוח זו מדריכת אמת לדרך המובילה לחיי הנצח, למי האמת של חיי מלכות השמים עלי אדמות, ושם, בפרדיס של ׳האב׳.
1955 162:6.4 And Jesus continued to answer the questions of both the multitude and the Pharisees. Some thought he was a prophet; some believed him to be the Messiah; others said he could not be the Christ, seeing that he came from Galilee, and that the Messiah must restore David’s throne. Still they dared not arrest him.
¶ 7. הדרשה על חירות רוחנית
7. THE DISCOURSE ON SPIRITUAL FREEDOM
7. הדרשה על חירות רוחנית
1955 162:7.2 “If my words abide in you and you are minded to do the will of my Father, then are you truly my disciples. You shall know the truth, and the truth shall make you free. I know how you will answer me: We are the children of Abraham, and we are in bondage to none; how then shall we be made free? Even so, I do not speak of outward subjection to another’s rule; I refer to the liberties of the soul. Verily, verily, I say to you, everyone who commits sin is the bond servant of sin. And you know that the bond servant is not likely to abide forever in the master’s house. You also know that the son does remain in his father’s house. If, therefore, the Son shall make you free, shall make you sons, you shall be free indeed.
2018 162:7.2 ״אִם תַּעַמְדוּ בִדְבָרִי בֶּאֱמֶת, ותבקשו לעשות את רצון ׳אבי׳, תַּלְמִידִים אַתֶּם לִי. וִידַעְתֶּם אֶת הָאֱמֶת וְהָאֱמֶת תּוֹצִיאֲכֶם לְחֵרוּת[50]. יודע אני כיצד תענו: זֶרַע אַבְרָהָם אֲנַחְנוּ וּמִיָּמֵינוּ לֹא הָיִינוּ לְאִישׁ לַעֲבָדִים; וְאֵיכָה תֹאמַר בְּנֵי חוֹרִין תִּהְיוּ? למרות זאת, אינני מתכוון לשעבוד חיצוני לאחר; אני מתכוון לחירות הנשמה. אָמֵן אָמֵן אֲנִי אֹמֵר לָכֶם, כָּל עֹשֶׂה חֵטְא עֶבֶד הוּא לַחֵטְא. וְהָעֶבֶד לֹא יִשְׁכֹּן בַּבַּיִת האדון לְעוֹלָם. היטב תדעו כי הַבֵּן יִשְׁכֹּן לְעוֹלָם בבית אביו. לָכֵן, אִם ׳הַבֵּן׳ יַעֲשֶׂה אֶתְכֶם בְּנֵי חוֹרִין, יהפוך אתכם לבנים, חָפְשִׁים בֶּאֱמֶת תִּהְיוּ.
1955 162:7.3 “I know that you are Abraham’s seed, yet your leaders seek to kill me because my word has not been allowed to have its transforming influence in their hearts. Their souls are sealed by prejudice and blinded by the pride of revenge. I declare to you the truth which the eternal Father shows me, while these deluded teachers seek to do the things which they have learned only from their temporal fathers. And when you reply that Abraham is your father, then do I tell you that, if you were the children of Abraham, you would do the works of Abraham. Some of you believe my teaching, but others seek to destroy me because I have told you the truth which I received from God. But Abraham did not so treat the truth of God. I perceive that some among you are determined to do the works of the evil one. If God were your Father, you would know me and love the truth which I reveal. Will you not see that I come forth from the Father, that I am sent by God, that I am not doing this work of myself? Why do you not understand my words? Is it because you have chosen to become the children of evil? If you are the children of darkness, you will hardly walk in the light of the truth which I reveal. The children of evil follow only in the ways of their father, who was a deceiver and stood not for the truth because there came to be no truth in him. But now comes the Son of Man speaking and living the truth, and many of you refuse to believe.
2018 162:7.3 ״יודע אני כי מזרע אברהם אתם, ואף תרשו למנהיגיכם להרגני משום שלא ניתן לדברַי להשפיע ולשנות את ליבותיהם[51]. את נשמותיהם חותמות הדעות הקדומות וגאוות הנקם. אני מכריז באוזניכם את האמת שמראה לי ׳האב׳ הנצחי, ואילו המורים הללו, השוגים באשליות, מבקשים לעשות רק את שלמדו ממורים של הזמן. ואם תענוני כי בני אברהם אתם, אומר לכם כי אילו הייתם בני אברהם הייתם נוהגים כמנהג אברהם. כמה מכם מאמינים לתורתי, אך אחרים מבקשים להרגני בשל דברי האמת שקיבלתי מן האל ואותם אדבר. לא כך נהג אברהם בדבר האל. אני רואה שכמה מכם נחושים לעשות כמצוות הרשע. אילו היה האל אביכם, הייתם יודעים אותי ואוהבים את האמת שאני מגלה. אינכם רואים שבאתי מעִם ׳האב׳, ששלח אותי האל, שאינני עושה את העבודה הזו עבור עצמי? מדוע לא תבינו את שאדבר? האם זאת משום שבחרתם להיות ילדי הרוע? אם אתם ילדי החושך, לא תצליחו לצעוד באור האמת שאגלה[52][53]. ילדי הרשע הולכים רק בדרכי אביהם, מאחז העיניים שבאֱמֶת לֹא עָמָד כִּי אֱמֶת אֵין בּוֹ. ואילו כעת בא ׳בן האדם׳ לדבֵר ולחיות את האמת ורבים מכם מסרבים להאמין.
1955 162:7.4 “Which of you convicts me of sin? If I, then, proclaim and live the truth shown me by the Father, why do you not believe? He who is of God hears gladly the words of God; for this cause many of you hear not my words, because you are not of God. Your teachers have even presumed to say that I do my works by the power of the prince of devils. One near by has just said that I have a devil, that I am a child of the devil. But all of you who deal honestly with your own souls know full well that I am not a devil. You know that I honor the Father even while you would dishonor me. I seek not my own glory, only the glory of my Paradise Father. And I do not judge you, for there is one who judges for me.
2018 162:7.4 ״מִי בָכֶם עַל עוון יוֹכִיחֵנִי? וְאִם אלַמד ואחיה את האֱמֶת שהראה לי ׳אבי׳, מַדּוּעַ לֹא תַאֲמִינוּ לִי? אֲשֶׁר מֵאֵת האלוהים הוּא יִשְׁמַע אֶת דִּבְרֵי האלוהים וְאַתֶּם לֹא שְׁמַעְתֶּם בַּאֲשֶׁר אֵינְכֶם מֵאֵת האלוהים[54]. מוריכם התיימרו לטעון שאני פועל מטעם נסיך השדים. מישהו כאן קרוב הרגע אמרת שיש בי שד, שאני ילד של שד. אך כל אלה שהכנות מצויה בנשמותיהם היטב יודעים שאינני שד. רַק אֶת אָבִי אֲנִי מְכַבֵּד וְאַתֶּם תִּבְזוּנִי. אָכֵן לֹא אֶדְרשׁ אֶת כְּבוֹדִי, רק את כבוד ׳אב פרדיס׳. לא אשפוט אתכם, יֵשׁ אֶחָד אֲשֶׁר ידרושׁ וְיִשְׁפּוט עבורי.
1955 162:7.5 “Verily, verily, I say to you who believe the gospel that, if a man will keep this word of truth alive in his heart, he shall never taste death. And now just at my side a scribe says this statement proves that I have a devil, seeing that Abraham is dead, also the prophets. And he asks: ‘Are you so much greater than Abraham and the prophets that you dare to stand here and say that whoso keeps your word shall not taste death? Who do you claim to be that you dare to utter such blasphemies?’ And I say to all such that, if I glorify myself, my glory is as nothing. But it is the Father who shall glorify me, even the same Father whom you call God. But you have failed to know this your God and my Father, and I have come to bring you together; to show you how to become truly the sons of God. Though you know not the Father, I truly know him. Even Abraham rejoiced to see my day, and by faith he saw it and was glad.”
2018 162:7.5 ״אָמֵן אָמֵן אֲנִי אֹמֵר לָכֶם, אִם יאמין איש בבשורה, אם ישמור דברֵי אמת אלה חיי בלבו לֹא יִרְאֶה מָּוֶת לָנֶצַח[55]. וכעת אומֵר סוֹפר לידי שדברי אלה מעידים על כך ששד בי, הֵן אַבְרָהָם וְהַנְּבִיאִים מֵתוּ. שואל הוא: ׳האם אתה גדול אף מאברהם ומן הנביאים, שתעז לעמוד כאן ולהכריז אִם יִשְׁמֹר אִישׁ אֶת דְּבָרִי לֹא יִטְעַם מָוֶת לָנֶצַח? מי אתה טוען שאתה שתעז לומר דברי חילול קודש שכאלה?׳ ואני אומר לכם, אם אהלל את עצמי, אין כלום בתהילתי[56]. יהלל אותי ׳האב׳, אותו אחד לו אתם קוראים אלוהים. אך אתם לא הצלחתם להכירו, ובאתי אני לחבר בינכם; להראות לכם כיצד להפוך באמת לבני האל. ואף כי אתם לא תדעו את ׳האב׳, אני יודע אותו אל נכון. אפילו אברהם שמח לראות את ימַי, אותם ראה אמונה ושמח.״
1955 162:7.6 When the unbelieving Jews and the agents of the Sanhedrin who had gathered about by this time heard these words, they raised a tumult, shouting: “You are not fifty years of age, and yet you talk about seeing Abraham; you are a child of the devil!” Jesus was unable to continue the discourse. He only said as he departed, “Verily, verily, I say to you, before Abraham was, I am.” Many of the unbelievers rushed forth for stones to cast at him, and the agents of the Sanhedrin sought to place him under arrest, but the Master quickly made his way through the temple corridors and escaped to a secret meeting place near Bethany where Martha, Mary, and Lazarus awaited him.
2018 162:7.6 כאשר שמעו היהודים הספקנים וסוכני הסנהדרין אשר הגיעו עד אז את דבריו אלה, הם הרימו קול צעקה: ״אתה אפילו לא בן חמישים, ומדבר על זה שראית את אברהם; אתה בן השטן!״ ישוע לא הצליח להמשיך בדרשה. עת עזב אמר, ״אמן אמן אומר לכם, בטרם היות אברהם אני הייתי[57].״ רבים מן הספקנים רצו למצוא אבנים לסקול אותו וסוכני הסנהדרין ביקשו לעצור אותו, אך הוא חמק בזריזות דרך מסדרונות המקדש והלך למקום מפגש סודי סמוך לבית עניא, שם המתינו לו מרצה, מרים ואלעזר.
¶ 8. הביקור אצל מרתה ומרים
8. THE VISIT WITH MARTHA AND MARY
8. הביקור אצל מרתה ומרים
1955 162:8.2 For years it had been the custom for these three to drop everything and listen to Jesus’ teaching whenever he chanced to visit them. With the loss of their parents, Martha had assumed the responsibilities of the home life, and so on this occasion, while Lazarus and Mary sat at Jesus’ feet drinking in his refreshing teaching, Martha made ready to serve the evening meal. It should be explained that Martha was unnecessarily distracted by numerous needless tasks, and that she was cumbered by many trivial cares; that was her disposition.
2018 162:8.2 במשך שנים נהגו השלושה הללו לעזוב הכל ולהאזין לישוע מלמד כל אימת שביקר אותם. כאשר איבדו את הוריהם, נטלה מרתה על עצמה את האחריות לטיפול בבית, ולכן הפעם, בעוד אלעזר ומרים ישבו לרגליו של ישוע, עסקה מרתה בהכנת ארוחת הערב[59]. ראוי להסביר שאת דעתה של מרתה הסיחו משימות בלתי נחוצות רבות ודאגות פעוטות למכביר; לכך נטתה מטבעה.
1955 162:8.3 As Martha busied herself with all these supposed duties, she was perturbed because Mary did nothing to help. Therefore she went to Jesus and said: “Master, do you not care that my sister has left me alone to do all of the serving? Will you not bid her to come and help me?” Jesus answered: “Martha, Martha, why are you always anxious about so many things and troubled by so many trifles? Only one thing is really worth while, and since Mary has chosen this good and needful part, I shall not take it away from her. But when will both of you learn to live as I have taught you: both serving in co-operation and both refreshing your souls in unison? Can you not learn that there is a time for everything—that the lesser matters of life should give way before the greater things of the heavenly kingdom?”
2018 162:8.3 בזמן שמרתה עסקה בכל אלה, לכאורה חובותיה, הציק לה שמְרים לא עזרה לה כלל. משום כך הלכה לישוע ואמרה: ״׳מאסטר׳, לא אכפת לך שאחותי השאירה אותי לטפל לבד בכל ענייני הארוחה?״ ענה לה ישוע: ״מרתה, מרתה, למה את תמיד מודאגות מכל כך הרבה זוטות? רק דבר אחד ראוי לעשותו, ומכיוון שמִרים בחרה לעשות מה שנדרש לעשותו, לא אטול זאת ממנה. מתי תלְמדנה שתיכן לחיות על-פי מה שלימדתי אתכן: לשתף פעולה ולשרת יחד ויחד לתת מנוחה לנשמותיכן? האם לא תלמדי שלכל עת – שראוי שהזוטות בחיים תפנינה מקומן לדברים הגדולים יותר של מלכות השמים?״[60]
¶ 9. עם אבנר בבית לחם
9. AT BETHLEHEM WITH ABNER
9. עם אבנר בבית לחם
1955 162:9.1 Throughout the week that followed the feast of tabernacles, scores of believers forgathered at Bethany and received instruction from the twelve apostles. The Sanhedrin made no effort to molest these gatherings since Jesus was not present; he was throughout this time working with Abner and his associates in Bethlehem. The day following the close of the feast, Jesus had departed for Bethany, and he did not again teach in the temple during this visit to Jerusalem.
2018 162:9.1 במהלך השבוע שלאחר חג הסוכות, נקבצו עשרות מאמינים בבית עניא וקיבלו הנחיה משניים עשר השליחים. הסנהדרין לא טרח להפריע למפגשים הללו משום שישוע לא נכח בם; כל הזמן הזה הוא עבד עם אבנר ועמיתיו בבית לחם. יום למחרת החג יצא ישוע לבית עניא ולא שב ללמד במקדש במהלך הביקור הזה בירושלים.
1955 162:9.2 At this time, Abner was making his headquarters at Bethlehem, and from that center many workers had been sent to the cities of Judea and southern Samaria and even to Alexandria. Within a few days of his arrival, Jesus and Abner completed the arrangements for the consolidation of the work of the two groups of apostles.
2018 162:9.2 בזמן הזה מיקם אבנר את המטה שלו בבית לחם. מן המרכז הזה נשלחו עובדים רבים לערי יהודה ודרום השומרון ואפילו לאלכסנדריה. תוך מספר ימים מן הרגע שהגיע ישוע, סיימו הוא ואבנר את הסידורים לשילוב העבודה בין שתי קבוצות השליחים.
1955 162:9.3 Throughout his visit to the feast of tabernacles, Jesus had divided his time about equally between Bethany and Bethlehem. At Bethany he spent considerable time with his apostles; at Bethlehem he gave much instruction to Abner and the other former apostles of John. And it was this intimate contact that finally led them to believe in him. These former apostles of John the Baptist were influenced by the courage he displayed in his public teaching in Jerusalem as well as by the sympathetic understanding they experienced in his private teaching at Bethlehem. These influences finally and fully won over each of Abner’s associates to a wholehearted acceptance of the kingdom and all that such a step implied.
2018 162:9.3 במהלך הביקור בחג הסוכות, חילק ישוע את זמנו בערך שווה בשווה בין בית עניא לבית לחם. בבית עניא בילה זמן רב עם שליחיו; בבית לחם בילה זמן רב בהנחיתם של אבנר ושאר שליחיו לשעבר של יוחנן. היחס האינטימי הזה הוא אשר הניע אותם לבסוף להאמין בו. שליחיו לשעבר של יוחנן הושפעו מן האומץ שהפגין בשיעורים הפומביים שנתן בירושלים כמו גם מן האהדה וההבנה שחוו בשיעורים הפרטיים בבית לחם. כל ההשפעות הללו גרמו לכך לכל אחד מעמיתיו של אבנר להשתכנע לבסוף ולקבל בלב שלם את המלכות, על כל המשתמע מכך.
1955 162:9.4 Before leaving Bethlehem for the last time, the Master made arrangements for them all to join him in the united effort which was to precede the ending of his earth career in the flesh. It was agreed that Abner and his associates were to join Jesus and the twelve in the near future at Magadan Park.
2018 162:9.4 בטרם עזב את בית לחם בפעם האחרונה, קבע ׳המאסטר׳ שכולם יצטרפו אליו במאמץ האחוד שעתיד להקדים את סיומה של הקריירה שלו בגוף. סוכם שאבנר ועמיתיו יצטרפו לישוע ולשניים עשר בפרק מגדן בעתיד הקרוב.
1955 162:9.5 In accordance with this understanding, early in November Abner and his eleven fellows cast their lot with Jesus and the twelve and labored with them as one organization right on down to the crucifixion.
2018 162:9.5 בהתאם לסיכום זה, בתחילת נובמבר הצטרפו אבנר ואחד עשר עמיתיו לישוע ולשניים עשר וכולם פעלו כאיש אחד ממש עד לצליבה.
1955 162:9.6 In the latter part of October Jesus and the twelve withdrew from the immediate vicinity of Jerusalem. On Sunday, October 30, Jesus and his associates left the city of Ephraim, where he had been resting in seclusion for a few days, and, going by the west Jordan highway directly to Magadan Park, arrived late on the afternoon of Wednesday, November 2.
2018 162:9.6 בחלק האחרון של חודש אוקטובר נסוגו ישוע והשניים עשר מאזור ירושלים. ביום ראשון, ה-30 באוקטובר, יצאו ישוע ועמיתיו מן העיר אפרים, שם נחו בבידוד במשך ימים מספר. הם נעו על דרך המלך מערבית לירדן הישר לפרק מגדן, אליו הגיעו בשעות אחר הצהריים המאוחרות של יום רביעי, ה-2 בנובמבר.
1955 162:9.7 The apostles were greatly relieved to have the Master back on friendly soil; no more did they urge him to go up to Jerusalem to proclaim the gospel of the kingdom.
2018 162:9.7 השליחים חשו הקלה גדולה ׳שהמאסטר׳ שב לאזור ידידותי; שוב לא האיצו בו לעלות לירושלים להטיף לבשורת המלכות.
¶ הפניות
¶ ביבליה
- ↑ 162:0.1 שליחים שללו מחסה: לו 9:51-53.
- ↑ 162:0.2 ישוע גוער בשליחים: לו 9:54-55.
- ↑ 162:0.3 המפלגה משתמשת בעיר אחרת: לו 9:56.
- ↑ 162:1.1 הטפה בירושלים: יוח 7:2-4.
- ↑ 162:1.1 שעה טרם הגיעה: יוח 7:6.
- ↑ 162:1.3 אי הבנת המניעים של ישוע: יוח 7:1.
- ↑ 162:1.8 המסע הסודי של ישו: יוח 7:8-10.
- ↑ 162:1.9 המונים מקווים לראות אותו: יוח 7:11.
- ↑ 162:1.10 דעות חלוקות: יוח 7:12-13.
- ↑ 162:1.10 תורות נפלאות: יוח 7:15.
- ↑ 162:2.1 מקור המסר של ישוע: יוח 7:14-19.
- ↑ 162:2.1 לא תרצח: שמ 20:13; דב 5:17; מתי 5:21; לו 18:20; הר 13:9; יע 2:11.
- ↑ 162:2.2 מדוע יהודים רצו להרוג את ישו?: יוח 7:20-24.
- ↑ 162:2.3 על המשיח: יוח 7:25-29.
- ↑ 162:2.4 אנשים תוהים אם ישוע הוא גואל: יוח 7:30-31.
- ↑ 162:2.5 פרושים שומעים אנשים: יוח 7:32a.
- ↑ 162:2.6 שלח שוטרים לעצור את ישו: יוח 7:32b.
- ↑ 162:2.6 שום דבר לא יקרה עד שתבוא שעה: יוח 7:30.
- ↑ 162:2.7 ישו: דרך חדשה וחיה: יוח 14:6; הע 10:20.
- ↑ 162:2.7 חיי נצח: דנ 12:2; מתי 19:16,29; מתי 25:46; מר 10:17,30; לו 10:25; לו 18:18,30; יוח 3:15-16,36; יוח 4:14,36; יוח 5:24,39; יוח 6:27,40,47; יוח 6:54,68; יוח 8:51-52; יוח 10:28; יוח 11:25-26; יוח 12:25,50; יוח 17:2-3; השל 13:46-48; הר 2:7; הר 5:21; הר 6:22-23; הג 6:8; טי א׳ 1:16; טי א׳ 6:12,19; טי 1:2; טי 3:7; יו א׳ 1:2; יו א׳ 2:25; יו א׳ 3:15; יו א׳ 5:11,13,20; יהודה 1:21; יוחנן 22:5.
- ↑ 162:2.7 אני הולך אל מי ששלח אותי: יוח 7:33; יוח 16:5.
- ↑ 162:2.7 אתה תחפש אותי אבל לא תמצא אותי: יוח 7:34; יוח 8:21a.
- ↑ 162:2.7 אתה לא יכול ללכת איתי: יוח 7:34-36; יוח 8:21b-23.
- ↑ 162:2.8 מלגלגים הערות: יוח 7:35-36; יוח 8:22.
- ↑ 162:2.9 קצינים חוזרים בלי ישו, נזפו: יוח 7:45-52.
- ↑ 162:2.9 אין נביא מהגליל: יוח 7:41.
- ↑ 162:2.10 כולם הולכים הביתה: יוח 7:53.
- ↑ 162:3.1 הוראה בבית המקדש: יוח 8:2.
- ↑ 162:3.2 בוגרת נתפסה בשעת מעשה: יוח 8:3-5.
- ↑ 162:3.3 הדילמה: יוח 8:6a.
- ↑ 162:3.5 ישוע כותב בחול: יוח 8:8-11.
- ↑ 162:4.1 חג של דוכנים: וי 23:39-43.
- ↑ 162:4.2 תקיעות חצוצרה כסופה: במ 10:1-7.
- ↑ 162:4.4 תהילים 113-118: תה 1.
- ↑ 162:4.4 תהילים 82 פסוקים ה-ח: תה 82:5-8.
- ↑ 162:5.2 ישוע הוא האור של העולם: יש 9:2; מתי 4:16; לו 1:78-79; לו 2:32; יוח 1:4-9; יוח 3:19; יוח 8:12; יוח 9:5; יוח 12:35-36.
- ↑ 162:5.2 עד לזהותו של ישו: יוח 8:13-19.
- ↑ 162:5.3 ישו הולך משם: יוח 7:33; יוח 8:21a.
- ↑ 162:5.3 אתה לא יכול לבוא: יוח 7:34-36; יוח 8:21b-23.
- ↑ 162:5.3 רבים מעדיפים לשבת בחושך: יש 9:2; יש 50:10; מתי 4:16; יוח 8:12.
- ↑ 162:5.3 אבי האורות: יע 1:17.
- ↑ 162:5.4 בן הרים: יוח 3:14; יוח 8:28-29; יוח 12:32,34.
- ↑ 162:5.5 רבים האמינו: יוח 8:30.
- ↑ 162:6.1 אני מביא את מי החיים: יוח 7:37-39.
- ↑ 162:6.1 נהרות של מים חיים: יש 12:2-3; יש 44:3; זכ 14:8.
- ↑ 162:6.3 מים שפכו על אדמה יבשה: יש 44:3.
- ↑ 162:6.3 אבי הרוחות: הע 12:9.
- ↑ 162:6.4 דעות שומעים: יוח 7:40-44.
- ↑ 162:7.1 מאמינים מתאספים: יוח 8:31a.
- ↑ 162:7.2 לדעת אמת הופך אותך לחופשי: יוח 8:31b-36.
- ↑ 162:7.3 זרעו של אברהם: יוח 8:37-40.
- ↑ 162:7.3 אני נשלח על ידי אלוהים: יוח 6:44; יוח 9:4.
- ↑ 162:7.3 ילדי החושך: יוח 8:41-45.
- ↑ 162:7.4 מה שמרשיע אותי בחטא: יוח 8:46-50.
- ↑ 162:7.5 מאמינים לעולם לא מתים: דנ 12:2; מתי 19:16,29; מתי 25:46; מר 10:17,30; לו 10:25; לו 18:18,30; יוח 3:15-16,36; יוח 4:14,36; יוח 5:24,39; יוח 6:27,40,47; יוח 6:54,68; יוח 8:51-52; יוח 10:28; יוח 11:25-26; יוח 12:25,50; יוח 17:2-3; השל 13:46-48; הר 2:7; הר 5:21; הר 6:22-23; הג 6:8; טי א׳ 1:16; טי א׳ 6:12,19; טי 1:2; טי 3:7; יו א׳ 1:2; יו א׳ 2:25; יו א׳ 3:15; יו א׳ 5:11,13,20; יהודה 1:21; יוחנן 22:5.
- ↑ 162:7.5 האם אתה גדול מאברהם?: יוח 8:53-56.
- ↑ 162:7.6 לפני שהיה אברהם, אני: יוח 8:57-59.
- ↑ 162:8.1 ישוע נשאר עם לזרוס: לו 10:38-39a.
- ↑ 162:8.2 מרים מקשיבה לישו: לו 10:39b.
- ↑ 162:8.3 מרתה משרתת אבל מתלוננת: לו 10:40-42.